תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הפוסט נכתב בעקבות שיחה אינטרנטית שנהלתי עם ענת פרי בפוסט ' גילוי וכיסוי'.
ובכן ברשותכם או\ כן איני חולקת על הסבל שעובר על נשים בשני המגזרים.
אולם מפני שזה הבלוג שלי אני כותבת על סבלי. מקובל?
לא אגולל את כל מסכת השאלות והתהיות שהיו לי בעולמי הקודם לגבי תפקידי כ' אישה' רק אספר סיפור קטן ברשותכם.
הזמן: תקופת לימודי ' בבית צבי'.
אני: סטודנטית.
אל הכיתה נכנסת מורה כבודה שמלמדת אותנו את שיטת ' לאבן' – ללא מבינים, מדובר בשיטה שמנתחת הליכה , ותנועה על פי עקרונות המשחק.
אני סטודנטית תמימה יושבת מרותקת, איך לא.
ותפתח המורה את פיה ותאמר:" כשאני רואה שחקנית שעולה לבמה אני רוצה לראות כ ו ס ."
כן, כן.
הייתי קצת המומה. איך כלומר ה.. הוא איבר רבייה פרטי שלי ואיך אני אמורה לעלות לבמה ולהפוך את עצמי ל'כ ו ס'.
האם לא חשובה נשמתי היתרה אותה אני מביאה עימי.
דווקא 'כ ו ס' ?
אולם מאחר ואני( כמו כל האחרים והאחרות )הייתי תמימה מאד שתקתי.
וכבר נאמר ש' בית- צבי' היה בית- ספר שמכין לחיים שם ראינו הכל החל מהטרדות מיניות של גברים לגברים וכלה בהפיכתינו ל 'כ ו ס' .
וכשיצאתי ממנו ראיתי שאני באמת טועה בגישתי לחיים הבימתיים לעילה ועילה , לא מחפשים דווקא את כשרוני, ליבי, נשמתי, לא, לא.
אלא את מחשופי ואיברי רבייתי.
וזה לא רק אני.
השחקנית מיקי קם התראינה פעם ואמרה שיכלה להגיע רחוק מאד, יש לה את כל הנתונים: חזה גדול, רגליים ארוכות, היא פשוט לא ידעה להבליטם ולהשתמש בהם.
ובכן גם אני הייתי מצוידת בנתונים דומים ומשהו פורטני ובריא אולי בי מנע ממני להעמיק את המחשוף בדיוק כשאני הולכת לפגישה עם הבמאי.
אני לא בנויה ככה.
ובכלל האם התיאטרון אינו אמור להיות ראי לחיים?
כשאני רואה אישה ברחוב עלי לראות 'כ ו ס'?
אז למה על הבמה כן?
ומה העניין של קהל שרוצה סקס ואנשים יפים?
אפשר גם להרגילו לתבניות חשיבה בריאות יותר.
אז כיום במסגרת איזה שחרור לא ברור נשים גם הן דורשות לפנטז אודות אברי רבייה גברים, דבר שמרדד לחלוטין את השיח הציבורי תיאטרלי לרמות בזויות שאין כמותן.
וכבר רואים שאת הבמה היום מאכלסים כל מיני דוגמני עבר חדשנים וילדות כשרוניות שהצטלמו בגיל 14 על סוסים ואחר כך ציינו את מידת הסבל שהדבר גרם להן.
שאלות ותהיות , שאלות ותהיות.
ולפעמים קופצים מעל גבי הסוס הדוהר כי לא ברור לאן הוא מוביל.
זאת רק נקודה קטנה וכואבת מאד במסע השאלות והתהיות הפרטי שלי.
שבוע – טוב
דיכאון!
הוא אשר אמרו מורותינו ורבותינו הפמיניסטיות:
האישי הוא פוליטי.
זה נכון בכל מקום ואחד אינו מקזז את השני.
כלומר – הפיכת האישה לכוס או/ו לחפץ אינו הופך את מקומה של האישה בהלכה היהודית למוצלח במיוחד.
לכל אחד מהעולמות פולטיקה אנטי נשית משלו. לא מעט רבנים מתארים את האישה כחומר ואת הגבר כרוח – החל מימי הביניים ועד ימינו אלה.
לא מבינה מספיק כמוך בהלכה, הבאתי סיפור אישי ואשמח להכלה.
כשזה עובר עליך בפועל , זה ועוד דברים שאני לא הצלחתי להדחיק כי אין לי עור פיל מה לעשות.
זה גורם לשאלות ותהיות.
תוצאה של כאב.
שבוע- טוב
כמעט:)
זה לאומי.
יש הרבה מאד לחץ על נשים להחצין מיניות, והלחץ הזה תמיד מאד תוקפני, מין אונס מילולי שדוחק אותנו לפינה.
בדיוק כך ענת.
תודה ושבוע- טוב.
היי אביטל
השאלןת שאת מעלה הן עמוקות, גם בתור זמרת יש לי את אותה בעיה.
אני מאחלת לך ולי להתעסק עם הלב…. הלב שלי אמר להיות מוזיקאית, ולכן אעשה את זה בדרך שלי…
והלב שלך גם אמר … אז הכי חשוב מבחינתי להיות שם בחיפוש ובהגשמה
להתראות טובה
תודה למגיבים.
כרגע מחקתי תגובה גסה.
אני חשה שעברתי שם אונס נפשי וכך חשו גם שאר בנות כיתתי.
מתוך הכיתה הזאת חזרו 5 אנשים בתשובה
חלקית עד מלאה.
אין תרוץ לגסות, ניצול מיני והטחת גסויות בנשים תחת איצטלת התיאטרון וומי שמצדיק עוולות מאין אלו ימחק מכאן.
אני אישה שומרת מצוות כיום ואיני סובלנית יותר.
הכלה אינה עולה כסף אך אכזריות קלה הרבה יותר.
תודה.