תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אהבתי עוד דברים שקראתי כאן היום אך חשתי מותשת , מכונסת , אם כי כפי שאני מכירה את עצמי זה יכול לחלוף כבר מחר או תוך שעה .
חלק ממחשבותי עדין איתי ואני גם מתכוונת לכתוב פוסט בקשר לשם :אהבתם של החוזרים בתשובה, כי אכן יש שינוי באהבה ברגע שזוג עושה צעד דרסטי ויש בהחלט דרמות ודברים שנדחקים מתחת לפני השטח פורצים ולכן השם רלוונטי, אך אני מניחה שגם נועה ירון לא כתבה פרקים לספרה "מקימי" באתר לסופרים ששמו בננות. לכן אני כן חשה מחויבת לקהל שלי ולאמת שאני מביאה, עם או בלי גמגומים( מודה בגמגומים ותודה שחלקכם סובלנים) כאן ובכל מקום אחר. ואולי מכאן אנדוד למקום אחר. אם כי למדתי שאין לדחוק בזמן.
כפי שכבר אמרתי המצב בחיי חלקו מזהיר מאד , אני בריאה וכך גם אהוביי ! ובחלקו צולע כי אני לא עובדת באופן רציף ולכן הבלוג הוא נקודת מפלט גם אם קוראים בו שני אנשים והחלטתי לשמרו ככזה.
בקשר לטענה שאני מציפה , החלטתי לשקול אותה , למרות שיש כאן עוד מציפים , אך נקודת המבט שלהם על החיים שונה משלי , אז אני מבינה את הקושי בלהציץ במה שאינו מזוהה איתך, אם כי בי הדבר הזה לא קיים אני סקרנית מאד ולכן גם חזרתי בתשובה.
עד כאן הוידוי ומכאן האומנות.
פעם מבטי הגברים היו חודרים אל כל החדרים
שיר נהדר.
רחוב מקרקש
ואני עשב , חמציץ
כולי מצוצה
יפה מאד.
גם דימוי נורות החשמל
ועוד ועוד
(אביטל – עזבי את עניין מחלוקות הדיעות. הוא לא רלוונטי. שימי אותו בצד. התפני לדבר האמיתי – לכתיבה שלך. השאר לא מעניין)
אוהבת את השיר שלך, אביטל, המתאר איך הדוברת הייתה פעם מחליפה מראות ודמיונות כמו נורות חשמל, רבגונית ומורכבת , לא הולכת בתלם, יפה השיר ומיוחדים דימוייו: דימוי החמציץ והנורות למשל
אביטל – התגובה למעלה שלי.
היי אביטל
אין כמו לכתוב על עצמך, לדייק את מי שאת, כל השאר זה רק סימני דרך כמו: אמא, , נשואה, חילונית, טיילית.
לכתוב על עצמך זה דבר שהכי מסקרן, אותי.
מציעה לך לכתוב על אהבתך, העמוקה, אתמול הייתי אצל שולי רנד בהופעה הוא רק מדבר על עצמו, ולכן זה נוגע
שלך טובה
מגיבה דרך טובה, לא מצליח לי אחרת, שיר יפה כתבת אביטל, דימויים מקוריים, כן וזורם.
שיר יפה מאו
מאוד 🙂
אביטל,
בעיניי יש בשיר משהו חזק ונוגע – אולי הכנות שבו, ההיחשפות – במיוחד חלקו השני, מ"לפעמים הייתי צורחת בבעתה". והסיום מצויין.
בקשר לתגובות/לא תגובות אני חושבת שזה נושא שמזמין אולי דיון משמשותי ולא לגופו של אדם. מהי תגובה ראויה וטובה ונכונה? האם אנחנו ערוכים באמת לתת ולקבל תגובות כאלה? עד כמה המקום הזה ציבורי ועד כמה הוא פרטי? ואיך מגשרים בין השניים. ועד כמה כל אחד מאיתנו…
אביטל, השיר שלך טוב, אמיתי במובן האמנותי, מדבר ישר, דימויים יפים, דיבר אלי מאד.
ועצה – הניחי לכל החישובים והחשבונות, כמה ענו ולמה, תני לצעקה, לפרשות הדרכים, להצטלבויות, להרהורים לדבר דרך המעשה השירי/סיפורי, אמצי את עצתן הטובה של טובה ושירה, הקוראים יבואו, ומי שלא, יפסיד
רחוב מקרקש
ואני עשב , חמציץ
כולי מצוצה
מקסים, אביטל
עושה את הסרגל חלון . יפה . בהצלחה .
שיר יפה, תחושה מוכרת.
לא היתה בי פנייה אחת ישרה — הברקה!
תודה לכל המגיבים, מאחר ויש בשיר (וגם בוידןי) משהו חושפני אני מתקשה להגיב אחד אחד .
אז באמת תודה ושבת- שלום!
שיר מיוחד.
תודה לך איציק.