מיד עם הגיעי ללוקסמבורג אני עולה על המונית הראשונה שעוצרת לי.   המונית נוסעת במהירות על פני הרחובות והאתרים המוכרים כל כך: הגן הציבורי עם מזרקת  האבן האפורה, הכנסייה , הבניין הורוד  עליו מטפס צמח ירקרק ועקשן שמסתיר את הטחב  שאוחז בבטון. הבית של ממי שממוקם בשד" ,"הפינוסארי", ומולו הוילה של …   "המכשפה ",ככה כיניתי את האישה הקשישה שגרה ממול ושתמיד ...

    ממי  ——–   נפרדת ממך בלי דמעות. מימים גשומים , מלילות קרים , משיחות אפופות סודות, לחשושים שטבולים בכמיהות. ועכשיו כשניתן האות , ניפרד בלי דמעות . נפרדת מהגשר הישן ומהרחוב שנשק לגן, בו שיחקתי מחבואים עם חבריי הארנבים, שצייתו לי רק בחלומות, שם נפרדנו בלי דמעות.   אבדה לי עיר המקלט, שעמדה שם לרגע קט והפלגתי אליה ...

  —————————————————————————————————-שעת צהריים , שמש בשמיים קלעתי לי צמה. שמלת פרפרים לבשתי , נעלי לק נעלתי ויצאתי לשכונה. מסטיקים גדולים היו תלויים על העצים , אופנים חלודות היו מוטלות   על הכביש ,  לצידם פרפר כריש , פתאום נעל הלק לחצה והשמלה לגוף נדבקה והדמעות זלגו ושטפו , שטפו וכבשו, כמו גלים, כמו צבא, את כל חלקת גופי הקטנה . לפני זה עוד ...