גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד
אינני מבקר שירה ואני אף לא מתיימר להיות כזה; אני צרכן שירה, לפעמים בררני, בדרך-כלל בררני מדי. מהמקום הקטן הזה, נעים לי לקרוא יחד אתכם ברהיטות, שיר של גיורא פישר מתוך "אחרי זה", שראה אור בימים אלה.
אֲנִי כְּבָר אוֹמֵר כִּבְדֶרֶךְ אַגָּב
בִּרְהִיטוּת וּבְלִי רַעַד
אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת:
אִבַּדְתִּי, אֵינֶנּוֹ, נָפַל.
עֲדַיִן לֹא אוֹמֵר:
נֶהֱרַג, מֵת, נִקְבַּר.
מֵכִין אֶת עַצְמִי
לָרֶגַע בּוֹ אֶתְעוֹרֵר
וַאֲגַלֶּה:
כָּל הַמִּלִּים מָצְאוּ
מְנוּחָה נְכוֹנָה
כאנשים כותבים תמיד נתלבט בדיוק הלירי בין מילה אחת לרעותה. מה שמביא אותנו להרהר מה בין שלשת המילים הראשונה (איבדתי, איננו, נפל) והשנייה (נהרג, מת, נקבר). אבל הכותב מוליך אותנו שולל: לכאורה השלשה השנייה ארצית יותר, מממשת את הערטילאיות שבשלשה הראשונה, אבל למעשה ההכרה באובדן האישי, גוף ראשון ולא גוף שלישי, נמצאת כבר במילה הראשונה מתוך השש.
אם כך, מהו משחק המילים האגבי הזה, מהי הסימבוליזציה שלו, איזה התעוררות תבוא אם הפיכחון הנורא נמצא שם כבר למן הרגע הראשון?
אולי כמו מים, המחפשים את המקום הנמוך ביותר לרדת בו, כך גם המילים: הן רהוטות כל הדרך למטה. המילים של גיורא מחלחלות בי וספרו 'אחרי זה' מנקז אליו שירה גדולה.
שיר שחונק את הלב בכוחו ובדיוקו. שיר מצוין. וקריאה רגישה ויפה.
משתק. חזק. אין מילים.
ארז, תודה שהבאת
גם, צרכנית שירה לא מבקרת. השירים של גיורא נוגעים, מתחברים.
אוהבת את מה שמצאת כאן.
אני חושבת שהשלישייה השנייה מכינה אותנו לזמנים עתידיים כשמצליחים ליצור איזה ריחוק, איזו פרספקטיבה.
יש מסלול, מהלך מהאבל העמוק ולחיים בהמשך. בהתחלה אמירה ברעד (הכל רעד), אחר כך ברהיטות (כבר בלי רעד) ואחרון המרוחק (כשהדברים כבר מתיישבים)
תודה שהבאת ארז,אכן גיורא אומר את זה כל כך נכון, ובדרך המיוחדת לו, והמילים, מי ימצא להן מנוחה?
שיר קשה ויפה (נורא קשה להצמיד את המילה יפה לשיר קשה. אני הרגשתי שהשלישיה הראשונה היא נורא נקיה. אלו המילים החיצוניות שאיש לא מפנים.אלו המילים הראשונות שלומדים להגיד. שלישיית המילים השנייהה היא הרבה יותר ממשית. אלו מילים מציאותיות אשר אינן מייפות (כמו נפל) את הדבר אלא מציגות ממש את הבשר והדם.
שיר חזק מאוד. מודע לשלב הביניים אליו הגיע עם הידיעה שלא זה השלב הסופי למנוחה נכונה.
הו גיורא, הו ארז, אנשים נוגעים;
איש ורעהו, איש ברעהו. והמים
כמו האבן:
"באחת
הייתי לאבן
ומאז
אני מפורר את עצמי
עד תומי"
עד מנוחה נכונה.
והשירים, והמילים, כסכר
נפרץ
פורצות
לארז
קשה לי להודות, אך אני חייב להוריד בפניך את הכובע ולציין שבמודע התכוונתי
למה שכתבה יעל דין בן עברי, אך לאחר שקראתי את מה שכתבת אני מבין שצדקת בכל מה שכתבת.
מבחינה מסוימת הקריאה שלך משמחת אותי כי לפעמים אני מאשים את עצמי שאני שכלתני מדי. והנה, אני רואה שאני נותן בכתיבה שלי מקום גם לרבדים הבלתי נשלטים.
תודה לך ולכולם
גיורא
שלשַׁת המילים הראשונה מבטאת מצבים בעבר שלכאורה יכולים להתהפך בעתיד
(איבדתי – אמצא, איננו – יהיה, נפל – יקום )
שלשת המילים השנייה (נהרג, מת, נקבר )מבטאת מצב מתמשך ולא הפיך, לפחות לגבי הרציונליסטים שבינינו.
ארז, תודה לך על הקריאה הרגישה והעדינה שלך. הספר של פישר אכן מנקז אליו שירה גדולה. והמילים שלך מנקזות אליהן דבר גדול אף הן.