להיות אבא – שתי אפיזודות

אני כותב עכשיו ביד אחת כשהייצור המדהים ביותר שאני מכיר מתנמנם לו בידי.
אז אני כותב מהר לפני שהרגע יחלוף…
ככה בין שגרת הציצי, קקי, החלפה, שינה, בכי. שתי אפיזודות מחייו של אב טרי.
אפיזודה ראשונה
אני יושב, לפני שני אמשים, על הכורסא בסלון, המתוק בידי. סיגלית ישנה, הרוסה מעייפות בחדר הסמוך. המתוק עירני מתמיד ולא מראה סימנים של ישנוניות. פנינו קרובים זה לזה. אני מתבונן בו. רישום ביד אמן על קנבס הבריאה. תוים מדוייקים. הוא פתאום מחייך אלי. חיוך ראשון ולא רצוני. פיו נפתח והוא נושם ישר לכיוון פני הקרובים. אני מריח ונושם לראשונה את הבל פיו של ילדי. אני נושם לעברו. הבלינו מתערבבים זה בזה. נשמותינו מתערסלות.
אפיזודה שניה  (משהו שונה לגמרי)
אני יוצא הבוקר מהמקלחת, עירום, ומגלה שבדיוק הגעתי לזמן ההחתלה בין יניקה ליניקה. אני לוקח מסיגלית את המתוק ושם אותו, מדושן כארי השבע, על שידת ההחתלה. מפשיט אותו מבגדיו ומנקה עם המגבון תוך כיפוף רגליו אל בטנו. סילון חם וצהבהב של צואה ילדותית משפריץ היישר  אל פרצופי, חזי ורגלי. 
נכון שאנחנו משפחה פלצנית במיוחד, אבל לא נראה לכם שהגבול נחצה? שמעתי על השתנה בכינון ישיר אל עבר ההורה המחתיל, אבל צואה לא אמורה להיות מוטלת? מלמעלה למטה? נו טוב, נאמן לאתוס של:  יורים ובוכים. המשכתי לחתל וחזרתי למקלחת…
ברוך שעשני אבא.