תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
פתאום חלמתי עליה וקמתי וכתבתי פוסט. שזה לא יברח.
בפוסט הקודם פירסמתי סיפור כאילו בתולי. אבל לי הוא נראה נורא. אולי הפכנו קהים למצוקות שהן לא אונס בלב חוצות.
ואז חלמתי עליה קראו לה נ' והיא טענה ש.."הוא אמר ששכבת איתו!" ועיניי אליזבט טילור הסגולות שלה התמלאו חמלה. ואני מאד חיבבתי אותה ויותר מזה את החום הזה שהיא מרעיפה עלי, אבל איך אסביר לה שהיא טועה. לא היו דברים מעולם, אני לחלוטין בתולה.
הוא היה הבן הכי מקובל בשכבה, וגם מאד עשיר, סקסי ומה לא. ואני די ביישנית , מחוץ לעניניים. ולמרות הכל הוא חפץ בחברתי. כמובן שנעניתי הוא מאד מצא חן בעיניי. אז יצאנו ערב או אולי שניים,והבנתי שהוא רוצה גם מעבר, ודי מהר, הלו, אנחנו בקושי מכירים, ואני חלמתי על אהבה מוחלטת , והבהרתי לו שאין סיכוי זה לא יקרה!
כמובן שהגזמתי, הייתי לחלוטין " דלוקה" עליו, אז אולי זה כן יקרה, אבל לא ככה, ותחת מכבש של לחצים מעיקים כאלה, אני רוצה כמו בשיר של רביץ" לתת שם לכל ריס וציפורן". אני לא בעניין של למהר.
הוא לחלוטין לא הסכים לזה, ונטש אותי באיזו אתמלא, אבל לא הסתפק בזה. הוא התחיל לקנא לי, וכל פעם שהייתי רוקדת עם בן אחר במסיבה, זו הייתה עבורו בעיה. ולכן, כאילו כדי להתנקם סיפר לבת החביבה שלצידו" רואה אותה, אני הייתי הראשון שלה." והן האמינו לי? לא לו.
בשלב מסוים הן הגיעו אלי עם הסיפורים והשאלות, וזה היה מביך ומעליב ומה לא. זה הדיר שינה מעייני. הוא היה מאד כריזמטי, מילה שלי, מול מילה שלו, ואני נבלעת.
גם היא ניגשה אלי, הם היו ידידים טובים,היא רצתה לדעת איך עושים ומה? וגם לסייע לי אולי? אבל הכל היה כל כך שקרי סביבי. שטתי בתוך עננה מביכה. ולמרות שרציתי שנהייה חברות, זה לא קרה. לא הייתי מסוגלת להתחבר אליה על בסיס כזה.
בסווף אותה שנה הוא עזב את בית- הספר, לא הייתה לו סיבה ללמוד,אבא שלו היה עשיר, והוא טען שיום אחד יעבוד בעסק שלו. אבל אני עדין הייתי פגועה, וסידרתי נגדו נקמה קטנה. רק זה מחק לי את שאריות הזכרון הרע וגם את טיפת האהבה שטיפחתי. וככה, בלי כוונה, או אולי עם כונה רבה, בן אחר שיצאתי איתו, וסיפרתי לו הכל, כמעט בדמעות,החטיף לו מכות בשמי. זה קרה במהלך משחק כדורגל שכונתי. הם שיחקו בשכונה והשליח שלי מצא סיבה להתקוטט איתו, וחימם נגדו את כולם. כל הבנים בקבוצה התנפלו עליו באגרופים ומקלות וסילקו אותו מהמגרש.
רק אז נרגעתי ,וקצת שכחתי את העלבון ההוא.
אבל מה..הוא גם קצת עזר לי, כמו שאומרים , כל פגישה היא הזדמנות ללמוד, אני זוכרת שיצאנו והוא שאל: " מה את אוהבת לעשות?"
עניתי " לקרוא, את ביאליק." והוא הביט בי במבט שכולו תמיה, כאילו חשב שיצאתי מדעתי.
ופתאום דיבר על זה שאני צריכה להיות חזקה, ולא לשים על אף אחד, רק לשים עליהם, על כולם זין אחד גדול. לעשות רק מה שאני רוצה. חוכמת חיים הפשוטה שלו מול הסיבוכים הביאליקים שלי, הייתה חלק מהקסם שלו.
לא שכחתי את המשפט הזה, מה גם שאת אותו דבר גם טען הבחור הבא . באמת התהפכתי אחר כך וניסיתי לישם את העניין של לשים.. על כולם. ואז לא לשים. וחוזר חלילה. זה היה חשוב לי לאמץ לפחות משהו מהתפישת חיים הזאת.
אחרי שחזרתי בתשובה, ונולד לי עוד בן, הייתי רואה אותו די הרבה. הוא פתח עסק די מצליח ליד הבית שלי בר"ג , נאלצתי לחלוף על פניו, עם העגלה, הנה אני..פתאום דוסית גמורה, עם כובע, וחצאית ארוכה. דוסית! איכס, מה קרה לה לביאליקית ההיא, השתגעה!
יום אחד עברתי ממש מולו, והוא נעץ בי מין מבט ארוך ומפחיד כזה. משהו כזה שמגיע עד למטה, מלוכלך לגמרי ונגוע ב.. אם לא הייתי שמה עליו ..הייתי באמת נבוכה. הוא לימד אותי משהו, ששימש אותי אחר כך, הוא בטח לא חושב ככה. זה משהו שאפילו עזר לי לחזור בתשובה. לעמוד ככה מול כל העולם ולומר שזהו, אני כבר שם.. אוהבת אותכם, אבל דרכי שונה. אז אולי באמת אני חיבת לו, תודה. תודה קטנה. גדולה.
היי אביטל
הזכרונות זה הכח המפשר בן מי שאנחנו בן מי שחשבנו שאנחנו, מה אחרים חשבו עלינו.
ומה שיפה שהזיכרון שלך מימנו זה לומר לו תודה על השינוי… זה נפלא.
שבת שלום
טובה
היי אביטל בדיוק קראתי את זה אצל מוטי חקסמן הוא השכן שלך בפוסטים, הכח של העבר.
צוּרִיק גֵעייט אַקאֹזְע / מוטי לקסמן, תש"ע
אמרו חכמים: "עם ללא עבר, אין לו עתיד" [1]; "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" [2]; "הדרך היחידה לשפוט את העתיד היא לאור העבר" [3]. באופן דומה קבעו גם חכמינו: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה" [4].
מקסים טובה, אהבתי מאד את התגובה, הפרשה של השבוע והקישור אליה. מבריק. אקרא גם את לקסמן מוטי.
הפרשה הזאת השבוע גורמת לי לבכות.
התנ"ך הוא הספר הגדול מכולם וסיפורו של יוסף מתעלה לפסגות שנוגעות באין ספור רבדים.
באשר לבחור, כמה צער היה לי ממנו, הוא ריסק לי המון איזורים שרציתי להשאיר טהורים.
אני חושבת שטוהר זה טוב.
אבל גם אם מאבדים משהו ממנו, כדאי למנף את עצמך דרך המסקנות.
שבוע- מצוין
מאוד יפה.
עדין ונשי כל-כך ומריר.
סיפור כמו החיים.
תודה רבה גרא,מוצאת בתגובתך המון עדינות.
שיהיו לנו חיים טובים.
שבוע- טוב
הוא הסתכל עליך ועל התינוק במבט תמה כי הבין בדיעבד את כסילותו הילדותית.
לבנה צחקתי.
הלוואי והבין. נראה לי שזאת תחזית אופטימית. אבל אהבתי את החיוביות שבמבטך על טבע- האדם.
שבוע- טוב.
הי אביטל, אני מבינה שהדגש בסיפור שלך הוא על כך שאפשר לקחת משהו טוב מכל דבר אבל הסיפור שלך גם הזכיר לי פגישה שהיתה לי לא מזמן עם בחור שידעתי שהוא סיפר עלי סיפורים על כך שהיה בינינו קשר מיני ותמיד צחקתי ולא באמת היה לי איכפת. רוצה לספר? רוצה להתפאר? שיהיה לו לבריאות. הדבר שהדהים אותי הוא שבאותה פגישה אחרי איזה חמש עשרה שנים שלא התראינו, הוא יושב איתי ומנסה להעלות איתי זכרונות מאותם ימים וכמה שהיה לנו טוב ביחד. כבר התחלתי לחשוד בעצמי שהיה לנו משהו באמת. אבל מהר מאוד נרגעתי כי אפילו אם הייתי לוקה במוות מוחי, לא היה הולך לו איתי. אז הבנתי, שהוא באמת באמת מאמין לסיפור של עצמו. יש בדאים כאלה כנראה ואולי הבחור שסיפרת כאן עליו נמנה על הזן הזה.
כן, אחר כך הסתבר לי שלא הייתי היחידה. אבל מאחר והייתי הראשונה בתור זכרו את הסיפור, ודיברו עליו שנה שלמה.
הדביל מעולם לא התנצל.
גם מה שקרה לך מצחיק מאד. אני חיבת להודות.
שבוע- טוב.