כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בַּאֲפֵלָה,
שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה.
לֹא אַכִּישׁ, לֹא אַשִּׁיל אֶת עוֹרִי, לֹא אָבוֹא בִּזְחִילָה,
הַבְּדִידוּת הָאֲרֻכָּה בַּחוֹל טָבְעָה בִּי אֶת כְּבוֹדָה.
חָנַקְתִּי כְּבָר, הִתְפַּתַּלְתִּי סְבִיב עַצְמִי, חָפַרְתִּי מְחִילָה,
לֹא הָיָה לִי מִלְּבַדִּי, הָפַכְתִּי לִפְלָדָה.
כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, פּוֹעֵם בַּאֲפֵלָה,
וְשׁוּב צְעָדִים מִתְרַחֲקִים, וְעוֹד הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה.
שיר נפלא ומרגש
תודה יקיר. אני נהנה מאוד לקרוא את פרסומיך בבלוג. בהצלחה עם צ"לצ"ינסקי. אהבתי מאוד את הקפיצה ממעקה הלב אל העולם.
תודה. בקרוב אצלך..
איזה יופי של שיר.
קשה, נוגע
אני מרגישה בדיוק ככה. כל השבוע. מכורבלת בשתיקתי ובאימתי.
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!