משהו דו לשוני לגלות להתגלות
העתיד בכל פינה… לפעמים העתיד הוא במחשבה מקורית לפעמים העתיד במעשה לא צפוי, לפעמים העתיד הוא- בסבלנות…
השאלה איך מבדילים בן סבלנות לעצלנות, או פחד שלא רוצים אותי, אז עדיף לחכות…
אין לי תשובות, זה לדעת להקשיב למנוע הפנימי.
ואני מתחילה את הבלוג – העתיד פה
שאלה:
מה הייתי אומרת לבחורה בת 29 שעדין לא התחתנה?
מה אני אגיד? רחמנות… מיסכנה…
אפשר להבין, הנה, הגעת לגיל 29, ואת תקועה,
מה יהיה? עכשיו כולם יודעים שאת דפוקה…
מה פתאום? אני אצעק עליה!
למה את משועבדת לרעיון?
שצריך!!! להתחחתן עד גיל 29???
ואז את מיואשת….
יש לי הודעה חשובה, כולם מיואשים…
כי החיים קשים, כי אין תשובות בספרים ובמיספרים…
אבל את חושבת שאת הכי מיסכנה… תזהרי, מי שמיסכן לא מתחתנים איתו, מרחמים עליו.
יש הרבה יותר מסכנים מימך…
לפחות כותבים עליהם בעיתון,
מה יש לכתוב עליך?
משעמם. בחורה בת 29, עצובה… לא התחתנה…
אל תעמדי במרפסת עם הגב לרחוב, תעשי משהו..
תקחי משקפת, תיראי אם בא מישהו?
לא דיברנו על הפתעות… אין יום דומה ליום אחר, אפילו שכך ניראה,
אל תבואי עם הגיון לחיים,
הוא יבוא… זה קורה כימעט כל יום למישהו… למישהיא,
לאו דוקא יפה, לאו דוקא חכמה, לאו דוקא צעירה
את בסך הכל הכל רוצה כבר את הויזה לעולם הנשואות…
כל המישפחה שלך היית מוכנה לקנות לך את הויזה לעולם הנשואות…
אז את טועה, לא צריך ויזה, אין שומר בכניסה
פשוט יום אחד את בפנים, ואז את מקנאה ברווקות
להיות בחוץ ולא נשואה, קוראים לזה
'חופש'
את החופשית להתנסות, לקוות…
מה הייתי אומרת לבחורה בת 29 שלא היתחתנה
אל תעשי ספירת מלאי…
החיים זה מתנה
תמצאי חברים שאוהבים אותך..
מה הייתי אומרת לבחורה בת 29 שלא היתחתנה
זאת רק בעיה אחת מתוך אין ספור בעיות שצריך לפתור במהלך החיים…
אז אל תתקעי רק בשאלה הזאת!
תיראי את היפיפיה הנירדמת…
לא עשתה כלום…
ישנה
אבל מצאה אהבה
פתאום זה בא!
אני מתחבאת
אני מתחבאת ,
קוקו
אני מתחבאת
מה יותר חשוב להתחבא טוב? או שיגלו אותי?
1,2,3, אני מתחבאת…
כאן…
למה אף אחד לא בא?
אני מתחבאת קוקו
אני פה, ליד
אני רוצה שיגלו אותי…
אני אשב בשקט?
אצעק? חזק…
איזה משחק אשחק?
אני רוצה שיגלו אותי…
קוקו אני כאן, 1,2,,,3,
מי שעומד מאחודי או מצדדי
הוא
האוהב
אלמד להכיר את חברותי החדשות, אכיר אתכם אם תכתבו לי, ניסתרות הדרכים וגלויות…אכיר אתכם דרך מה שכתבתן, דרך מה שתיכתבו.. מאחלת לנו שנה של הרבה גילויים ויזמות…
שנה טובה וברוכה
שלכם טובה גרטנר.
מאד אבהבתי, את התוכן ואת הכתיבה. יש תחושה שהחברה שלנו דוגלת בנישואין וילדים כאילו מדובר בסוף החיים, והינה, ככה גיליתי, החיים — עם הבעיות והאתגרים ואת בכלל — ממשיכים גם אחרי זה!
שמחתי לתגובתך, זאת הפעם הראשונה ששמתי את עצמי במקום לקבל תגובה. תודה לך, באשראתך כתבתי שיר.
מי היה הראשון שלי? להתראות
הי טובה
אנחנו צועדים בעולם רווי תפישות מוקדמות. אחת מהן – גיל הנישואין הרצוי. נישואין זה ענין של בשלות לא של גיל. לא צריך להתחתן. אפשר להתחתן וכשרוצים וגם מוכנים זה עדיף. אבל גם אז זה לא תמיד בא. ענין חמקני, אהבה.
ואהבתי את מחבואי הילדות שהם מחבואי האהבה המתמהמהת בשיר השני.
טובה"לה,
איזה כיף שמצאת מקום
לשחק בו
להתחבא בו
להימצא בו
כשמוצאים מקומות כאלה
אז מילים כמו: בחורה בת 29
שעדיין לא
וגם :אשה בת 49
שכבר מזמן לא
(או כן…)
מפסיקות להיות קלישאות יבשות
לא שימושיות,
שאפשר רק להתווכח איתן
או להכנע להן
והופכות פתאום לשיר
או למשחק
או למישהו לרוץ איתו
וככה אפשר סוף סוף
להתחיל לחיות
באהבה, דפנה