תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
8888888888888
בלילות נשאה אימך
את תפילותיה היהודיות
שנהגו בין כבסים לכלים
תלושה כמו דף
מותרת לרגע מבעלה הנוצרי
ומכל שביקשו ממנה ילדיה
היא תרה אחרי סופה
שמהר והפתיע
ואתה שלמדת ממנה את מלאכת החמיקה
לא צללת בדיצה
אל תוך רזי שפת החול
מגמגם בהברה זרה
את שפת הקודש
לפעמים אני שבה ונוטלת קורה מבין עיניך
אור היום מסמא
או שרק נדמה?
אתה תוהה
אחר כך אשוב ואשקע בתבניות המדוברות
אתהלך ברחובות בהם לא בקרת מעולם
רחוקה מנצנוץ צעדייך.
לכאורה מתארת המשוררת את אמו של בן זוגה אך השיר מוביל לאנלוגיה בין מעשי האם והסימן בבן.
בשירים הכואבים מתוארת תחושת התסכול והאכזבה מהמהלך מְשַנֵה החיים שבני הזוג עשו, אבל השירים מראים שהמהלך שהיה אמור לקרב ביו בני הזוג שכן הוא הוביל לחברה שמקדשת את מוסד המשפחה דווקא עכשיו הבקיעים והשוני באישיות בולטים ביתר שאת.
לאו דווקא, השיר בא לתאר שלא הכל זהב, כי באמת לא, יש גם שירים אחרים.
מה גם שהוא מתאר יותר את עברו של האיש שתמיד מכאיב לו, אין קשר בעיניי לחברה המקדשת מוסד נישואים.היא לא מתוארת פה . מה שמתואר הוא עבר שפגיע ששני אנשיםצריכים לשאת וזה קשה.
אבל תודה רבה שהגבת.
שלום אביטל
את לא צריכה להתנצל, דברתי על המשוררת לא עלייך. ובכלל, יש לי כלל: אני קורא ומבין את השיר מתוך עצמו, מתוך הנתונים המובאים בו. זו התמונה שהצטיירה (לי) מהשיר הזה. יתכן ואם השיר יהיה בתוך מחזור שירים שיש בו גם דברים אחרים תתקבל תמונה מורכבת יותר.
גם כך אין מה להתבייש בכל מה שהוא אנושי. מה עוד שאין זוגיות שנמשכת לאורך זמן שאין בה בעיות כאלו ואחרות. מה ששונה זה רק הצבע שלהן.
גיורא
הבאת בשיר רמזי הסטוריה משפחתית מסקרנת, השיר פוסע בין הרמזים והזוג, בין עבר ולהווה, אהבתי מאוד את שני הבתי הראשונים
תודה לך חני!
רב הניסתר על הגלוי,יחסי הורים לילדים הם לנצח חסרים… וגם מתמלאים… אביטל אני מרגישה שבעומק לכולם יש את חוסר קבלה.. את הכאב.
שיר מעורר מחשבה
להתראות טובה
יפה מה שאמרת על החוסר שמתמלא.
ממלא את ליבי בנשימה אחת ארוכה.