צֶדֶף גּוּף זָהָב

חָזַרְתִּי מִצִּימֶר בַּצָּפוֹן וּמָצָאתִי הוֹדָעָה בָּסְקַיְפְּ מִנָעֳמִי.

כֵּן, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיהָ כְּמוֹ נַוָּד לְבַיִת.

"כְּבָר חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁאֲנִי לְבַד" מִתְחַשֵּׁק לִי לִצְעֹק לָהּ,

אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים, אֲנִי מַבִּיט בְּפִי

לוֹעֵס אֶת הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁלֹּא לִפְלֹט.

וְדַוְקָא הָיָה נֶחְמָד בַּצָּפוֹן, וַאֲפִלּוּ הִסְפַּקְתִּי לִטְבֹּל בַּחוֹף אַכְזִיב.

פִּתְאוֹם רָאִיתִי אֶת הַסֻּכּוֹת הַחֲרֵבוֹת שֶׁל הַקְּלָאבּ-מֵד.

לִפְנֵי כִּשְׁתַּיִם-עֲשָׂרָה שָׁנָה הָיִיתִי שָׁם עִם שָׁרוֹן, טִפַּסְנוּ עַל הָאֲבָנִים

וַאֲנִי נָגַעְתִּי לָהּ בַּחֲזֵה. נִדְמֶה לִי שֶׁפִנְטַזְתִּי אָז עַל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹכֵן עַל צֶדֶף גּוּף זָהָב. וְכֵן, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ גַּם לְשָׁרוֹן.

וּמָתַיְשֶׁהוּ בְּוַדַּאי אֶתְגַּעְגֵּעַ לְגוּפִי,

שֶׁאֵינוֹ חָדֵל לִצְמֹחַ, לְהַקְרִיחַ וְלִנְטֹשׁ אוֹתִי.

שִׂימוּ לֵב: בּוֹטֵשׁ בַּמִּקְלֶדֶת בְּרֶגַע זֶה גּוּף שֶׁל גֶּבֶר כְּבֶן שְׁלוֹשִׁים וְאַרְבַּע,

לֹא מְנֻמָּשׁ וְעִם יַשְׁבָן עָגֹל. הַגּוּף הַזֶּה יִתְּקַמֵל וִיתְגַמְגֵם עוֹד כַּמָּה שָׁנִים.

זֶה הַזְּמַן לָגַעַת בּוֹ. לֹא לְפַסְפֵס.

אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות