13 יום לפני ה24 בספטמבר

Normal
0

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}

היום המשכתי לצלם,
  סוג של נגיעה

במוזיקה,
פתאום אני נהפכת גם הקהל,

 מתבוננת, ולא זוכרת שזאת אני.

איך אפשר לזכור?

כשאני מסתכלת על עצמי כל כך מקרוב…

כל הביקורתיות עולה לי,

מסתחררת בראשי,

זה נעים להיות בלי רחמים.

אני לא חייבת לברור מילים מנחמות…

הבעיה היחידה,

שאין ספר הנחיות ואין תעודות.

זה עניין של טעם.

וטעם לא משתנה… לכל אחד יש את הטעם המאוד פרטי שלו…

טעם, זאת מילה אחרת לאמנות