אין בעולם אישה שלא אוהבת שאומרים לה שהיא יפה

ובכן, פגשתם אחת שלא אוהבת , אני.
אם לדייק , זה לא שאני לא אוהבת, רק במינון סביר. לא בהגזמה.  

מאז שאני זוכרת את עצמי,  עודף מחמאות שנגעו בצורתי החיצונית הלחיצו אותי.

כאילו אני חייבת להוכיח משהו, שאוטוטו יחלוף. 
או  שמא,  אין לזולת את החשק להתמקד בי, שלא לדבר  על כל אותן  הנשים שאומרות לך בלי סוף שאת מאד יפה, ובעצם מתכוונות להנמיך אותך בתחומים אחרים.

מוכר לכן?
או שאני פראנואידית? יכול מאד להיות. ואולי? ובכן..

מה כן אהבתי?

פעם ידיד של צלמת אחת אמר :" אבל יש לה תבונה בעיינים , את חיבת להתייחס לזה בהגדלה."

או שרופא טבעי שבדק אותי ציין: " יש לך מצח גבוהה, את אישה חכמה."

אחר – כך בספר סיני על חוכמת הפרצוף קראתי: שלא רצוי שלנשים יהיה מצח גבוהה ( קצת מאיים על הגבר?)

זאת בעצם תגובתי על כל הפוסטים שהתפרסמו באשר לחיצוניות .

מאז שחזרתי בתשובה, אני גם מושכת פחות מבטים, וחשה שאני נגמלת מההתמכרות האחרונה שעוד נשארה לי לפני בוא הזקנה. 

לפני כחודש, יצא לי ולבעלי לפגוש אישה קשישה, בת 92, ושנינו קבענו פה אחד : שהיא מרשימה.

אז זהו.. שגם מרשימה זאת מחמאה טובה, ובכל גיל..