תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
יותר מידי אנשים שאני מכירה נפגעים בתאונות דרכים.
ואנו שותקים וצועקים: די למלחמה. אבל שוכחים מלחמה אחרת, שקורבנותיה תכופים יותר.
אני תוהה אם אין כאן שיתוף פעולה סמוי בינינו לבין חברות הביטוח, יבואני המכוניות, גובי המיסוי, הדוחו"ת,שלא לדבר על הצד הפראי וחסר העכבות שלא מסכים להירדם, הצורך המאוס שלו – שלנו להתעמת עם המוות.
הצורך למות.
ובשישי נודע לי על עוד פצוע קשה ובראשון פירסמתי שיר.
אביב בן רוזט מתפללת לרפואתך השלמה.
—————————————————————————————————-
עַל הַכְּבִישׁ שֶׁרועה גּוּפָה
שֶׁל אִישׁ לֹא מוכר
תּוֹלַעַת הָאַסְפַלְט
מרקדת סְבִיבוֹ
פְּגִיעַת רֹאשׁ
פְּצִיעָה בֵּינוֹנִית
אִבּוּד הַזִּיכרון
לִטְווָח קְצַרְצַר
אִישׁ לֹא מוכר
בִּזְכוּת הַפְּצִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלְּךָ
אֵינְךָ נוֹהֵג
רַק שב וּמְהַרְהֵר בְּאִמְּךָ
שיני הַזְּמַן לֹא נָגְסוּ בתלתליה
שֶׁמִּתְנוֹסְסִים בְּגָאוֹן
מֵעַל מִצְחָה הַלָּבָן שֶׁל ביתךָ
חבטה אַחַת
השּיבָה אוֹתְךָ אַל נְעוּרֶיךָ
כּוֹכָב הַקּוֹלְנוֹעַ שֶׁלִּי הִתְעוֹרֵר
מעיוורונו
הַאִם חָשׁ מְקֻפָּח ?
כְּמוֹ הָאִישׁ
הָאִישׁ הַזֶּה
שֶׁיִּתְעַלֶּה מֵעַל טשטושו
וְיִשְׁתֶה עַצְמוֹ בְּאִטִּיּוּת
שֶׁל צֶמַח
הוּא שׁוֹכֵב עַתָּה עַל הַכְּבִישׁ
פְּגִיעַת רֹאשׁ
בֵּינוֹנִית
וְאִמָּא שֶׁלּוֹ?
אֵיפֹה הִיא בְּכָל זֶה.
מרגש השיר שלך אביטל, ואני מצטרפת לתפילה ולנוספת שהאספלט ואנחנו הנהגים לא נגזול עוד חיים ונדון אחרים לעצב עולם
אמן.
שאלה קשה שאלת אביטל
אנו חיים במדינה שלא דואגת מספיק לאזרחיה
רואים את זה יום יום על הכבישים
מערכת אכיפה ושיפוט עלובה
וטוב שהעלית זאת גם כאן אביטל
גם אני חושבת כמוך.
זה די מפחיד.
ואולי יש למישהו אולי אינטרס סמוי , לא לאכוף עלינו מספיק זהירות.
הכל אפשרי.
אביטל, שיר שיש בו התבוננות, ראיית הזולת וחדירה למעמקיו. לאחר עיבוד קל הוא ראוי לשמש כמעין שיר חובה לנהגים
ולהולכי הרגל.
תודה עקיבא על תגובתך החודרת.
אשמח אם תציע לי הצעות לעיבוד קל.
פתוחה לשמוע.
הי אביטל, השאלה שהצבת בסוף השיר מאוד חכמה בעיניי, היא ישר מפנה את כל האמהות לעשות חשבון נפש עם עצמן לפני שהן מאפשרות לילדיהם לעלות על הכביש. לי יש מחשבה על הבן שלי שבקרוב יתחיל ללמוד נהיגה שהנה עוד פרק חדש וזר יתחיל בחיינו. פתאום הוא יכנס לרכב ויחזיק בהגה ויסע על כבישים מלאי תאונות ואני אצטרך ללמוד למצוא את השקט הפנימי ואת הדרך לסמוך עליו ואת האמונה שתמיד ישוב בשלום. ואחר כך זה יקרה גם כשילך לצבא. האם יש לי זכות למנוע ממנו את לימודי הנהיגה או את ההתגייסות לצבא? לא נראה לי. האם אני יכולה לשלוט על משהו בחיים שלו? מרגישה שכבר לא. הדבר היחיד שעושה כר ימים רבים בכל הנושא בנהיגה עתידית היא להגביר את המודעות לסכנה ולהתחנן שיהיה רגוע וינהג על פי חוק וביתר זהירות. תשובתו הרגילה כמו תמיד לכל מושא דאגה שלי היא: "אמא, אל תדאגי, אני יודע".
נושא לא פשוט העלית כאן אביטל. הכלים שעומדים לרשות ההורה היא חינוך, מודעות, דגמא אישית ותפילה.
נכון סיגל, אח של אימו של אביב נהרג בתאונת דרכים. הוא היה בן יחיד אחרי הרבה בנות, ונפטר בגיל 23.
ועתה אימו נאלצת לטפל בבנה הפצוע, שיועבר ככל הנראה לבית לוינשטין.
ולצערי שמעתי על עוד המוני מקרים, כך שתאונות הדרכים קטלניות יותר מכל אויב מחוצה לנו.
סיגל זה באמת מחייב חשבון פנימי ועשיה למען.
כל- טוב.