אימי פוסעת ברחוב הרטוב ואני רצה אחריה
מיטריה גדולה מכסה את פניה
ואני רצה אחריה
שערי לח
מחשבותיי צוננות.
*
אימי דורשת בפני דרשה עקרונית
את יפה , היא גורסת
אני לא עד כדי כך יפה,
אני מטיחה בתגובה
ומלטפת מורעבת
את רחמי המשתוקק .
*
אימי צועקת וצועקת
ואני רק הולכת ומתכווצת
עורב שחור גוזל מבין שיניה מטבע מוזהב
כל חייה רק לקחו ממנה
החיים המלחמה
ועכשיו היא לעצמה
ואני לעומתה ..
נופלת שתיקה
*
אימי נושאת כל לילה תפילה לאלוקים
השמיים רחבים רחבים .
שתחיי לי עד מאה ועשרים
שיהיו לך חיים מאושרים .
איש לא יגזול ממנה או ממני את התפילה
שנהגת בפה – פראי
שכולה אי – ודאות
אביטל, מפריע לע שאמרת כי את כותבת בצורה של שיר, כלומר בשורות קצרות ובקפיצות, כשאין לך כח לפרוזה.
ואכן אני רואה בטקסט הזה יותר תעודה מאשר יצירה. אבל תעודה נוקבת.
לפעמים יוצאים לי שירים, לא השירים של עדולה, השירים של אביטל.
פה אולי יצא משהו שונה.
כולנו מאד תיעודים.
תודה על תגובתך.
שירים יפים ממוקדים ורגישים, אהבתי את כולם ובעיקר את הראשון
אביטל, אני אוהבת מאוד את שני השירים הראשונים,את שתי השורות האחרונות איני מבינה,
כנראה אשמיט אותן מחר, תודה על תגובתך .
התמונה בשיר הראשון מאוד צלולה וחזקה.
תודה חנה ולבנה , הראשון הכי תיעודי, על פי מיטב זכרוני.
מביע עמוק והיטב.
החל מאמי נושאת כל לילה – לדעתי עדיף להשמיט.
רציתי לסיים במבע חיובי , אבל אתה צודק אשמיט מחר.
היי אביטל
יש פה שיר בתוך שיר, קצוות מתחברות ניפרמות, אימך בתוכך, גם מחזקת גם מחלישה
להתראות טובה
תודה טובה, רק עכשיו שמתי לב לתגובה, אימי היא סיפור ושיר ארוך..