רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
שיר יפיפה. מהלכים בלתי נמנעים אבל היופי……..
כמו תמיד את לוקחת אותי איתך במסעותייך אל מעבר לגבולות חיינו. אפשר ממש לחוש את הרוח…
יפה מגלה העולם הזה עם כל התגליות גלויות מגלנים…
תודה לכן ידידות נאמנות, אני עוד זוכרת איך ישבתי במרפסת ביום חורף נורא וליטפתי את כדור הארץ שבו היבשות והאיים מובלטים, שותה קפה לוהט ומנסה לעקוב אחר הנוסעים הגדולים… הסופה בחוץ הדגימה משהו מן הסופות שהיו מנת חלקם של הנוסעים האמיצים, שהיו לא רק הרפתקנים נאמני איזה הוד מלכותו שמימן אותם, אלא מאמינים שסברו שמחובתם להטביל את כדור הארץ… במשהו הצליחו, ונותר להעריצם לא רק על האומץ אלא גם הנאמנות למלך, לדת ועוד…
רותי, אני מאחרת להגיב בשל שיטוטי העצל בבלוג. השיר יפה ויש לו "ריח טוב של מרחקים" כדברי זלדה ואני אוהבת את רוחב הדעת שלך שמתבטא גם בשיר הזה.
תודה אסתר על קריאת השיר, וההערכה המצורפת עפ"י זלדה ז"ל.
מחכה לשירייך כאן, שיתרמו לגיוון…
רות יקרה.נפלא החיבור, החדש לי, בין הגלות לתגליות. וכמובן, מאד מאד נוגע בי.מחשבות על הגלות הזאת, שלי, מציפות אותי חדשות לבקרים. אלא שהיומרה לא הייתה קיימת אצלי.לא באופן מודע בכל אופן.אבל כשאני חושבת על על זה, הגלות הזאת גילתה לי כל כך הרבה דברים על עצמי. והאצבע הזאת, המגששת בכדור הארץ, היא בעצם האצבע המגששת בי.אין לי ספק שעוד אחזור אלייך לספר לך מה מצאתי בזכותך.
איריס חביבה, כנראה ששבת מחפשה על כדור הארץ. אשמח תמיד לשמוע ממך. שבת שלום