בננות - בלוגים / / ט.ס. אליוט / שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק
דפים
  • אלי אליהו

    מתגורר בגבעתיים. עוסק בעריכה לשונית ובעריכת תוכן. פרסומי שירה בכתבי העת: מטעם, הליקון, קשת החדשה, כרמל, הכיוון מזרח, שבו, מאזניים, משיב הרוח ובמוספי הספרות. ספר השירה "אני ולא  מלאך" פורסם בהוצאת הליקון, 2008.

ט.ס. אליוט / שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק

 

 

 

הָבָה נֵלֵךְ, אֵפוֹא, שְׁנֵינוּ יַחְדָּו

כְּשֶׁהָעֶרֶב מִשְׂתָּרֵעַ אֶל מוּל שָׁמָיו

כְּמוֹ חוֹלֶה מֻרְדָּם עַל שֻׁלְחָן הַנִּתּוּחִים.

הָבָה נֵלֵךְ בַּסִמְטָאוֹת הַשׁוֹמֵמוֹת הָאֶלֶה

הַהָפוגָה הַמְמַלְמֶלֶת

מִמְלוֹנוֹת זוֹלִים בַּהֶם לֵילוֹת טְרוּפִים

וּמִסְעָדוֹת נְסֹרֶת הַמַּגִּישׁוֹת צְדָפִים

בַּסִּמְטָאוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת כְּמוֹ טִעוּן עִקֵּשׁ

שֶׁמְּזִמָּה חוֹרֵשׁ

לְהוֹלִיךְ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַמּוֹחֶצֶת:

הוֹ, אַל תִּשְׁאֲלִי ,"בָּמֶה זֶה אָמוּר?"

הָבָה נֵלֵךְ וְנַעֲרֹךְ בִּקּוּר.

 

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַנָּשִׁים הֲלוֹךְ וָשׁוֹב

מְדַבְּרוֹת עַל מִיכֶּלְאֵנְגֶ"לוֹ.

 

הָעֲרָפֶל הַצָּהֹב הַמְשַׁפְשֵׁף גַּבּוֹֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת

הֶעָשָׁן הַצָּהֹב הַמְשַׁפְשֵׁף חַרְטֻמּוֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת

לָקָק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת פִּנּוֹת הָעֶרֶב

שָׁהָה עַל הַבְּרֵכוֹת הַיְּבֵשׁוֹת

הֵנִיחַ לַפִּיחַ הַנוֹשֵׁר מֵאֲרֻבּוֹת עַל גַּבּוֹ לִנְשֹׁר

חָמַק מֵהָמִּרְפֶּסֶת, זִנֵּק בְּלִי הֲכָנָה,

וּלְנוֹכָח לֵיל אוֹקְטוֹבֶּר הֶעָנֹג

הִתְכַּרְבֵּל סְבִיב הַבַּיִת פַּעַם אַחַת, וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה.

 

וְאָכֵן עוֹד יִהְיֶה זְמַן

לְעַרָפֵל צָהֹב לְאוֹרֵך הַרְחוֹב לִגְלוֹש

וּלְשַׁפְשֵׁף גַבּוֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת.

עוֹד יִהְיֶה זְמַן, עוֹד יִהְיֶה זְמַן

לְהָכִין פַּרְצוּף לִפְגֹּשׁ בַּפַּרְצוּפִים שֶׁעוֹד תִּפְגֹּשׁ

יִהְיֶה עוֹד זְמַן לְרֶצַח וְלִיצִירָה

וּזְמַן לְכָל הַמְּלָאכוֹת וְלִיְמֵי הָזְּרוֹעוֹת

הַמְּרִימוֹת וְשׁוֹמְטוֹת שְׁאֵלָה בַּקְּעָרָה

זְמַן עֲבוּרֵךְ וְזְמַן עֲבוּרִי

וּזְמַן לְאַלְפֵי הִסּוּסִים

לְאַלְפֵי חֶזְיוֹנוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת נוֹסָפִים

לִפְנֵי הַתֵּה וְהַצְּנִימִים.

 

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַנָּשִׁים הֲלוֹךְ וָשׁוֹב

מְדַבְּרוֹת עַל מִיכָּלְאֵנְגֶ"לוֹ.

 

וְאָכֵן יִהְיֶה עוד זְמַן

לִתְהוֹת, "הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז?" וְשׁוּב "הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז?"

זְמַן לָשׁוּב לְאָחוֹר בַּמַּדְרֵגוֹת לַחְפֹּז

כְּשֶׁקָּרַחַת מְבַצְבֶּצֶת בְּמֶרְכַּז הָרֹאשׁ-

(הֵם יֹאמְרוּ: "אֵיךְ שֶׁשְּׂעָרוֹ נוֹשֵׁר!")

בְּמִקְטוֹרֶן, בְּצַוָּארוֹן זָקוּף עַד הַסַּנְטֵר,

הָעֲנִיבָה מְהֻדֶּקֶת בְּסִכָּה וְלֹא יוֹתֵר

(הֵם יֹאמְרוּ: "אֵיךְ זְרוֹעוֹתָיו וְרַגְלָיו רָזוּ לְלֹא הַכֵּר!")

הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז

לְהַטְרִיד אֶת הָעוֹלָם

בְּדַקָּה אַחַת יֵשׁ זְמַן

לְהַחְלָטוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת שֶׁבְּדַקָּה יִסְתְּרוּ עַצְמָם.

 

כִּי אֶת כֻּלָּם יָדַעְתִּי כְּבַר, יָדַעְתִּי אֶת כֻּלָּם-

יָדַעְתִּי אֶת הָעֲרָבִים, הַבְּקָרִים, אֶת הַצָּהֳרַיִם

בְּכַפִּיּוֹת קָפֶה מָדַדְתִּי אֶת חַיַּי

יָדַעְתִּי אֶת נְפִילַת הַקּוֹלוֹת הַנּוֹפְלִים אֶל מוֹתָם

תַּחַת הַמּוּסִיקָה מֵחֶדֶר מְרֻחָק יוֹתֵר

אָז אֵיךְ אוּכַל לְהִתְיַמֵּר?

 

וּכְבָר אֲנִי מַכִּיר אֶת הָעֵינַיִם, אֶת כֻּלָּן אֲנִי מַכִּיר-

הָעֵינַיִם שֶׁקּוֹבְעוֹת אוֹתְךָ בְּפָסוּק מְנֻסָּח

וּכְשֶׁאֲנִי הָדוּק, מֻצְמָד בִּנְעָצִים

וּכְשֶׁאֲנִי נָעוּץ וּמִתְפַּתֵּל עַל קִיר

אָז אֵיך אַתְחִיל

לִירֹק אֶת כָּל בְּדַלֵּי חַיַּי וּמַעֲשַׂי לַפַּח,

וְאֵיך אוּכַל לְהִתְיַמֵּר?

 

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַזְּרוֹעוֹת, אֶת כֻּלָּן מַכִּיר-

זְרוֹעוֹת עוֹנְדוֹת צַמִיד בְּעוֹר לָבָן חָשׂוּף

(אֲך בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה, שֵיעָר חוּּם דַק צָפוּף)

הַזֶהוּ בֹּשֶׂם מִשִּׂמְלָה

שֶׁבִּגְלָלוֹ דַּרְכִּי הִתְבַּלְבְּלָה?

זְרוֹעוֹת הַמֻּנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ כְּרוּכוֹת צְעִיף.

אָז אֵיךְ אוּכַל אָז לְהִתְיַמֵּר?

וְאֵיךְ בִּכְלָל אַתְחִיל?

 

הַאִם אֹמַר, פָּסַעְתִּי בַּדִּמְדּוּמִים בִּרְחוֹבוֹת צָרִים

מֵבִּיט בַּעֲשַׁן הַמִּתַּמֵּר מִמִּקְטָרוֹת

שֶׁל גְּבָרִים בּוֹדְדִים בְּגוּפִיּוֹת, נִרְכָּנִים מֵחַלּוֹנוֹת?

 

הָיָה עָלַי לִהְיוֹת זוּג צְבַתּוֹת פֶּרֶא

חוֹרְצוֹת בְּמִרְצַפוֹת יַמִּים שְׁקֵטִים.

 

וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם, הָעֶרֶב, יָשֵׁן כֹּה בְּשַׁלְוָה!

בְּאֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת מְרֻכָּךְ,

נִרְדָּם…עָיֵף….אוֹ סְתָם נִמְרָח,

נִמְתָח עַל הָרִצְפָּה, כָּאן לְצָד שְׁנֵינוּ.

הַאִם עָלַי, אַחֲרֵי הַתֵּה וְהָעוּגוֹת וְהַגְּלִידָה,

לְאֵזוֹר כֹּחַ וּלִדְחוֹק בָּרֶגַע עַד הַמְּעִידָה?

וְאָמְנָם בָּכִיתִי וְצַמְתִּי, בָּכִיתִי הִתְפַּלַּלְתִּי,

אָמְנָם רָאִיתִי אֶת רֹאשִׁי (מַקְרִיחַ בְּמִקְצָת)

מֻנָּח לוֹ עַל מַגָּשׁ,

אֲבָל אֵינִי נָבִיא- וְכָאן אֵין עִנְיַן מַמָּשׁ,

רָאִיתִי אֶת רֶגַע גְּדֻלָּתִי דּוֹלֵק דּוֹעֵךְ

וְגַם אֶת מְשָׁרֵת הַנֶּצַח רָאִיתִי, נוֹטֵל אֶת מְעִילִי וּמְגַחֵךְ

וּבְקִצּוּר, פָּחַדְתִּי.

 

וְהַאִם הָיָה כְּדַאי, אַחֲרֵי הַכֹּל,

אַחֲרֵי הַסְּפָלִים, הַמַּרְמֶלָדָה, הַתֵּה,

בֵּין הַחַרְסִינוֹת, בֵּין שִׂיחוֹת עַל שְׁנֵינוּ,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי,

לִנְשֹׁךְ אֶת הַכֹּל בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַי

לְכַוֵּץ אֶת הַיְּקוּם לְתוֹךְ כַּדּוּר מְדֻבְלָל

וּלְגַלְגֵּל אוֹתוֹ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַמּוֹחֶצֶת,

לוֹמַר: "אֲנִי הוּא לָאזָרוֹס, מִן הַמֵּתִים אֲנִי שָׁב,

בָּאתִי לְסַפֵּר לָכֶם הַכָּל, אַסַפֵּר לָכֶם הַכָּל"-

אִלּוּ מִישֶׁהִי, מַתְקִינָה כָּרִית מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב,

הָיְתָה אוֹמֶרֶת: " לֹֹא לַזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי ֹכְּלָל,

זֶה לֹא זֶה בִּכְלָל".

 

וְהַאִם הָיָה זֶה כְּדַאי, אַחֲרֵי הַכֹּל,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי,

אַחֲרֵי שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, הַחֲצֵרוֹת, הָרְחוֹבוֹת הַנוֹטְפִים,

אַחֲרֵי הַסְּפָרִים, אַחֲרֵי הַחֲצָאִיוֹת הַנִּגְרָרוֹת עַל הָרִצְפָּה, אַחֲרֵי הַתֵּה,

כָּל זֶה, וְעוֹד הַרְבֵּה יוֹתֵר?-

אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לְמַה אֲנִי מִתְכַּוֵּן!

אֲבָל כְּאילו הָיוּ הָעֲצַבִּים מוּטָלִים עַל הַמָּסָךְ מִן הַמַּקְרֵן,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי

אִלּוּ מִישֶׁהִי, מַתְקִינָה כָּרִית אוֹ מַשְׁלִיכָהּ מֵעָלֶיהָ צְעִיף מְרֻשָּׁל,

הָיְתָה פּוֹנָה אֶל הַחַלּוֹן, אוֹמֶרֶת:

"זֶה לֹא זֶה בִּכְּלָל

לֹא לַזֶּה הִתְכַּוַּנְתִּי כְלָל".

 

לֹא! אֵינֶנִּי הַמְלֵט, וְלֹא נוֹעַדְתִּי לִהְיוֹת;

אֲנִי לוֹרְד מִשְׁנֶה, אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי

לְהַנִיעַ עָלִילָה, לִפְתוֹח סְצֶנָה אוּלַי,

לְיַעֵץ לַנָּסִיךְ, לְלֹא סָפֵק, כְּלִי יָעִיל,

חֲסַר דֵּעָה, לָעַזוֹר נוֹטֶה,

שָׁקוּל, זָהִיר, וְגַם קַפְּדָן;

מַלֵּא אִמְרוֹת שֶׁפֶר, אֲך קְצָת שׁוֹטֶה;

לִפְעָמִים, אָכֵן, כִּמְעַט לֵיצָן-

כִּמְעַט, לִפְעָמִים, הַכְּסִיל.

 

אֲנִי מִזְדַּקֵּן…אֲנִי מִזְדַּקֵּן…

אַגַלְגֵּל אֶת שׁוּלֵי מִכְּנָסַי , אִם כֵּן.

 

הַאִם לַחֲצוֹת אֶת שְׂעָרִי מֵאָחוֹר? הַאִם אָעֵז אֲפַרְסֵק לִטְרֹף?

אֶלְבַּש מִכְנְסֵי פְלָנֶל לְבָנים, וְאֶפְסַעַ לְאוֹרֵךְ הַחוֹף.

שָׁמַעְתִּי אֶת בְּתוּלוֹת הָיָם שָׁרוֹת, זוּ לַזּוֹ.

 

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁהֵן יַשִּׁירוּ עֲבוּרִי.

 

רָאִיתִי אוֹתָן רוֹכְבוֹת עַל גַּלִּים אֶל תוֹך הַיָּם,

מַבְרִישׁוֹת אֶת שְׂעַר הַגַּלִּים הַלָּבָן לְאָחוֹר

כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹשֶׁפֶת בַּמַּיִם לָבָן וְשָׁחֹר.

 

הִתְמָהָמָהנוּ לָנוּ בְּחַדְרֵי הַיָּם

עִם בְּנוֹת הַיָּם הָעֲנוּדוֹת עִשְׂבֵי יָם בְּחוּם וּבְאָדֹם

עַד שֶׁקּוֹלוֹת אָדָם הֱעִירוּנוּ, וְטבענו בתְּהוֹם. 

 

 

 

21 תגובות

  1. נפלא! לא הכרתי את השיר הזה של טי.אס.
    משורר אדיר ותרגום מעורר השתאות! כל הכבוד לך!

    • תודה שירה

      • ונדמה לי גם, שהגיע הזמן לתרגום חדש של "The Hollow Men"…. אחד השירים החזקים שלו בעיניי.

        אגב, מתי ואיך תרגמת את השיר הנ"ל? האם פרסמת את התרגום הזה בעבר? אם כן, איפה? אשמח לדעת…

        • את השיר הזה אני מכיר כבר שנים רבות. השיר פותח את קובץ השירים של אליוט שקניתי בהודו. בעיני הוא פשוט שירה גדולה ויש בו כל מה שאפשר לדרוש משיר. לפני כשנתיים ראיתי תרגומים שלו לעברית והרגשתי שהם מחמיצים את השיר בכל מיני אופנים. החלטתי לתרגם אותו בעצמי כדי לחוש את העוצמה שלו בעברית שמדברת אלי. הייתי די מרוצה מהתוצאה ופרסמתי אותו באחד מכתבי העת של הליקון. בזמן שעבדתי על התרגום גונב לאוזני ששמעון זנדבק עובד גם הוא על תרגום ואכן לא מזמן פרסם אותו בחוברת מטעם 10.

          • לא אוהבת את הכתיבה של שמעון זנדבק. יודעת שהוא טוב ולא מרגישה כלום כשקוראת אותו. אבל זו אני ואני יודעת שהוא מוערך מאד.
            תודה על ההסבר. ומה דעתך על The Hollow Men?

          • אוהב גם את השיר הזה. תמיד נדמה שמאחורי השירים שלו מסתתר איזה סוד קיומי גדול, והטון והמוסיקה מהפנטים. אולי אנסה לתרגם, למרות שלהרגשתי הראשונית העברית לא תחמיא לו. את מכירה תרגומים של השיר הזה?

          • לא מכירה תרגום של השיר הזה.
            ללא ספק זה יהיה אתגר גדול לתרגם אותו. קשה מאד אבל מתארת לעצמי שאפשרי (אם תרגמו את ג"יימס ג"ויס ואת נאבוקוב ועוד רבים שהאנגלית שלהם מרובדת משמעויות – אני מניחה שהשמיים הם הגבול ועד לשם יש דרך ארוכה מאד…)

          • טוב, אז אולי כדאי להתחיל לצעוד. מה איתך, למה שלא תנסי גם את?

          • קטונתי…

  2. איך אתה עושה את זה? זה ניראה לי כל כך מסובך, השפה שלו כל כך גבוה, מה אומר, יש לך יחסים עם מילים…
    להתראות טובה

    • היי טובה,

      השפה של השיר אולי מעט גבוהה (פחות משיריו האחרים של אליוט) אבל היא גם ישירה, אני חושב שהקלה עלי העובדה שאני אוהב את השיר.
      שמעתי שיר שלך ברדיו ואהבתי מאוד.

      • תודה, יש גם שיר חדש ששמתי בבלוג, מענין מה תאמר.
        בכל אופן קראתי שוב את התרגום, וזה כל כך זורם ויפה, מה לעשות אתה מנגן את ט. ס. ממש יפה
        להתראות טובה

  3. תרגום מצויין.

  4. תרגום נהדר! איני מכיר את השיר באנגלית, אך נדמה מהתרגום שהשיר נכתב במקורו בעברית. רוב תודות.

  5. החגב עומד יציב

    נתקלתי בתרגום דווקא כאשר חיפשתי את התרגום של זנדבנק.
    התרגום מעניין וטוב אך לדעתי ישנם מספר דברים שאני חולק עליהם בהחלטות התרגום שלך:
    1.האם למשל השורה: שנינו יחדיו מקבילה לYOU AND I? האם לא הייתה איזו אפשרות לא לוותר על הפתיחה הנפלאה של אליוט, אפילו במחיר שהשורה לא תיחרז?
    2.הַאִם אָעֵז אֲפַרְסֵק לִטְרף? אני חושב שכאן עלה הרצון לחרוז את השורה על הדיוק במה שאליוט התכוון במקור: Do i dare to eat a peach? זה לא בדיוק לטרוף.
    3. לבסוף צער רב לי שבחרת להשמיט את סמל הטביעה משורות הסיום האלמותיות, אני סבור שעניין הטביעה הוא חיוני להבנת הסמלים בשיר.

    • שלום לחגב,

      קודם כול תודה על התגובה ועל ההערות.
      לגבי השתיים הראשונות. השיר הוא מחורז ואי אפשר להתעלם מזה, חלק מקסם הפתיחה וקסמו של השיר כולו עומד על הקצב ועל החריזה. כשוויתרתי על הדיוק לטובת החריזה השתדלתי לא להתרחק יותר מדי מכוונת הדברים וגם לא להתעלל בתחביר העברי כדי להתאים אותו לחריזה וכך גם לא לפגום בזרימה ובטבעיות של הנאמר. בהתחשב בדברים האלו זה הטוב ביותר שעלה בידי להציע. אתה מוזמן לשפר.
      לגבי ההערה השלישית. אתה בהחלט צודק ואני מתקן בהתאם. תודה.

      • החגב עומד יציב

        צהריים טובים אלי-אכן בסופו של דבר מדובר בשתי פילוסופיות תרגום שונות שלעולם יתנגשו.
        בסופו של דבר ככל שאני מעמיק ללמוד את המשמעויות והרבדים בשיר הזה אני נוכח לדעת כמה קשה עד בלתי אפשרית היא מלאכת התרגום.
        בכל מקרה אני אתחיל לעבוד על תרגום משלי וכאשר אסיים אותו אשמח לשלוח לך לינק.

        • אכן פילוסופיות שונות, האחת, שתבחר לדייק בכל מילה ומילה וללכוד את כל ההשתמעויות שלה, תוביל לדעתי למעין פירוש של השיר ולא לשיר של ממש, ויהיה חסר בה הממד הטבעי והקולח ואילו השנייה תוביל לשיר בפני עצמו אבל תאבד בדרך כמה מן הרבדים בשפת המקור. אני עצמי ניסיתי למצוא דרך לשלב בין השתיים עם נטייה ברורה לגישה השנייה שבסופה יתקבל שיר בעברית שיהיה בו מרוחו, מתוכנו ומהטון של המקור, ולא אוסף הערות פרשניות. בכל אופן, כדי שקורא עברית ילמד על כל כוחו ועוצמתו של השיר, אולי יש באמת צורך בכמה תרגומים שונים שכל אחד מהם יתפוס משהו מן המקור. אני מאחל לך הצלחה בניסיונך לתרגם ואשמח לראות את התוצאה.

  6. אלי – יש בתרגומך דברים יפים. אבל כדאי לדעתי לעבוד עוד באופן עקרוני על משלב השפה. כבר השורה הראשונה – "הבה נלך, איפוא, שנינו יחדיו", נשמעת לי מאוד לא אליוטית, "גבוהה" מדי ביחס למקור.
    אני חושבת שהבעיה ניכרת במיוחד באותה שורה שבה אליוט אומר בפשטות:
    Oh, do not ask,"What is it?" –
    ואילו אתה מתרגם: "הו, אל תשאלי, ,במה זה אמור"".

    • יכול להיות. מכל התרגומים שהכרתי קודם, נראה לי שמשלב השפה שבחרתי הוא הפשוט ביותר. אני גם לא חושב שההבדל במשלב בשורת הפתיחה הוא גדול כל כך. מעבר לזה יש את עניין הטון, במשפטים שהזכרת השפה של אליוט אולי לא גבוהה אבל הטון חגיגי ו"נאומי" ואת זה ניסיתי ללכוד. אבל כמו שכתבתי קודם קשה לגונן על תרגום, אני ביקשתי ליצור משהו שישמע טבעי כאילו נכתב בעברית ועם זאת לא יחטא ויעוות את התוכן המקורי וכמובן לשמור על החריזה והמוסיקה של השיר. תמיד יהיה לזה מחיר. עם זאת אולי יהיה לי בעתיד חשק לנסות לשפר עוד את התרגום גם לפי הערותייך, עד אז אשמח לשמוע פתרונות אחרים ואולי לאמץ אותם.

  7. איריס אליה כהן

    אלי, אתה יכול ללנקק למקור?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאלי אליהו