משהו דו לשוני לגלות להתגלות
למירי היקרה
התערוכה שלך הסתימה, וסיומה מעלה שאלות. אני מכירה את ההרגשה הזאת ממני. כשההופעה נגמרת והנגנים ואני עומדים, לוקחים אויר… מחשבות רצות, לפעמים יש תלונות… לפעמים התפעלות.
ואחר כך צצה שאלה… ומה מחר? והאם היה מספיק? האם יכולתי להיות יותר? האם אני בוחנת נכון את מה שאני עושה?
התערוכה שלך הסתימה, וסיומה מעלה שאלות. אני מכירה את ההרגשה הזאת ממני. כשההופעה נגמרת והנגנים ואני עומדים, לוקחים אויר… מחשבות רצות, לפעמים יש תלונות… לפעמים התפעלות.
ואחר כך צצה שאלה… ומה מחר? והאם היה מספיק? האם יכולתי להיות יותר? האם אני בוחנת נכון את מה שאני עושה?
אמש חשבתי שחיי הם ריצת מרתון, מחר אולי אמצא דרך לשפר את הריצה, את ההבנה וההתעמקות-
התערוכה שלך מירי כל כך פיוטית, עם אמירה … נוגעת בעבר… נוגעת במתבונן שמתבונן בעבר… מביאה בהווה רכות ועוצמה של החומר …
מחר מירי נמשיך לרוץ יחד, להגיע, ולהמשיך… זה כיף- מצע לחיים, להיות יוצרת…
שמחה שכולנו נפגשנו פה בבננות-
יפה אמרת טובה. יש גם מחר ויש מה לעשות. ועשינו מה שיכולנו ועכשיו נעשה אחרת. עולם ומלואו בכף ידינו בקולנו במקלדתנו.
וכן הבלוגייה הזו חיק של ממש.
שירלי את שם?
יעל את כאן?
טובה אהלן
תודה.
טובה, מאד ריגשת אותי בפוסט הזה, נו, הרי כולנו ככה, רצים מנקודה לנקודה לנקודה… וכל הזמן הלאה, וזה מזכיר לי את פרדוכס החץ של זנון, או ו גם את סיזיפוס, יופי הגעתי צעק וירד כדי שוב לעלות, ככה זה, אין מנוח, אבל טוב שיש מי שמוכן לראות אותנו את יצירותינו וטוב שאנו ממציאים לנו משמעות חדשה כל יום.ואני בטוחה שמירי לא שוקטת וכבר תעלה פוסט חדש. התערוכה היתה מרתקת והייטבת לתאר אותה.
גם אני מתפעלת מן העצירה של טובה כדי לסכם. גם אני הרגשתי צורך כזה אבל טובה עשתה.
טובה,
הרגישות שלך נוגעת ללב. החיבוק הוירטואלי הזה אמיתי וחזק.
אסתי
כאן ביחד בבלוג, משהו חדש קורה, שרשרת של אהבה חדשה נוצרה פה
שלך טובה
תודה סבינהף, כולם עם כולם פה, וזה כיף, הסיום של מירי מאפשר לנו לחגוג שוב את העתיד
להתראות טובה
אורה, לפעמים אני מתיאשת רוב הזמן, או כימעט רוב הזמן אני אומרת בשקט שאף אחד לא שומע… (לא לעצבן…)
אני אמן.
פה מותר לי לצעוק את זה.
התערוכה של מירי ריגשה אותי
להתראות טובה
מירי הפוסט הזה בזכותך, חשבתי עליך הרבה בזמן האחרון, מרימה לך לחיים
להתראות ובאהבה טובה
טובה. איזה קיבולת חיישנים יש לך! וכמה רגישות (שזה בעצם אותו הדבר).
הרגע הזה של סוף פרוייקט – גם אני עומדת לפניו….
שירה היקרה ברכותי על הסיום, כן זה רגע חזק לסיים… באומנות זה ממש פיזי, לוקחים את הציורים הביתה, הם גמרו את הטיול
להתראות טובה
טובה אמנות עושים בשביל עצמנו קודם כל בהתמכרות טוטאלית אבל
אם יש שם מישהו שמקשיב וקולוט ובהרבה מזל אף אוהב
אין ממוזלים מאיתנו.
אני כאן מחכה לשירייך . שירי בכל המיתרים כמו שאת עושה.
את הדובדבן של העוגה הספרותית אמנותית שכאן.
שירי טובה שירי!
אכן כן. מסכימה.
כן לבנה, ההסכמה פה, היא כימעט כמו להניד ראש, בקטנה, כולנו מבינים, ונזכרים עד כמה שמבינים.
אנחנו חבורה רצינית פה.
מירי היקרה
אשיר לך, ועוד אשיר,
מאחלת לך שהעבודות ימשיכו לנדוד מחוץ לעיר לגלריות נוספות, האוצרת שלך ואת הצלחתן לגבש תערוכה מסקרנת מאוד. אין ברירה חיבים לדחוף,
זאת שליחות.
להתראות שלך טובה
תודה על הברכות… עוד לא סיום… (יש לי עוד קצת עד הקו) כן. באמנות פלסטית זה ממש פיזי (גם בקולנוע)
שירה היקרה
כשרואים א קו הסיום, זה ניקרא חיל הסוף… אז בואי נחגוג א חיל הסוף, חיל העיד… בין כך קבענו -ממשיכים
שלך טובה
שירה
מצחיק מה שכתבתי לך, כל פעם שיצאה מילה מצחיקה לא היתה שם את האות ת משום מה
הכונה- תחילה הסוף
להתראות טובה
טובה יקרה, הבנתי. אני ממש לפני יציאה לחופשה, וזאת, ללא ספק, תחילה של סוף. תחילה של עתיד. להתראות, שירה.
טובה
אני איתך, עם מירי, ועם עוד כמה, הרבה. אכן שרשרת יפה וחמה. בית. בשבילי הבית הזה עכשיו, במיוחד עכשיו, הוא נס. תודה שהעלת את זה.
איריס
טובה, סיכמת יפה את התערוכה של מירי והבאת רגשות שרבים מאיתנו שותפים להן.
מה שברור עדנה, שהתערוכה של מירי היתה חלק מהפוסטים, ליוונו את הצמיחה, את המחשבות שלה, והחיפוש, הצילומים שלה מהתערוכה, ואז לפגוש את העבודות ולגעת בהם, ועכשיו דלתתות חדשות מירי תפתח לנו
להתראות טובה
טובה יקרה,
את, יותר מכל אחד אחר, טורחת לממש את האחווה הבלוגית הוירטואלית ובאה, כפי שבאת גם להשקת הספר שלי, היחידה, למעשה, מכל הבלוגיה הזאת.
אסתי היקרה
את יודעת המפגש פה נתן לי המון כח, דברים שחשבתי ןהתלבטתי איך העולם מקשיב להם, פה יש להם תהודה.
הביחד פה שינה לי הסתלות על החיים
להתראות טובה
טובה, לפרגן כמו שאת מפרגנת צריך נפש גדולה, ולך יש כזאת, אוהבת מה שכתבת למרות שלא הייתי שותפה לענין התערוכה, אבל הייתי שותפה לפרויקטים שנגמרים, תמיד כדאי להתחיל מיד משהו חדש, כך אני חושבת, שלך חני
כן, חני, התערוכה של מירי וגם השיחות שלה נתנו לפרויקט שלה המון כח בנינו, כח בדרך כלל קוראים את מה שכתוב בכניסה לתערוכה, לא מרגישים את הדרך.
אני כל כך שמחה שאני ואת נפגשנו שוב.
להתראות טובה
היי טובה.
גם אני כמוך–חשה כך בדיוק.
החיים בשבילי הם שלב אחריי שלב..וכשאני עוברת אחד כזה אני ישר חושבת:עשיתי את המקסימום,ומה עכשיו,ולאן עוד??
טווה לי מן רשת של חלומות..ולאט לאט,שלב אחריי שלב,מגשימה חלום ועוד אחד–ושואטת לעבר החלום הבא,וכשמגיעה מתנפלת עליו בטירוף,כדי לא להפסיד שנייה.
מה דעתך על התאוריה האישית שלי לאיך לחיות את החיים??
מיה היקרה
כניראה שזאת התאוריה היחידה, ללכת קדימה, ולבדוק את עצמנו… גם העצירה היא לשם להמשיך
להתראות טובה