תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בערב אתה הולך לשיעור תורה
שעיר לעזאזל מקמט את מצחך
בתוך הארון השלכת חולצות נידפות
זיעה חותמת דיווחים בנקאים
מצטברת בין הכיסים
אחר כך תחזור על בטן ריקה
על כרס מלאה
הילד נרדם בסלון
ואתה מעשן שאלות
לוגם באיטיות כוס קפה שחור
מעשן סיגריה תלושה
שב ובוחן את תחתית הכוס שהוכתמה
את רואה , את מה שאני רואה?
אתה מתבונן
אני הוזה
הכיור שרוקנתי לכבודך
מוצף פתאום בסבך של רישומי פחם
מתי צירת לאחרונה?
יפה ואמיתי ומהחיים ,בעיות של יום יום לצד שינון ולמידת תורה, והמתח הסמוי המרומז בין החובה הדתית הרוחנית לבין האמנות ,אהבתי
זאת זכות חנה, אבל לצערינו יש רק 24 שעות ביממה.
תודה על התגובה.
כמובן חובה שהיא זכות
אביטל
תיארת יפה את פקעת החיים הנעה בין לימוד תורה חיים ואמנות.
אני חושב שהכותרת יוצרת זווית צרה ושיוכית יותר מדי לשיר שהיה יכול להיפתח למרחב אנושי בכלל ולאוו דווקא רק למגזר מסוים.
כתבתי לך תגובה גם לפוסט קודם.
קראתי את תגובתך הקודמת משה והגבתי , בקשר לכותרת, אני מרגישה משויכת עד להתפקע ולא בגללי אלא בגלל מה שאני קוראת סביבי, אז יאללה אני הולכת על זה עד הסוף, חוסר השיוך והחד- פעמיות של כל אחד מאיתנו ,אולי יתגלה בכתיבה עצמה .
תודה על מילותיך המחממות.
יפה כתבת בשיר את אהבת חיי היום יום של זוג, חי לומד מגדל ילד, אהבתי במיוחד את השירות האחרונות, הפורצות כאילו מן השיר במעין ציור
יפה בעיני קריאת הקפה בכיור . בשיר הזה יש דואליות בעיני כמו בחיים, והקפה הוא נילגם, ומתבוננים בו, והוא נישפך ומצייר בכיור , וככה יוצר אמנות. אמנות האהבה.
תודה אורה כשקוראים אותך באמת אפשר להעמיק באומנות האהבה והקפה כמובן.
כל קפה והכתם שלו.
תודה חני !
דיוקן מצויין.
שרטוט אמין , עדין וחד כאחד של הזוג החוזר בתשובה, הכמיהות , השאלות, מצוקת הזמן ואחרות.
יפה ונוגע, אביטל
תורה, אמנות ואהבה –
פה הבטן ריקה ושם מלאה (ניגוד יפה!)
תודה לאיציק, אומי , אמיר, ואיריס אני פתאום לא במיטבי הבריאותי ,זה יעבור ! שמחה שהגבתם.