אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
שָׂרִית מְאַחֶרֶת לְבֵית הַקָּפֶה וַאֲנִי דּוֹאֵג סָמוּךְ לַשֻּׁלְחָן.
רָאִיתִי אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה מַבְשִׁילוֹת עַל פִּרְחֵי הַפְּלַסְטִיק,
כָּאן מַרְגִּישִׁים אֶת עֲצַבֵּי הָרְחוֹב.
כְּכָל שֶׁהִיא תְּאַחֵר גּוּפִי יִרְבַּץ עָלַי כְּמוֹ חָבֵר בָּזוּי
שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְסַלְּקוֹ מֵהַשֻּׁלְחָן,
וְשָׂרִית מְאַחֶרֶת.
וַאֲנִי דּוֹאֵג סָמוּךְ לְעַצְמִי.
רַק הַמֶּלְצָרִיּוֹת חַגּוֹת: לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לְשׂוֹחֵחַ?
בְּקֹשִׁי נוֹתְרוּ בִּי עַפְעַפַּיִם לִנְעִילָה, וַאֲנִי דּוֹאֵג
שֶׁמָּא אֲנִי הוּא הַמְּחַכֶּה,
שֶׁמָּא הַדְּאָגָה הִיא בֵּית הַקָּפֶה.
איזה יופי !!!
בנוי מקסים מבחינת משקלים, והדימויים נפלאים.
מזכיר לי קצת נתן זך.
היא אמנם מאחרת ואתה דואג (לה ?),
אבל בינתיים מרוויח כל כך הרבה:
מנהל דיאלוגים עם פרחי הפלסטיק שעל המפה, עם עצבי הרחוב (מזכיר אלתרמן),
עם המלצריות השוות,
עם עצמך וגופך ומיקומך ומיקומו,
ובעיקר: מיקומה של הדאגה.
דוז פואה ממני.
רונית היקרה, איזו הפתעה. ניתוח מאוד מענין
גם לי זה בא כהפתעה, לא זו בלבד שהבנתי שיר שלך, הוא גם נכנס לי ממש לריאות :))
שזה מרשים.
רונית, אני ממש מסמיק. תחזיקי אויר, אל תשתעלי אותי החוצה!
אני דואגת שמא אני המחכה לדאגה או גרוע מכך – שמא אני היא הדאגה.
יפה מאוד.
אוי מיכל, האם שכחנו? הדאגה היא צעצוע של הנפש, צעצוע מבוקע לשניים: חציו חלום; חציו אמת. אנחנו מניחים את הדאגה כמו אצבע על פני הדף כשאנו קוראים את שגיאות הדפוס של המציאות. מיכל, מה יהיה! שוב טעינו?
הייתי מורידה את השורה עם המלצריות- כשדואגים לא רואים אותן ממטר –
והשאר מושלם.
זה הגיוני. מצד שני, כשדואגים, שמים-לב לכל דבר שזז, שמא הזולת יופיע. ובכלל, המציאות כולה הופכת למיטונימיה של מצב הנפש.
והיא באה בסוף?
לא. עד היום אני מחכה לעצמי.
אהבתי מאוד את התיאור של מה שקורה כשהיא לא באה. זה אמיתי בעיניי, שכשהאחר נוטש אותנו/לא מהדהד אותנו אנחנו גם כן נוטשים את עצמנו – "גופי ירבץ עלי כמו חבר בזוי" – וזה נובע מטשטוש גבולות בינינו לבין האחר, וכך הדאגה גם יכולה להיות בית הקפה, לא ברור מה שלך ומה לא שלך.
לי, איפה היית עד היום?! דאגתי, כבר כמה שבועות שלא הגבת אצלי בבלוג, עכשיו את מבינה שכל השיר נכתב [שוב] אליך?
באמת? איזה כיף לי 🙂
בוודאי. ובואי עוד
אבוא!