לרגל השנה החדשה

   הרהורים על מצבו של האדם

  לעיתים קורה שאדם נשאר בביתו כדי להרהר במצבו. ובזמן הזה, כאשר הרחובות שקטים וכבר שעת לילה מאוחרת והכלב מכונס בעצמו על הכורסה בפינה, והמקרר מרעיש בשנתו, לעיתים דווקא אז הוא מבלבל בין מצבו של האדם למצבו שלו.

והנה המצב הגיע עד כדי כך שהפעם החליט עובדיה להישאר בבית מבלי לחגוג את ערב ראש השנה. 
כך ישב לשולחן הכתיבה בודד לגמרי, ונזכר בפני נערה שאהב. כבר שנה שהוא לא מפסיק לחשוב עליה, משחזר 
פרטים משעממים, מסתפק במקום מגורים, לימודים, הוא ידע שהיא גרה בירושלים, אבל יותר מזה לא טרח לברר.

"אידיוט" חשב לעצמו "למה שלא תעשה משהו בעניין?"

לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

בפתח ניצבה אישה גבוהה ומרשימה בעלת שיער אדום ושמלת ערב שחורה.

זו הייתה הנערה. אבל התסרוקת, השמלה, הסיגריה. כל זה כאילו איננה היא.

"אם יש שאלה שאתה מעוניין לשאול אותי אז זה הזמן" אמרה האישה.

מה פירוש כל זה?! חשב לעצמו, ובכל זאת ורק כדי שלא יתחרט מאוחר יותר, עצר לחשוב מה כדאי לשאול. 
"אם תוכלי לחכות רגע" ביקש, וכיוון שלא עלתה בדעתו שום שאלה, ניגש לחטט בחדרו אולי ימצא איזה דבר. 
התחיל לחפש בערמות של ניירות, בספרים הישנים שאביו הוריש לו, בחבילת הבגדים המקופלים מן המכבסה, אולי ימצא משהו – רק משהו אחד קטן, איזו שאלה פצפונת! חשב לעצמו, הרי זו בדיוק ההזדמנות לקבל פעם אחת ולתמיד תשובה כנה לשאלה. כל שאלה! הרי לא במקרה היא פה. ורק המחשבה הביאה אותו להפוך שוב בחדר, אולי בשידת המיטה לשם היה דוחף הגיגים שעלו מתוך שינה, או במגירת המסמכים דווקא, אבל לא. והאישה עומדת ומביטה בו באדישות, והוא מחייך ומהנהן בראשו נבוך, ומתחיל שוב לחטט בפתקים ישנים, כיסי חולצות, מעילים, עמודי ספרים מסומנים, עכשו הוא מוכן לכל דבר. 
לפתע, באלבום התמונות הישן, נתקל בשאלה שנכתבה ליד תמונת התינוק שהיה, ועל אף שבמבט ראשון נראתה לו ילדותית, כבר לא היה מסוגל לסבול את מבטי האישה שצרבו את גבו, ולכן מבלי להסס הרבה שאל: 
"כמה אני שוקל?" 
ועד שאזר אומץ גם להישיר מבט הבחין שכבר אין איש בדלת. חיוור לגמרי נפל אל המיטה. בחילה עזה תקפה אותו 
והוא קם להקיא בשירותים, אלא שתוך כדי ריצה נתקל בערימת ספרים והתרסק.