אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
הילד היפוליטס שוכב בשדה. מעליו מרשרשים כוכבים כנחיל נמלים אדמדמות. הילד היפוליטס שוכב, ובפיו שאלה אחת בלתי פתורה. והשדה שותק. כמוהו שותקים העננים וטיפות הירח הנושרות על גופו העייף.
סוף הקיץ. ומזה זמן מבקש היפוליטס להצטרף אל איבריו הפנימיים, "כשמש הנוגהת אל פני הים" צוחק הילד, ונרדם. ובחלומו נמלה אחת קטנה, אדמדמה, גורפת את השמיים באצבעותיה הדקות. היפוליטס צוחק בחלום. נמלה אחת מושכת אחריה שטיח כחלחל. אד עולה מן האדמה, היפוליטס יודע שחלומו הופך למים.
סוף הקיץ. הזוהי הבדידות, מגרשת את המלים מראשו של הילד? עייף וענוג מגולל הירח את פניו: מים הופכים לחלום. שמיים מקופלים לטביעות אצבעות. והילד היפוליטס שוכב בשדה. מעליו מתהפך חלומו כאילו איננו שדה, כאילו איננו היפוליטס מתהלך בחשיכה.
"מים הופכים לחלום" – זה נורא יפה יקירוש. אני מזדהה כי אני דווקא כל הזמן חולמת בזמן האחרון על מים בווארייציות שונות – מפל, נחל, נשבעת – כל הצורות. אני תוהה עם זה "מבטא זרימה" כי אני דווקא לא מרגישה את זה, אני יותר עם כמה שאלות לא פתורות… ותסביכים.
מי-טל-טל, איזו דרך מוזרה להתקשרות!? אם את חולמת על מים, סימן שאת זקוקה במהירות לצריף עץ. לפני כמה שבועות חלמתי על צריף כזה, שגר בו אדם בלי מלים. הוא דחף לי נדנדה לפה, וצחק. בבת אחת היטלטלה הלשון בסימן שאלה הפוך.
הבן יקיר לי
מה עם השיר שהבטחת לי
לילילי
ננבח ביחד שימורים של חלומות
נטרוף מלאווחים של אהבות
נפתח שימורי אכזבות
ונסדר מדפים של מבצעי ריבות
לקצה האצבע תדבק גבינה ירוקה
והשוקולד יזל מקפלי הדממה
הטיפות ירקדו על מיץ השמיכה הפרומה
ומעל ישוטטו ענני תפוחי אדמה
קופאית שקופה תציע רווח לא קל
וגם משקה אלים מקולקל
נביט יחדיו במקררי תמהון
וזה יהיה חרוז הרוגעלעך האחרון.
וואו, את כותבת מדהים! אל תהססי לפתוח שימורי אכזבות, תמיד עשויה לפרוץ משם איזו שעועית חלבית. אולי נהפוך אותה לליצן בלי כובע?
מי זו לילילי זו, התגלי נא בפנינו!
לאלאלאלא! לילילילי, אלאלאלאל תתגלילילי!
ומה זאת שירה?!
שירה זאת אני!
שירה, עכשיו ראיתי שעשית חיים בכיפורים. ואני, לעומת זאת, חיפשתי בלי הרף כפיות במקרר. אחר כך ירדתי באיילון צפון באופניים, כלומר בכיוון ההפוך לנסיעה, כלומר אל תוך החושך, כלומר עד שמצאתי, ממש פתאום, על הכביש, שלולית קטנה ובתוכה ירח. הנה כך, בלב האוטוסטרדה הריקה מחטאים, לגמתי את הירח בשופר. נו מה, כל כך קשה להשיג כפיות בלונה פארק של החג?!
שופר הוא לפעמים געגועים לכפית!
ראיתי פעם שופר שאלוהים עזבו. עם לב שבור של צליל רקוע. והחג, וגם החג, הוא לפעמים יכול להיבלע, ממש כמו אהבה.
משימורי אכזבות יכולים לצאת מלפפונים של פליאה סדוקה
או גרגרי התחלה חנוקה
ואולי דג משומר של אגם שיבש
ששחה על הכביש, פה בשיכון עד שנכבש
משימורי אכזבות יזול לפעמים
רסק של ריח תקווה עם כתמים
פלחים של רצון
לטוב לעוד לעוד קצת לעוד טיפ טיפה
פלחים ברוטב סמיך ששכח שהיה לו טעם
שממשיך להיות סמיך כי מוכרחים
אפשר להחליף שימורי אכזבות
אתה תתן לי זכרון בממרח
אני אתן אפונים של
צחוק.
קשה לי עם אפונים של צחוק. לפני כמה שנים הרמתי את הטלפון, ומהצד השני בקע אפון פתאומי. התמלאתי בושה. יצאתי לסיבוב אופניים, וכשחזרתי אל הבית נעלם הריח מהשפופרת. את רסק התקווה אני תמיד משאיר לנהגי קו ארבע, אי-כאן בצומת הרחובות אלנבי בן יהודה, היכן שהלב נצבט בגעגועים עזים לכחול של הים. ורטוב בפנים. ואין מציל שירוץ עם מגבת לנגב את עכוזי הבוהק. לכן, לא תמיד צריך למהר אל הסמיך שמוכרחים. הנה, תנסי לדלל את המבט לתוך הכחול של הלב.
למה להתבייש מפני האפון? אולי הוא גלש מפני שרצה שתשתול אותו בקופסת שימורי אכזבות ריקה והוא יצמח להיות האפון של יקיר?
כך יכולת לטפס על עליו המצחיקים ולהגיע אל מעל לענני תפוחי האדמה.
בטח מחכה שם ענק שמחזיק באוצר של בהירות , או בעציץ של ריח גשם.
יכול להיות שהענק היה משחק איתך באפונים של צחוק כמו שמשחקים בגולות והשטיח שלרגליכם היה נושא אתכם על כנפי שימורים?
אל תחשבי שהענק הזה כל כך נחמד. אני בטוח שהוא מגרגר את האפון בפיו כמו קוביות שש-בש. האם אי-פעם, לילילי, האם מצאת את עצמך מתבזבזת על שולחן ההימורים? אני התבזבזתי! הימרתי על עצמי, והפסדתי. אחר כך גרגרתי קוביות מזל לגרון, עד שהן הפכו לתאריכים קטנים. איזה מזל שיכולתי להיזהר שלא להחליק את י"ג בתשרי לתוך הפה, או חלילה לפלוט את כ"ג באייר על השטיח בסלון. בדיוק עשיתי נקיון יסודי בבית, והו הו! מה היה קורה לו אחד החטאים היה מתלכלך בטעות בחג הכיפורים מאותו כ"ג אומלל, שלא מצא עדיין את דרכו בחזרה אל הפה. לילילי, האם ניסית אי-פעם לבלוע את י"ט בכסלו בלי דבש? תענוג!
אז הוא לא נחמד אתה אומר?
חבל, דווקא קיוויתי שהוא יהיה נחמד כזה. לא כמו הענקים אצלי בסופר שמלהטטים באקונומיקה ומציירים במברשות שיער כחולות. יש אפילו כאלה ששרים בורקס גבינה.
פעם שאלתי למה הם לא מגוונים. האם אי אפשר לשיר גויאבה? או לזמר דאודורנט?
הם הסבירו שבאחת הפעמים שהם אכלו ביצת קינדר, יצא משם ל"ד סיוון בהפתעה. אחרי שהם הרכיבו אותו הם חשבו למכור אותו במבצע.רק שלא היו קונים . אנשים מעדיפים את ראש חודש כסלו. ככה זה.
אז הם החביאו אותו בתוך צנצנת ריבת חמלה ומאז הם אוכלים בורקס גבינה. מה שבטוח בטוח. שם לא יתחבא איזה מ"ר בתמוז או איזה תלוש הנחה לקניית ערכה לטיפוח העצב.
אני לא מבזבזת את עצמי. אני פורטת את עצמי לעשר אגורות ולפעמים מוצאת שאני אפילו חמישה שקלים.
מיכל, אל תסכימי שיפרטו אותך! תמיד בסוף מופיעה זבנית משופמת מאחורי הדלפק, מאגרפת את שתי ידיה, ושואלת: "איפה?!" – או אז, תמיד מוצאים את הטעות בזוית פיה הרועד של השאלה.
אני הזבנית המשופת של עצמי.
האם מעולם לא נפרטת לפרוטות?
כדאי לנסות ולצאת ממגירת השטרות לכיסים של הילדים, למדחנים, לקופסאות הקבצנים, לקופסאות צדקה ולמכונות הממתקים-בשקל.
עולם שלם שהשטרות לא מכירים.