בזוהר הרקיע
הִנֵּה אֲנִי פֹּה לִפְנֵיכֶם עוֹמֵד, הַלַּיְלָה
סחרחר, הַיָּרֵחַ מִתְנַדְנֵד.
אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם, אַחִים מֵתִים, לָקוּם
לְהִתְעוֹרֵר, אַתֶּם שׁוֹכְבִים פֹּה בִּשְׁתִיקָה וּמִישֶׁהוּ
אַחֵר גּוֹמֵר. אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם לְהִתְנַעֵר
מֵהֶעָפָר, לַצֵּאת מֵהַגָּדֵר, לָבוֹא
לְהִתְחַמֵּם, לְהִתְבָּרֵךְ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ, לְהִתְפָּאֵר, לְהִתְרוֹמֵם.
הִנֵּה אֲנִי פֹּה לִפְנֵיכֶם עוֹמֵד. אָדָם
בְּכָל רמ"ח, אָדָם עִם טְחוֹל, עִם לֵב וְעִם כָּבֵד, אָדָם
עִם לֵב כָּבֵד, קוֹרֵא לָכֶם, אַחִים
מֵתִים, לָבוֹא לְהִתְכַּבֵּד
בָּעִיר הַזֹּאת, בָּרְחוֹב הַזֶּה, בַּשִּׁיר
הַזֶּה הַקַּר וְהָרוֹעֵד.
לֹא רָחוֹק מִפֹּה הַיָּם, לֹא
רָחוֹק מִפֹּה הָרוּחַ.
אֲנִי יוֹדֵעַ פֹּה קְבוּרִים מְשׁוֹרְרִים
פֹּה עוֹלֶה הָרָקָב בְּגוּפָם
שֶׁל אֵלּוּ שֶׁקּוֹלָם עוֹד נָח
כְּמוֹ עֲרָפֶל סָמִיךְ
עַל הָעוֹלָם.
מַה עוֹשָׂה הָרוּחַ בְּלִי הַגּוּף.
מַה עוֹשֶׂה הַגּוּף
בְּלִי רוּחַ.
הי אלי, מגוון לראות אותך מקריא בקול שיר שלך שהוא זווית אחרת לקדיש קולקטיבי. כמעט אמרתי לעצמי – כך צריך לומר קדיש על מתים, אבל אולי אין כך. אולי גם כך.
אולי תניח אותו כאן, שנוכל גם לראותו? (למי שאין רמקולים)
היי שירה,
הנה הוא מונח
יפה!