נולדתי בתאריך בלתי מעוגל, יש לי חולצה מנומשת עם פסים שחורים, וברגע זה ממש מוריד את העפעפיים לתוך הגוף. מלמד כתיבה יוצרת במסגרות שונות ברחבי הארץ, עורך ספרי שירה ופרוזה, עורך ספרותי של בית ביאליק, עורך ספרותי לפרויקט שירה על הדרך מטעם עיריית תל אביב-יפו, מנהל אמנותי לפסטיבל השירה הבינלאומי "שער"
ערב שבת יורד
כולם מתקבצים לקבל את פניך
אך, החדר הולך ונסגר לקראתך
מדוע?
האם חסרה אותה הילה העוטפת את החדר?
עצוב לי מאוד השיר.
שערב שבת יורד על ביתי
נרות שבת דולקים בחלוני
ואילנית שרה – אם יש לי אהבה היא
בני נושק ללחיי – היי ברוכה כלה מלכה
מה עוד צריך – כדי שחדרי יפתח לקראתי.
מה עוד צריכה אני – כדי להעלות חיוך על שפתי
תודה בילי. השיר לא כל כך עצוב, אולי טבול באיזה קרום של עצוב, אבל לא יותר מכך. שכל ילדי העולם לא ידעו רעב? זוהי תפילה גדולה מדי. הייתי מסתפק במדינה אחת, קטנה, שלא תדע רעב. אולי בעצמי, אך גם זה יותר מדי מקום.
אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון כשאני קוראת כאן משיריך, אני בכל פעם חושבת על משורר אחר. הפעם הזכרת לי את ליאור שטרנברג , במיוחד בספרו הראשון (והפחות מוכר מאחיו) ואת יכולתו המופלאה להפוך פרטים של יומיום, שמי בכלל חושב לכתוב עליהם, לשירה.
איריס היקרה, הספר הראשון של ליאור שטרנברג, שנדמה לי שקראו לו, בפשטות, "בית", מאוד נגע ללבי כשהוא ראה אור. אולי ממנו [יחד עם משוררים נוספים] התחלתי ללמוד את הפשטות של היומיום, את רגעי החסד הנפלאים הללו שבתוך החיים. תודה רבה, מאוד דייקת. ואגב, איזה משוררים הזכרתי לך קודם?
אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
ערב שבת יורד
כולם מתקבצים לקבל את פניך
אך, החדר הולך ונסגר לקראתך
מדוע?
האם חסרה אותה הילה העוטפת את החדר?
עצוב לי מאוד השיר.
שערב שבת יורד על ביתי
נרות שבת דולקים בחלוני
ואילנית שרה – אם יש לי אהבה היא
בני נושק ללחיי – היי ברוכה כלה מלכה
מה עוד צריך – כדי שחדרי יפתח לקראתי.
מה עוד צריכה אני – כדי להעלות חיוך על שפתי
שכל ילדי העולם לא ידעו רעב.
אהבתי מאוד
תודה בילי. השיר לא כל כך עצוב, אולי טבול באיזה קרום של עצוב, אבל לא יותר מכך. שכל ילדי העולם לא ידעו רעב? זוהי תפילה גדולה מדי. הייתי מסתפק במדינה אחת, קטנה, שלא תדע רעב. אולי בעצמי, אך גם זה יותר מדי מקום.
אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון כשאני קוראת כאן משיריך, אני בכל פעם חושבת על משורר אחר. הפעם הזכרת לי את ליאור שטרנברג , במיוחד בספרו הראשון (והפחות מוכר מאחיו) ואת יכולתו המופלאה להפוך פרטים של יומיום, שמי בכלל חושב לכתוב עליהם, לשירה.
איריס היקרה, הספר הראשון של ליאור שטרנברג, שנדמה לי שקראו לו, בפשטות, "בית", מאוד נגע ללבי כשהוא ראה אור. אולי ממנו [יחד עם משוררים נוספים] התחלתי ללמוד את הפשטות של היומיום, את רגעי החסד הנפלאים הללו שבתוך החיים. תודה רבה, מאוד דייקת. ואגב, איזה משוררים הזכרתי לך קודם?
בוקובסקי. כבר שכחת?… ואני מניחה שבעתיד (הקרוב) יהיו עוד.
טוב, אשתדל להפתיע.. אגב, מאוד אהבתי את השיר האחרון שפרסמת בבלוג. הבית הראשון של "שם" מעורר חשק של ממש לשוב ולקרוא בזלדה.