תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
נפל דבר בחיי. לפיכך, אני לוקחת איזה תרופה טבעית שמשפיעה עלי מוזר, פתאום יש לי צורך גדל והולך להתבודד.
לאחרונה אני מוצאת כל מיני פינות מוצלות, פרדסים נטושים, עצים על סף שלכת ושם בין קריאת פרק תהילים למשנהו פוצחת בשיחה ארוכה עם הבורא. על היה, הווה –ובכלל מכל וכל.
תמיד אומרים שלהתבודד זה טוב, מנקה, משחרר וכדומה. זה נכון. בנוסף, אני מרגישה שהתבודדות גורמת לי לדייק את עצמי. לפעמים אני לא נכונה עד הסוף, משהו ממני מהזיכרון של מה הייתי לא חי דיו וכבר כתבתי על האפור הסופג הזה שמתחיל לתפוש חלל. כלומר האפור שהשתלט על עברי כבר פחות בולעני, יותר מבוזר.
משמח שלא לגמרי אבדתי את הילדה שהייתי. כי לרוב- כמו הרבה מבוגרים אני חשה שאני היא, אני- מה שהפכה להיות בלי לרצות. הנשמה הטהורה שלי עברה סוג של כפייה שהפכה אותי לעובדת עבודה זרה.
עוד דבר שיש לי איתו בעיה הוא ש: תשעים ותשע אחוז מהאנשים בעולם הזה משקרים בנוגע לעצמם. מציירים את עצמם כטובים, נדיבים ואצילים יותר ממה שהם מטבעם. מספרים על עצמם בדותות. חיים אגדה ומוליכים אותה כמו כבש הישר אל הקצב .
העניין הזה הרתיח אותי במשך שנים. אולם לאחרונה אני מבינה שאף אחד לא שלילי. העולם אינו מחולק לכאלה שעושים דרכם ביושר, או בחוסר יושר. רוב האנשים הם , כן : טובים, אצילים, נדיבים, רק שהעלילה אליה נקלעו בילדותם שינתה את מסלולם. השקר שמרוח על קצה הלשון מפוגג להם את הכאב. לפעמים הוא נשלף מתוך מצוקה, לפעמים מתוך התגוננות, הישרדות או סתם התפארות שמשקמת את הריסות הנפש המתחבטת.
נכון שעל כסא הפסיכולוג אתם שומעים את כל הסממאות שכתבתי כרגע ומשתכנעים אכן: אני טוב. אתה טוב. הכל טוב. אבל להגיע אל המקום היודע לאשורו, לעומק, בלי פקפוק אפשר רק לבד. בלי פרצוף שיאשר או יתעלם.
השקר הוא ישות שדוחה אותי- כי אני מחפש כמו שאמרתי- דיוק. אני אפילו לא אומרת לחברה "תשמעי, נדבר" אם אני לא בטוחה שזה באמת יקרה. זאת הפנאטיות שלי. אבל בטח שגם אצלי המראה לפעמים מלאה אדים, קשה להתקדם בגלל מה אני משכילה להעלים. הרי אני בת אנוש . אולי אני שקרנית מתוחכמת יותר? נושא למחשבה. אם כי עצם ההשערה שהעליתי בפומבי מעידה על סוג של אמת אחריה אני מגששת, נכון?
בקיצור, תתבודדו, דברו איתו, יום אחרי יום, באדיקות, בתכיפות, בין לבין בצעו התבוננות ותמצאו את האבדה ההיא. אתכם- עצמכם. את הכי עצמכם שבנמצא . נכון לאותו רגע ממש.
תודה על הוידוי הכן הזה, אביטל ,אכן אדם צריך למצוא את אבידת עצמו ולהקדיש מדי פעם פנאי להתבוננות ,כדי לפוגג את האדים מעל המראה ,כדי להבדיל בין האני האמיתי שלו לאני הכוזב
אני למשל לומדת קורס התבוננות- מדיטציה קבלית
וזה עוזר
של מי הקורס חנה? מטעם מי.
ובקשר לאני הכוזב. באמת תמיד חשבתי שאני נורא אמיתית, והגעתי למסקנה בבקורתיות שלי היה משהו לא אמיתי. כי אמת היא גם חמלה. וזה היה לי אבל לא מספיק.
את רואה אמרו לי את זה, לפני שנים רבות מאד אבל ההפנמה מתחילה עכשיו.
חודש טוב.
בבית מדרש הסולם אצל הרב המקובל אדם סיני יש לו מבחר קורסים וגם אתר באינטרנט את מוזמנת הבן אדם איש אשכולות אמיתי ותלמיד חכם
שבת טובה לך
בקיצור, תתבודדו, דברו איתו, יום אחרי יום, באדיקות, בתכיפות, בין לבין בצעו התבוננות ותמצאו את האבדה ההיא. אתכם- עצמכם. את הכי עצמכם שבנמצא . נכון לאותו רגע ממש.
אכן זה מה שאני עושה שנים ומתוך ממצאי שלי כל הפוסט הזה מדויק לחלוטין. ואגב, אותו אל לא מחייב בחזרה בתשובה. הוא הרבה יותר טולרנטי מברואיו. ולכל מה שאת אביטל מבקשת להתיר ומכנה ניקוי אדים, אני קוראת שנים – המסע העצמי פנימי לניכוש עשבים שוטים. אלה רבים מספור דבקים לגרעין נשמתנו כמעט משחר היוולדנו. ואשרי מי שזכה – כמוך וכמוני – שחש עדיין בקיומו של הגרעין החף, הראשוני, הנסתר. לפי התרשמותי לא כולם זוכים במגע כלשהו עם גרעינם ההיולי, האותנטי, החד פעמי, ומכאן כל אשר ישיגו בחייהם בעיני הינו החמצת העיקר.
היי ענת- חודש טוב . לכל מי שנשמה אלוקית בקרבו טוב להתבודד.
כי שם פתאום יוצרים איתה קרבה. אני באמת חשה הרבה פעמים בכתיבתך את הזיקוק הזה. לכן, המון הצלחה, שמאמינה שתהייה עם ספרך.
האל באמת טולארנטי- אני לגמרי מסכימה.
בקשר לחזרה בתשובה- נורא מעייף. קראתי רשימה של אריק גלסנר באתר בו גם כתבתי בשם " צו פיוס" על כך שהאמת האמיתית היא לחזור בשאלה בתוספת נימוקים ותוכחות. קראתי, חשבתי, לקחתי את המתקפה ברצינות. כי זו זכותו להביע דעתו כמו זכותי. ולאחר עיון עמוק לא שוכנעתי.
אבל מצד שני כן שוכנעתי שכרגע לפחות קרבתי העמוקה לאל כמו לבריות לא תגיע מויכוחים שכאלו.
והחלטתי להעמיק בכלי הזה. התבודדות. וגם התבוננות ומכאן להמשיך הלאה. להאיר הלאה. אם זה אפשרי.
שבת שלום לך ולכל בני ביתך.
"אנצל" את הפוסט החשוב שלך כדי להוסיף עוד שני עניינים מהותיים בעיני, ואציינם בקיצור הקיצורים. משחר לידתנו אנו מוקפים באנשים. אנשים הם קולות, דעות, עמדות, וכו'. אוקיי עד זמן מסוים בחיינו הם באופן מהותי חיוניים לבנייננו. אך לתחושתי מרגע מסוים – כאילו היינו כלי קיבול – עלינו לעשות "היפוך קליטה". מה פירוש? נדמה כי כל שספגנו מסביבתנו הופך לרעש מחריש אוזני משמה. חייבים להקשיב טוב טוב ולזהות את זמן ההיפוך הזה. ואז להתחיל בשקט בשקט למיין ולהבדיל בין המוץ לבין התבן. אכן נדרש אומץ לב לא קטן – ועיקשות ונחישות כמובן – במסע הזה אחרי שכבר הורגלנו לכל מיני עניינים שלכאורה נהיו חלק מאיתנו. רק לכאורה. ועוד דבר – במסע שלי למדתי לאט לאט לנפות בדרך האלימינציה כל חשיבה מוגדרת, הגדרתית, מגדירה. זו אגב אחת הקלקלות הגדולות והנפוצות בחשיבה האנושית הקולקטיבית. ההגדרות הן עלה התאנה הכי קל לעטותו על נשמתנו המקורית והמשוחררת – הכי קל לעטות והכי כבד משהיה למסך מסתיר. משום כובד זה הקושי להסיר את מסך ההגדרות. להסיר הכול. להישאר עירום ועריה ופתוח לכל רוח. אך מתוך עוצמה פנימית נרכשת וניסיון חיים שאופסן אי שם כתרמיל המסע לאחר שמגיעים הביתה… בשלום. שבת שלום.
היי ענת חשבתי רבות על דבריך, אני מגיל קטן מבודדת את עצמי מהקולות. אז דווקא בהתבודדות אני לומדת לחבור אליהם ולקבל שהם נמצאים וזה בסדר.
מגיל צעיר היה לי חשוב, שלי תהייה הדרך שלי ושלא אשמע מה שאחרים אומרים, אלא רק לקולי הפנימי. על כך חטפתי, גם מכות פיזיות נפשיות. ותמיד כשדוחים אותך אתה – את לעיתים הופך למוקצן לכוון כזה או אחר.
כיום אני אומרת שאותם דמויות- אנשים- ילדים- היו רעים. אני מחפשת את הרוך שאבד לי. כי הוא שם- מאופסן. הוא- אני.
את רואה השם נותן לכל אחד מסלול ותיקון.
שבת שלום.
היי אביטל
אני חושבת שאת מיוחדת
להתראות טובה
תודה טובה.
מתי להתראות?
חודש טוב.
אביטל שלום,
כדרכם של דברים הנובעים מן הלב, דברייך מעוררי מחשבה.
(מאוד הזכיר לי שני דברי חסידים: (א) "אם אני הוא הוא אני כי אתה הוא אתה, ואתה הוא אתה כי אני הוא אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה"; (ב) רבי זושא לא דאג למקרה שיישאל מדוע לא היה צדיק כאברהם, יצחק, יעקב, יוסף ומשה. דאגתו הייתה מה יענה לשאלה מדוע לא היה רבי זושא בעצמו.)
תודה — צדוק
היי צדוק, חודש טוב ושמחה על הביקור.
ויותר מכך על כך שהזכרת לי את זושא. הוא נודע במידת הביטול שלו כלפי השם ומצד שני ידע היטב מיהו ומהו. כלומר רצה להיות זושא ותו לא. מרתק נכון.
כי כיום עצמאות היא אי התבטלות. אדם שמבטל את עצמו אינו עצמאי. כך מזמזמים לנו כל הזמן.
זה חודר. אף אני מחפשת את האיזון והאבות הם השראה. גם אני לא שרה אמנו. אבל טוב שיש אמא.
שבת שלום וכל טוב.
שלום אביטל
תודה על הפוסט הזה.
אני לא מדבר "איתו", בין אם "הוא" קיים או לא, "הוא" לא גורם שאני לוקח אותו בחשבון כשאני עושה חשבון נפש.
את השיחות שלי אני עושה עם "עצמי". משתדל להיות כמה שיותר ישר עם עצמי.
למען האמת, שמו של השער הראשון של ספרי העתידי "צירי חיים", הוא "שירים של איש רע". אלו שירים שהצטברו עם הזמן ועוסקים בתכונות השליליות שלי. זה שער עמוס ביותר!!
שבת שלום
גיורא
היי גיורא חודש טוב.
בבקשה על הפוסט הזה:)
ובקשר לדיבור עצמי. העצמי שלך הוא אלוקי. ואני מאד מבינה את הלא לקחת בחשבון.
גם כשאני כותבת אני מרבה להתמקד בתכונות השליליות של הגבורה שבטח מוכרות גם לי. בחלקן לפחות. לפעמים אני חוששת זה גורם אי נחת לקורא. כי אוהבים גבורים טובים, מנצחים. וכדומה.
אבל גם אם זה לא יפורסם או כן, אני חושבת שגבורה צבועה היא בעיתית. גם גיבור. וכתיבה צריכה גם לתרום משהו לכותבת. כלומר זו דעתי. הולכה נוספת בכחש, טבועה בדיו, היא לא משאת שאיפותי.
אם כי אולי גם זו שפיטה. אתה רואה הסתבכתי.
בכל אופן אהבתי את שם השער " שירים של איש רע".
מי שמעיד על עצמו שהוא רע לא יכול להיות באמת כזה. לא מכיר את הנוכלים שגונבים אותך עם הארנק וכל כולם חיוך?
שבת שלום.
היי אביטלי, מעניין מאד ומעורר מחשבה. גם התגובות והתגובות לתגובות שלאחריו. בתגובה של צדוק, חסרו לי פסיקים. לא הבנתי את המשפט הראשון.
באופן כללי, לי קשה להסכים עם יתרונות ההתבודדות. אולי בגלל שזה המקום שאני הכי רוצה להיות בו, אבל זה אנוכי. אני חושבת שאדם קרוב אצל עצמו בדרך כלל, ודווקא אלה שמצליחים לצאת מעצמם, יהיו אנשים טובים יותר. כי האדם הוא יצור חברתי. והסביבה זקוקה ליצורים חברתיים.
אבל זה דיון ארוך, והשבת בפתח, ואני הולכת.
נשיקות ושהבת שלום.
היי איריס, חודש טוב.
אכן שבת בפתח ואני תכף סוגרת את המחשב.
התבודדות אינה אומרת שיום שלם תתבודדי ולא תעשי דבר. זה יותר בפלוסופיות הודיות. זה אומר שעה ביום כזאת. וכשיש זמן יותר.
החברותיות שלך היא באמת תכונה מעוררת התפעלות. ואם זה מעורב בנתינה אז בכלל. לא לשווא אומרים שמי שאהוב למטה, אהוב גם למעלה. אז זכית.
אך באשר לאדם קרוב אצל עצמו על כך אנו חלוקות. גם למדתי בכמה קורסים מסכנים בפסיכולוגיה שהייתי מחויבת בהם, שאדם כלל לא קרוב לעצמו, הרוב לא, בגלל מגוון סיבות.
הקרבה מתחילה במקום בו יש שקט. כואת החום הוא כבר יעלה מעצמו. כי יש חום אלוקי נסתר בכולנו.
בקשר לש ה ב ת. כמה סרטים אני עוברת עם אחת מאיתן לאחרונה, חבל לך על הזמן. כיוונת נכון. את מרגישה את הזולת.
שבת שלום.
אשמח להמשיך במוצא"ש.
אדם קרוב לעצמו- זה משפט רק פירושים. אמשיך במוצא"ש אם תרצי כמובן.
זה הפירוש: לאדם קרוב אצל עצמו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%90%D7%A6%D7%9C_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95
ובקשר למה שצדוק אמר הכוונה: שאם אני יותר מידי שקוע באני ואתה מידי שקוע במה שאתה אין תקשורת.
שבוע טוב