אסנת בוקופצר – דמיון מודרך ו-NLP אסנת בוקופצר מטפלת בכירה מאסטר בדמיון מודרך, NLP, ריפוי מטראומה ותרפיית קו הזמן
אחריות במקום אשמה
בשפה העברית המילה אשמה משמעותה רגש מעיק, קונפליקט פנימי שאדם מרגיש לאחר שעשה מעשה רע, או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשותו.
במקרים אלה החוויה הרגשית שלו יכולה להיות תחושת אשם או ייסורי מצפון.
המילה אחריות שורשה הוא א-ח-ר, לעמוד אחרי – במקום או בזמן. כך האחראי עומד מאחורי משהו או מישהו.
גם המילה אחרון שורשה הוא א-ח-ר, זה הנמצא בסוף, בקצה – במקום או בזמן.
וכך האחריות גם בראשה, בתחילתה וגם בסופה – כולה בידיו של האחראי. כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
שורשי האשמה
לא נולדנו עם רגש אשמה. זהו רגש נרכש. אנחנו מפתחים אותו כילדים קטנים (0-5), כאשר עוד אין לנו זכות בחירה או אחריות אישית. כך שאם לדוגמה נזרוק כפית עם אוכל על הרצפה, רק כדי לראות מה קורה לכפית כשאנחנו עוזבים אותה – ומתרגזים עלינו – במקרים כאלה או אחרים יתחיל להתפתח בנו רגש אשמה.
ברגעים אלה עדיין אין בנו יכולות או משאבים כדי להבין מה עשינו לא בסדר, או מדוע כשעשינו דבר כזה או אחר מגיעים בעקבותיו איסורים, צעקות, עצבים או תגובה לא נעימה – כזו שתשאיר אותנו הפעוטים פגועים, עצובים, מבוישים, או אפילו מפחדים מאותו אדם שעד לפני רגע מחא לנו כפיים על משהו אחר שעשינו.
כפעוטות או ילדים קטנים לא תמיד הבנו מה עשינו לא בסדר, או שלא היתה לנו כוונה לעשות מעשה רע, או שהרגשות, החשיבה והמעשים שלנו היו תלויים בכוחות שמחוצה לנו – ועדיין לא היתה בנו יכולת או הבנה למשמעותם של ערכים, אמונות, כללים או חוקים, שאותם נלמד, נקבל, נפתח ונפנים עם הזמן.
לכן, כילדים קטנים, במצבים אלה פעמים רבות אנו קופאים או מגיבים בפחד – מכיוון שעדיין אין לנו כלים, שפה או כוחות כדי להתמודד עם התגובה שקיבלנו, שמבחינתנו לא תמיד הולמת את מה שעשינו. או שאין לנו מושג מה עשינו. אנחנו רק מבינים שאסור, שהתגובה קשה, לא נעימה.
כל זה עלול לעורר לעתים רגש קשה להכלה, וכך גדל בנו רגש האשמה שמוטמע ומוטבע בנו.
בהמשך, רגש זה עלול לעלות כל פעם שנחשוב או נאמין שעשינו משהו רע, משהו שלא היינו צריכים לעשות. הדבר יכול להיות גם הגורם, בין היתר, למחסומים בקשר בינינו לאחרים ובינינו לבין עצמנו, מחסומים שיהפכו במקרים רבים במהלך השנים למנגנוני הגנה, תבניות או אמונות מגבילות, שימשיכו להפעיל ולנהל את חיינו הבוגרים.
כשאנו חווים רגש אשמה, ברוב המקרים אין לנו הרבה מה לעשות איתו, זהו רגש שבדרך-כלל נגיב עליו בדיוק כמו שהגבנו כשהיינו קטנים.
לעתים רגש האשמה כל-כך מתוחכם, עד שהוא ימנע מאיתנו לעשות איתו עבודה. אנחנו נרגיש אשמים, וזה מה שיסתובב בראשנו – וככל שנשוב ונשחזר את המעשה, כך יגדל ויתעצם רגש האשמה, ויהפוך את האירוע לגדול ומשמעותי יותר, והדרך להשתחרר ממנו תלך ותתרחק מאיתנו.
יצירת אחריות
תחושת אשמה היא רגש. בדיוק כמו כל רגש אחר, שמשמעותו בעברית: רחש, רעש, סערה, תגובה נפשית של סיפוק או אי-סיפוק המלווה את התחושות השונות או את הגירויים השונים, חוויה פנימית שאדם מרגיש בנפשו.
כל אדם חווה את רגשותיו באופן סובייקטיבי. יש כאלה שקשה להם להכיל רגשות מסוימים: אלה הופכים למטרד, מציפים ומנהלים את החיים, ומתוך כך הם מעכבים ולעתים אפילו משתקים.
כאשר אנחנו מודעים לעובדה שתחושת אשמה הינה רגש המנוהל פעמים רבות על-ידי העבר שלנו, האמונות או התבניות שלנו – נוכל להבין שרגש האשמה שאנו חווים יכול לצאת מפרופורציות ולמנוע מאיתנו לפתור את הנושא באופן הנכון והמתאים לנו ביותר בזמן הווה. פעמים רבות אנחנו נותרים קפואים, מנותקים, ממשיכים לעסוק בבחירות הגרועות שלנו ובסירוב לבחור בחירות חדשות – מתוך תחושה שאין לנו יכולות או משאבים כדי לפתור את הנושא.
לעתים, רגש האשמה דואג להשאיר אותנו באזור הנוחות שלנו, להכחיש את עקרון הרצון החופשי, ולהטיל את האחריות על כוחות או אנשים מחוצה לנו.
כך, כשאנו בוחרים להרגיש אשמים, אנחנו בעצם מסירים מעצמנו אחריות למצב שבו אנחנו נמצאים, "מאפשרים" לעצמנו להימנע מלתקן את המצב.
בחירה ושינוי
אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם רגש האשמה היא להחליף את המילה אשמה במילה אחריות.
במקום להרגיש אשם במשהו, לומר כי אני אחראי לכך.
החלפה זו תנתק את התחושה הקשה ותעביר אותנו לחלק אחר בתוכנו – לקיחת אחריות. בחלק זה כן נוכל לנקוט פעולה, לעשות, לשנות, לתקן, להתמקד בעתיד.
כאשר נחליט להתמקד בבחירות חדשות, נאפשר שינוי ההתנהגות שלנו בהווה, ומתוך כך נוכל גם לסלוח לעצמנו על העבר – מכיוון שעם הכלים, היכולות והמשאבים החדשים שלנו, שבהם אנו משתמשים עכשיו, נדע שאנחנו יכולים לעשות דברים אחרת.
כבוגרים יש בנו ולנו כל הכלים, היכולות והמשאבים כדי לעשות זאת. להבין שתפקידם של רגשות האשמה הוא לעורר אותנו לעשות עבודה פנימית ולקחת אחריות על מעשינו. זהו תהליך של צמיחה והתבגרות.
כבוגרים, באחריותנו לעשות הפרדה בין מי אני כאדם בוגר – לבין כל הגורמים המסיטים אותנו ממקומנו. באחריותנו לקחת בעלות על החלקים השונים שלנו – ולמצוא דפוסים חדשים, התנהגויות ופתרונות נוספים, שיאפשרו לנו ליצור לעצמנו ובעצמנו מציאות מתאימה וטובה יותר.