דפים משורר
שׁוּב אֲנִי נִקְרָע
כְּמוֹ מַעֲטָפָה, וּבְקֹצֶר רוּחַ
נִשְׁלָפוֹת
מִתּוֹכִי הַמִּלִּים
וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ
אַרְצָה
רֵיק וּמְקֻמָּט.
שׁוּב אֲנִי נִקְרָע
כְּמוֹ מַעֲטָפָה, וּבְקֹצֶר רוּחַ
נִשְׁלָפוֹת
מִתּוֹכִי הַמִּלִּים
וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ
אַרְצָה
רֵיק וּמְקֻמָּט.
היי אלי
הנקרע
עושה והופך את כל השיר הייתי צריכה לקרא את זה 3 פעמים, כדי להבין שאתה משחק עד הסוף עם המוזיקה של המילים
"שוב אני נקרע"
והסוף , ריק ומקומט.
מושלח.
מעביר את כל הכאב.
אתה חושב שצריך להתחיל בשוב?
יכול להיות אפילו יותר נקי
אני מושלך…
להתראות טובה.
היי טובה,
תודה.
שיר יפה.
תודה יאיר.
יפה הדימוי של שיר כמכתב. וגם יפה הזוית שלקחת, של השיר, שהוא מרגיש לא חשוב, הוא כלי שכשגומרים להשתמש בו מושלך ארצה.
מעניין אותי מה תחשוב על זה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2015&blogID=114
לא, לא "לא חשוב", אלא כלי.
היי שירה,
לא השיר הוא כלי, אלא אני, כותב השיר. הדימוי הוא למעטפה שבתוכה מסתתרות המילים והיא מושלכת אחרי שהמילים יוצאות. התכוונתי לתאר את הריקנות אחרי כתיבת השיר.
השיר שלך מצא חן בעיניי. הייתי חושב על האפשרות לוותר על שלוש השורות האחרונות בבית הראשון, לא ברור לי הדימוי לכלב, האם חשוב?
אחרי שכתבתי לך חשבתי על זה שזה בעצם אתה. ודווקא חוסר ההבנה שלי מצא חן בעיניי… וגם הריקנות שאחרי כתיבת השיר. השירה שלך מיוחדת במינה דווקא בגלל שצריך לקרוא אותה שוב. היא פשוטה מאד ובו זמנית מלאה ברבדים. נוגעת ללב וגם מרתקת.
הדימוי של הכלב בשיר שלי הוא מחווה לעמיחי שאמר שלכתוב שירה זה כמו להפוך נביחה של כלב ל"הב, הב"… אולי עכשיו זה יקרא לך אחרת.
תודה על המחמאות.
אולי אני מחמיץ משהו. עמיחי מתכוון שמשמעות השירה היא שדברים לא ברורים (רגשות, תחושות) מקבלים צורה של הברות ומילים, אבל אני עדיין לא מבין למה ההתייפחות בשיר דומה לנביחת כלב. אותי זה קצת זורק החוצה מהשיר, אני חושב שהוא מהודק יותר בלי הדימוי הזה, אבל זו כמובן רק תחושתי שלי.
חשבתי שהמשמעות הזו (שהבהרת כאן למעלה) עברה דרך ה"אח, אח" וההקבלה ל"הב, הב"… אני מניחה שלא, לפי תגובתך.
לא ההתייפחות דומה לנביחה. המעבר מההתייפחות ל"אח, אח" דומה למעבר מהנביחה ל"הב, הב". זו השירה שמתייפחת… לא מובן, כנראה.
תודה על ההערה בכל אופן.