תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
יש בי שנאה צלויה אמא
על הגז מטגנים החצילים
טובעים בשמן
בוחשים , מתפצפצים
יש בי שנאה גולמית לא ממומשת אימא
על האגם שטים הברבורים
שולחים את לחם אהבתם
מגעגעים , לא מגעגעים..
הם לא ברווזים
ואני אימא כולי שנאה קולחת
או שמא אני
נהי של געגועים.
שיר שמביע עצב שמומחש בארומה שבמזון ובעצב החשוף של געגוע הברבורים.
אני אוהב לקרא אותך
אין שחץ
אין מנופחות. יש כנות ויושר
ונקיות.
יופי.
תודה לך יוסף וגם אני מאד אוהבת לקרוא אותך , אתה מלא כרימון.
זהו שבאמת היופי של הברבורים תמיד גרם לי גם סוג של עצב לא מושג, געגוע.
תודה איריס.
יפה השימוש בשמן המבעבע ובשנאה הקולחת בגעגועי הברווזים ובגעגועים, והכל בדמיוני מבעד לחלון המטבח, תוך בישול
תודה חני, על כך שאת תמיד כל כך עדינה בתגובות, רכות אימהית נובעת ממך.
אהבתי מאד את "אני כולי שנאה קולחת או שמא אני נהי של געגועים."
אמר מי שאמר – אין אנשים רעים, יש רק אנשים שמחפשים את האושר שלהם…
ושירך יפה מאד.
גם אני אהבתי, כמו קודמי. את הכנות שבתוך הדיומיים, לי( באופן אישי, כמובן) רחש ובעבע דווקא זעם ולא שנאה. בגלל ה"נהי של הגעגועים"
תודה, שיר מרגש וחזק
נולי
כשאני שונאת זה נוגע בכעס , בקיפוח, ואני מאד שמחה על ביקורך.
הרבה אהבה.
נכון אלמוני, אבל קיים גם האושר של הזולת, ובשנאה יש סוג של עיוורון שיש לסלוח לו בשל הגעגוע המציק..
תודה על תגובתך.
אביטל, לדעתי גילוי הלב והישירות עובדים היטב ונוגעים בקורא. הפתיחה מצויינת – שנאה צלויה הולכת טוב על האש כמו החצילים (אגב, האם החצילים מיטגנים, נקלים או מתבשלים? לדעתי זה צריך הן להתאים לשנאה הצלויה והן לטובעים בשמן. מתבשלים פחות טוב).
ההמשך – עם אגם הברבורים הוא קצת פחות טוב – אחרי השנאה הצויה והטובעים בשמן, פתאום הברבורים השטים נראה קצת לא שייך, קצת לא אמין. אולי זה רק ניסוח. הסוף מצויין.
אני בעבודה אך אגיב לך כי תגובתך מאד נוגעת.
בקשר לחצילים , את השיר גם כתבתי תוך כדי ותכף אתקן.
בקשר לברבורים זה זיכרון ילדות ואולי הוא פחות נוגע בקורא ועלי לחשוב אם לשבץ או לא.
תודה מירה , הרבה אהבה.