בננות - בלוגים / / מבט אחד הספיק לקבוע: את שווה! [כל המחזור ברצף]
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

מבט אחד הספיק לקבוע: את שווה! [כל המחזור ברצף]

 


המוֹעדים

 

 

מועֵד אל"ף

 

מַבָּט הִסְפִּיק לִקְבֹּעַ –  אַתְּ שָׁוָה!

בַּקָּפִיטֶרְיָה, עִם כָּרִיךְ בַּיָּד

עֵינַי בָּךְ שוֹטְטוּ מִשָּׁד אֶל שָׁד

ולִי הָמוּ מְעַיִךְ בִּתְשוּבָה.

 

קָשֶה לִקְבֹּעַ מַהִי אַהֲבָה –

אוּלַי רָעָב הָמָה שָם בַּדּוּכָן,

אֲבָל אָמַרְתְּ  "אוּלַי נֵלֵךְ מִכָּאן?"

וְאַחַר-כָּך שְׁנָתֵנוּ דֵי עָרְבָה.

 

וּכְשֶׁגָּרַבְתְּ בַּבֹּקֶר גֶרֶב אֲגָבִי

וחֲזִיָּה עַל סְגוֹר לִבֵּךְ סָגַרְתְּ

לָחַשְׁתִּי "שִׂימִי אֶת לבֵּך פֹּה, בְּלִבִּי

אֲנִי שֶלָּך וְאַתְּ שֶׁלִּי לָעַד – – "

 

כָּל זֹאת אָמַרְתִּי, או שֶׁלֹּא, אַךְ אַתְּ

מִתּוֹךְ הַשֵּרוּתִים כְּלוּם לֹא שָׁמַעתְּ.

 


מועד בי"ת

 

בָּאוּנִיבֶרסִיטָה אֲנִי רוֹאֶה

אוֹתָךְ בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן עוֹבֶרֶת,

בְּקֶצֶב עַגְבוֹתַיִךְ מְדַבֶּרת

פּוֹסַעַת בְּצִדּוֹ שֶׁל הַמַּרְצֶה.

 

עֵת מִזָּוִית עֵינֵךְ אֲנִי נִרְאֶה

מֵישִיר מַבָּט בְּלוֹנְג-שוֹט כְּמוֹ בְּסֶרֶט,

רֹאשֵךְ לֹא סַב, אַתְּ רַק יוֹתֵר גּוֹהֶרֶת

אֶל פַּרְצוּפוֹ הַמְיֻזָּע וְהָרוֹצֶה.

 

כָּךְ פַּעַם בִּשְׁעָתִי עָלַי נִתְלֵית –

אַךְ מִי אֲנִי פֹּה? רַק סְטוּדֶנְט טִירוֹן.

אַתְּ מַמְשִיכָה בהִלוּכֵךְ הַמִּתְנַשֵׂא

 

אֲבָל עָלַי מִין רֹגַע מִשְׁתַּלֵּט:

אֲנִי מַמְתִּין, קָהָל שֶׁל מִסְדְּרוֹן,

לִרְאוֹת אֵיךְ מִן הַשַׂק יֵצֵא לוֹ הַמַּרְצֶה.


מועד גימ"ל

 

שָׁנָה עָבְרָה עַד שֶׁהַזִכָּרוֹן

כְּמוֹ אַלְכִימַאי, זָקֵן אַךְ עוֹד תָּאֵב,

הֵמִיר לְגַעְגּוּעַ אֶת שְׁיָרֵי הַכְּאֵב –

וְשׁוּב קוֹלֵךְ צִלְצֵל בַּטֶּלֶפוֹן.

 

לְצַו הַלֵּב נִצַּבְתִּי כְּמוֹ טִירוֹן,

עָיֵף מִטִּרטוּרִים אֲבָל רָעֵב:

יוֹדֵעַ, בָּךְ אָסוּר לְהִתְאַהֵב

אֲבָל שׁוּב מְאַבֵּד אֶת הַצָּפוֹן.

 

קָבַעְנוּ בְּקָפֶה בִּדְרוֹם הָעִיר –

שָׁעָה עָבְרָה, נִמְאָס לִי לְחַכּוֹת –

אֲבָל הִנֵה אַתְּ! חִיּוּכֵךְ מַזְהִיר,

יוֹשְׁבֵי הַבָּאר שׁוֹלְחִים לָךְ נְשִׁיקוֹת.

 

לְאַט אַתְּ מְעכֶּסֶת וּקְרֵבָה,

שׁוֹבָה כָּל גֶבֶר בְּמַבָּט מָהִיר,

וַחֲדוּרַת עֵינַיִם שוֹקְקוֹת

אַתְּ מַגִּיעָה אֵלַי, שְׂבֵעָה מֵאַהֲבָה.  

 

 

 

 
מתוך "שיעורים מורכבים בעניין פשוט"
אמיר אור 

 

139 תגובות

  1. אמיר, התגעגעתי, ברוך הבא..:)
    כל ג" המועדים (הנופלים) כל כך נוגים כשהם ברצף עד שזה כבר עצוב. מצד שני יש רמז להפי אנד…:)

    • הי תמי, איזו קבלת פנים! איפה ההפי אנד? היא מגיעה אליו שבעה מאהבה – ממבטי יושבי הבאר החושקים 🙂

      • 🙂 ההפי אנד כרמז לשיר הבא.
        אבל נדבר כשהבאסה תלך ממני מכל יושבי הבאר החושקים.
        יעלה ויבוא מועד אביב, אולי חביב… 🙂

        • יצאתי מהשרותים ואפחד לא אמר לי כלום… או שלא שמעתי?…:)
          אחרי הכל, "היא מגיעה אליו שבעה מאהבה"- אבל מגיעה…אליו… חוצמיזה אין לה שובע מאהבה..
          היא, אין לה בעיה- "וַחֲדוּרַת עֵינַיִם שוֹקְקוֹת…"
          עכשיו אלך לדוג, אולי יצא לי איזה מרצע מן השק

          • למה אין לה שובע? יש לה. המבטים המחזרים-משתוקקים מספיקים לה, והיא מגיעה אליו לגמרי לא רעבה. כוס קפה עם אקס… נו טוב.

          • "כוס קפה עם האקס" תמיד טוב לברר מה היה לנו שם. מערכות יחסים יכולות להכנס להקפאה עמוקה כדי שתמיד אפשר יהיה להפשיר אותן. לא?
            והיא, היא ממש לא בהכרח שבעה, בטח לא ממבטים… או אולי זה רק הפורפליי הביזארי שלה. או אולי היא סתם "קוקטיזר" (…:)))…)

          • משחק מקדים? כן… אבל מקדים למה?:)
            איך היית מתרגמת קוקטיזר?

          • קוקטיזר- מעכסת קרבולות…:)))וואי זה מצחיק

          • זה מה שדגת היום? :)))
            זאת אחת שמרגיזה או טורדת…. תרנגולים.
            ובקיצור טוֹרדְגְֹלֶת (או פחות בעדינות מרגיזינית).

          • :)))
            טורדגולת- אדיר…(יש חוק נגד כאלו?)

          • אפשר גם מִתְגָרְזזת (זה אולי למקרים שההומור ביחס לטורדגולת כבר שחור יותר).
            ולא, אין דין ואין דיין:) המחוקק לא חשב רחוק… או שמיהר לקפה בדרום העיר.

  2. מלבב! תודה.

    • אורה ניזר

      כָּל זֹאת אָמַרְתִּי, או שֶׁלֹּא, אַךְ אַתְּ
      מִתּוֹךְ הַשֵּרוּתִים כְּלוּם לֹא שָׁמַעתְּ

      סיטואציה ניפלאה בעיני כל כך אמיתית, ויש בה אירוניה , גרמת לי לצחוק כי אני מכירה אותה.

      • 🙂 כן, אני חושב שמועד אל"ף הוא היחידי שאפשר לייחס לו הצלחה כלשהי למרות תסכול הלב החישן… הצלחה בסולם האהבה הרעועו של העולם הזה. תודה אורה!

    • נו, שאלה יהיו השמחות של השונאים שלנו 🙂
      תודה.

  3. שורות נורא יפות של שיר אהבה, ותשוקה עדינה, ומעט קנאה, וגעגועים צורבים.

    והמועדים מזכירים את מועדי הבחינות באוניברסיטה כמשל.

  4. היי אמיר,
    איזה שונה ממה שבדרך כלל אתה כותב פה. שמחתי לראות הצד הזה שלך…:)
    שיר יפהפה, מלא אהבה ותשוקה.
    דרך מאוד נחמדה להסתכל על התאהבות – דרך מועדים. אהבתי.

  5. קליל נעים ושונה ממה שהעלית פה לאחרונה… נהניתי.

  6. מוטי גלדמן

    חיננייים ביותר, אמיר

  7. בררר…
    בררוך השב. כיף לקרוא.
    ועוד יותר מזה: כתוב בכשרון. ואתה יודע את זה.
    איריס

  8. :0)
    איזה שירים מתוקים-מרים.
    מעניין אם מועדים לא מנוקד בגלל שלוש "מעידות הלב", באוניברסיטה של החיים. ה"מועדים" באהבה הם בעצם התלמידים המ"צט"יינים שלה.
    בלי ניקוד אפשר לקרוא גם את מועדים בשורוק , המועדים למעוד. המוּעד הראשון שליבו מועד, המוּעד השני שמועד ונופל, והמוּעד השלישי שמועד ולא לומד. (מה זה בחורה שמטרטרת גבר וגם מאחרת? רק מעידת הלב תגרום לו להשאר-שילמד!:)
    אוהבת את השירים ,וגם יודעת שהם מדברים אלי בגלל הקלילות, שנראה כי מכסה על כאב, לפחות זו דרכי בכתיבה כשההפך גם יוצא לי ההפך (כשכותבת "כבד" אני לרוב קלילה).

    כיף שחזרת באמת, התרגלתי לבקר אצלך, בבלוג. עוד! :0)

    • מיכל ברגמן

      מקסים ביותר וקולח.
      אישית אני לא מתגעגעת לסוג האהבות האלה שתמיד אי אפשר להגיע אליהן באמת, אבל ממרחק (רב מאוד לשמחתי) נעים להיזכר.

      • מיכל, איך אפשר להתגעגע לאהבות כאלה? סבל נקי. עדיף בלי בכלל.
        רק מבט מהצד או מהנצח, מעלה על שפתינו את החיוך הראוי לדראמות האלה 🙂

    • הי סיגל, בכיף!
      זה לא ממש מעודד את המוֹעדים שהם גם שמוּעדים. והם אכן מועדים בכל המועדים…
      לטרטר את הגבר באיחורים הוא משחק שליטה ידוע, לא? הגבינה על החוט .

      • חקרתי את כל המוח שלי ומעולם לא שמעתי על משחק שליטה שכזה. לא אצלי ולא אצל אף אדם או חברה שהכרתי. משחק חדש…אבל נשמע הגיוני מלבד זה שזה לא הגיוני בעיניי.

  9. אמיר אמיר אמיר
    כמה שנהניתי

    עם כל השירים היפים שאתה מתרגם ומביא כאן
    הכי שווים הם השירים שלך

  10. וואלה.איזה יופי,אמיר.
    באמת הנפש של האזרח הפשוט הצמא לאיזו קלילות שנסונאית כבר התגעגעה לאיזה
    שיר/מחזור כזה…
    מתוק/מריר/חריף…אירוני-משחקי כזה..
    קודים ידועים של מחזרים טיפוסיים שכל
    אחד יודע היטב את כללי המשחק,הקודים
    של השיטוי ההדדי.. ומשתפים פעולה בכיף.וזה יופי,עדיף על אשליות ואכזבות.
    בעצם כולם מרוויחים קצת:המחזר,שתמיד יכול לנסות שוב,הרי יש מועד ג"-ד"-ה"—- ל"בחינות"..
    והמחוזרת,שיודעת שתמיד תוכל
    ללהטט על קו הספק.. והמרצה,שגם הרוויח בתורו,ואפילו המלצרים בקפה ובמזנון,שהרוויחו הצגונת בחינם.
    באמת,מין סרט צרפתי כזה.
    סיגל,אהבתי את ענין
    ה"מועד(בשורוק)-למעוד".
    שירי חג-ומועד-ונופל,
    אמר מאיר אריאל הגדול,ולא ידע
    עד כמה הקדים את זמנו.
    ואם כבר מזכירים משוררים-שנסוניירים,
    אמיר,אז המחזור הזה באווירתו ושפתו הזכיר לי מאד את כתיבתם של אלתרמן ופן.
    וואלה..אולי אנסה להלחין אותם בעזרת
    הגיטרה ומלכת המוזות.
    באישור אקו"ם כמובן.
    ואולי גם עכו"ם…
    המשך כך.
    מאד אוהב את השירים שלך.
    וגם הדיונים שעולים כאן לעיתים בעקבות דברים/רעיונות/הגיגים שאתה מעלה.
    למשל הפוסט בערב יום העצמאות על המקור האתני של העם,הספר של זנד…
    הייתי כה שקוע בתגובות ובדיון שהתפתח,שלא שמתי לב להתחלפות יום הזכרון עם ארועי החג,מה עוד שלא הרגשתי חגיגי במיוחד,והמון מחשבות עלו לי אז… אך קצרה היריעה.
    –יואב–

  11. ברוך שובך אמיר היה קצת שקט.
    עכשיו הגעת בדהרת התאהבויות סוחפת.בשירים טוב בשירים .

    • שקט זה טוב או רע?:)

      בכל מקרה, זו תקופה עסוקה מאוד עכשיו…

      • טוב אז במילים אחרות היית חסר . ההתייחסות הפרטנית שלך לכל פנייה ותגובה פשוט מלבבת . אתה צריך לנסוע לפעמים כדי שירגישו שזה לא מובן מאליו . תודה וכמובן היצירות שלך גם או קודם . מקווה שלא עשו לך את מה שמתואר פה בשירים . ממה שאני קולטת אם כן זה מאחוריך . לי זה קרה בשנים של בין 16-17 וזה היה נורא. NO MORE WAR

        • תודה, מירי. וכל המועדים האלה, ובכן… זה קרה די בערך, למעט מועד בי"ת, שהוא מדויק לגמרי. היית בגיל שש עשרה בקפיטריה הזאת ?

          • לא הייתי בת 16 מאוהבת במי שלא אהב אותי ושיחק בי. עכשיו אני נזכרת שגם בגיל 20 בצבא אהבתי איזה אידיוט שלא הגיע לו. באוניברסיטה כבר היה לי מישהו שאהב אותי ואני החזרתי אהבה. היום אנחנו חברים טובים אפילו יותר. שמחה ששרדנו ושמחה עוד יותר שירדתי מהתאהבויות שורפות פיוזים . מסוכן.

          • יש הבדל עצום בין אהבה להתאהבות. העברית פה פשוט מתעתעת בנו עם אותו שורש.
            את לא חושבת שהתאהבות היא פשוט הרעלת הורמונים?

          • הרעלת הורמונים אולי אבל מה זה מרגשת…

          • כן, לא היינו מוותרים כל כך בקלות, מה? 🙂

  12. אמיר, מסכין הבחור, תראה כמה אהבתו , החושקת, המייחלת והנכזבת מעוררת קריאות התפעלות.
    זהו פן שירי (הסגנון) פחות מוכר מכל מה שהבאת כאן. סוחף, קליל לכאורה בשלושת מועדיו, אבל בחינות קשות עושה הנערה.
    "מחזיר אהבות קודמות"

  13. תבחר מה יותר נכון.

  14. טוב זה יכול לשמש להרבה משחקי שליטה מגעילים, חלקם במסגרות חופה וקידושין (ר" מלחמת ההתשה).
    לא מכירה את הבדיחות על הבעל שמחכה בעצבים שאשתו תשים כבר ליפסטיק, תמצא את הבושם מפריז ותחליט סוףסוף איזה עגילים מתאימים לה לתחתונים?
    ושבעה שבעה, מהעיניים אוכלים רק מה שעיניים אוכלות…

    • לא. אבל מכירה בדיחה אחרת על זוג שיוצא לנופש בצימר בטבע,ובלילה האישה מעירה את בעלה בבהלה,צועקת שהיא רואה איילה בחלון. בעלה פוקח חצי עין ואומר לה: "זאת לא איילה זאת פרה ,וזה לא חלון זו מראה". ככה זה בערך אחרי ש"מועדים" ומתחתנים והרבה אחרי שהן מאחרות לדייטים ומפעילות את כל הקסמים (הלא נכונים בסופו של דבר לעצמן).
      :0)

      • :))))))))))))!
        סיגל, איפה את חיה? אחרי החתונה כבר לא צריך להתאמץ. המטרה הושגה, המשפחה מאושרת. כוחותינו עסוקים במאבקי שליטה.

        • "המטרה הושגה ולא צריך להתאמץ" זה בדיוק מה שהורס מערכות יחסים. למעשה, מי שלימד אותי את זה , זה הדשא שלי. בימים הראשונים השקיתי אותו כמעט באובססיה שיקלט ,ולאחר שנקלט הפסקתי להשקות אותו , או יותר נכון "עשיתי לו טובה" פה ושם. ואז…ואז…הוא מת. :0)
          לגבי איחורים היום בדיוק "יצא לי" שאיחרתי לעבודה בעשר דקות וחשבתי על הנושא הזה של איחורים, ואם אני חשה איזו שליטה, שכולם מחכים לי שם ולא, הרגשתי ממש הפוך. עמדת החלשה המתנצלת על האיחור. למזלי רואיי החליטו שאני נראית מצויין ,ושנראה עלי שישנתי טוב, אז ויתרו לי על כעס בגין האיחור, ושוב הבטחתי לעצמי , שאשתדל יותר כי לאחר זה איום ונורא. (בערך).

          • :)) נו, לפחות שינה מתוקה… אבל איחורים כאלה, גם אם הם לא צריכים לקרות לנו, הם בוודאי לא חלק ממשחקי שליטה.
            איחורים לפגישה, למשל, אני באמת לא סובל – מישהו מזלזל בזמן שלך (ובעצם שודד אותו ממך), "מייבש" אותך בהמתנה, ולפני הכל – לא עומד בדיבורו.

          • נשמע לי כל כך מוזר לאחר לפגישה באופן מכוון. הדבר הרשון שצריך לעשות כשזה קורה , זה להתנצל אלף התנצלויות אז מה שליטה בזה בעצם? כמו שמתואר כאן הבחורה מאחרת לפגישה אז בעצם ה"כוח" בידיים של הגבר בעצם. היא ה"לא בסדר" אז מה יש לה "לנצח" בעזרתו במשחק?
            התשובה כנראה טמונה בעניין ההתאהבות שכנראה שכשמאוהבים לא רואים את התמונה נכונה, הלב אולי מקרין בחורה בשליטה. נסיון החיים יכול להועיל ברגע כזה ,ולעזור לבחור לפקוח מעט את עיניו לאמת שמתחת ל"זיקוּקוֹק" (מוזמן להוסיף למילון), בשיר הזה נשמע שלפני הנער עוד כמה סמסטרים של למידה.

          • הבעיה היא כמובן שהזיקוקוק הוא יצור מתוק אבל נפיץ, ובדרך כלל תועה בסדר נשים כסומא בארובה…
            הזיקוקוק הוא כמובן טרפה החוקי של כל מגרזזת מצויה.
            איפה החינוך לחיים, איפה?

          • שמת לב, שאם עיניהן אינן נשואות החוצה, בדרך פלא הרבה בחורות גם מתחילות לזלזל בהופעתן החיצונית אחרי הנישואין. את שלנו עשינו…

          • הגוף. בראש ובראשונה הגוף. זה שמתחת להופעה החיצונית. שמתי לב דווקא לכך שנשים אחרי לידות כאילו ממש עשו את שלהן ומאפשרות לגוף להפוך להיות פחות מושך . (לדעתי הן הופכות לפחות מושכות בעיניי עצמן, משם הדרך אל ההזנחה והקמילה קצרה, ואם לא לעצמן אז איך לאחרים? ).

          • זה לא תמיד נכון. היום נשים צעירות דוקא מקפידות גם אחרי לידה. ונא להיות סלחנים, שנה אחרי לידה אישה היא עם שיירי הריון, השמנה והורמונים והנקות ותשישות. לא צריך כמובן להגזים עם הזנחה.

          • אתן חושבות שזה אינסטינקט טבעי? כאילו הגוף (של המגרזזת לשעבר) שהיה עסוק בלהיות פרח לכבוד הדבורים, מודיע שהוא גמר עם השלב הזה? אולי הוא משדר שעכשיו הוא כלי להזנה והגנה ולא לתשוקות אחרות?
            במילון ביולוגי כזה הגבר עשה את שלו, ועכשיו תפקידו, אני מניח, לפרנס או סתם לא להפריע?
            בכל מקרה לגבר זה די קשה, ולא פעם זה לא נגמר בשנה אחת. משהו משתנה גם בראש, לא רק בגוף, אבל את צודקת, אילנה שלא אצל כולן ברוך השם.

          • וזה בעצם רק סימפטום אחד. זה לא רק הגוף, ולא רק אצל נשים. זאת גם ההתנהגות. קשר זה משהו שצריך כל הזמן ליצור מחדש, או שהוא דועך לו מהזנחה. אם את/ה לא יוצר/ת אותו, קודם כל בראש, ככה זה נראה, לא?

          • אי אפשר לעשות הכללות אבל הריון ולידה וגידול תינוק גוזלים הרבה כוח פיזי ונפשי. ואם הביולוגיה בחרה שנהיה אמהות כנראה שלתקופה הראשונה זה טבעי. היום גברים צעירים גם שותפים די מלאים ואני לא רואה הרבה נשים מוזנחות (מילא כמה קילו עודפים). אני חושבת שאחרי זמן מה אישה חוזרת להיות אישה, אחרי שהיא מתחילה לישון רצוף. הבעיה אחרת, שלפעמים בעיקר כשיש כבר 2-3 ילדים יש איזו עייפות הדדית בגלל העיסוקים הרבים סביב זה, ובהרבה מקרים פשוט נגמר שם משהו בין בני הזוג וזה הופך לסוג של שותפות וכשמתעוררים כבר מאוחר מדי לפעמים ומשהו הלך לאיבוד. ואני מדברת מתוך ידע ושיחות עם אנשים רבים מאוד, במשך השנים, נשים וגברים.

          • זה קורה, שהמשיכה לא מוזנת, והמתח הרומנטי ו/או הארוטי הופך למין שותפות חברית (במקרה הטוב). אבל לא בטוח שהילדים דווקא הם הסיבה.
            נדמה לי שיותר שכיח שמביאים ילדים גם כדי למלא איזה חור שנוצר בקשר, ליצור איזושהי אינטימיות או כבלים קושרים מסוג אחר… כאילו זה יפתור משהו.

          • יתכן, אולי לא תיכף בהתחלה.אבל אני חושבת גם שהרבה פעמים זה לא סימטרי: אחד מבני הזוג , ולאו דוקא הגבר) רוצה יותר מהקשר והשני שוקע במשפחתיות, טיפוח קריירה ומפסיק לראות את השני כאובייקט אהוב ומושך.

          • נכון… זה בדרך כלל קורה דרך מין משחק סכום אפס: מישהו לוקח את התפקיד של הנוטש ומישהו את של הננטש, ואז מתחילים לרוץ במעגל.
            אבל התאהבות ומשפחה הם בכל מקרה לא שכנים טובים. במקום מאהב יש פתאום מפרנס, אבא, שותף עסקי וארגוני, בן זוג חברתי-ייצוגי, וכו" – וכמובן ככה גם מהצד השני… כמה כובעים אפשר לשים על ראש של בן אדם אחד?

          • מסכימה. ובכלל מסכימה שאי אפשר לדרוש מאדם אחד הכל. זו כבר נקודת מוצא יותר בריאה. את העניין אפשר למצוא גם במקומות אחרים אם יש מספיק אויר בקשר ואז לחיות יותר בשלום עם ה"חוסרים".

          • בהחלט יותר ריאליסטי, אבל לא תמיד ולא לכולם – מספק.
            עוד פתרון מוכר ונפוץ (אבל בחברה שלנו – לא גלוי) הוא לחלק את התפקידים בין שני אנשים או יותר…:)

          • לאמיר- לא התכוונתי אגב רק לנושא המין למרות שזה נושא הדיון והשיר, משיכה וכו, אלא גם לנושאי עניין משותפים בכלל. עיסוקים שלא מעניינים את השני או חברים נפרדים. אבל כן, מאוד נפוץ שנעזרים בבן זוג חיצוני או בת זוג, שגורמת לך או לך להרגיש שוב.

          • בדרך כלל הטבו הוא על פתיחות של נישואין בתחום הזה, למרות שכבר נתקלתי בזה שמקנאים שאתה מדבר עם מישהו על נושאים שבן או בת הזוג לא שותפים להם. פשוט בתחום הזה אין "קייס" חברתי מוסכם לקנא, אבל אפשר לסגור אותך הרמטית בתוך זוגיות כמעט בכל תחום חיים אפשרי.

          • לא מצאתי איפה להגיב קודם אז הלכתי אל סוף התגובה ואני אפריע לכם קצת , בין כרוב ממולא לבין חציל מטוגן גנבתי לי רגע לקרוא וגיליתי שמתנהל לו דיון שמעניין אותי יותר מבישול. אז לגבי אישה אחרי לידה, לא התכוונתי חלילה בכלל להגיד שנשים צריכות להיות רזות ודקיקות. בהריונות אני עולה (בזמן עבר, בכל זאת בנושא הזה אפשר להגיד די ואמרתי)שלושים קילוגרמים ונראית נפלא וגם אחרי לידה וגם בתקופת הצבא הייתי סופגניה רצינית, אבל בכלל התכוונתי למשהו שמוקרן מבפנים כנשי ומושך אולי אפילו מיני ,ואת הניצוץ הפנימי הזה אסור לאבד ,וגם לא בגין עייפות מתינוק שאיננו ישן בלילות.(להוכחה אתן לדוגמא נשים שיש להן מאהב ,זה בדיוק כמו תינוק ,שלא נותן להן לישון בלילות ,והן לא נהיות מוזנחות או עייפות אלא אפילו קצת להיפך,יותר פורחות) לדעתי, חשוב תמיד להביט במראה, לחייך אליה, לאהוב אותנו, וגם אם יש תקופות שגבר מרגיש בהן מוזנח מבחינת תשומת לב שהוא מקבל ,הוא רגוע כי האישה שאיתו לא קמלה בעיני עצמה ,ויש בזה מן הידיעה, שזו רק תקופה כזו והכל עדיין כשהיה. אבל יש שינוי. ולפעמים זוגיות הופכת לחברות ,אבל כמו בחברות תמיד אפשר להפוך אותה לרומן אהבה ,כך שזוגיות לדעתי היא דבר דינמי ואיננה בלתי הפיכה לשום כיוון.

          • לסיגל, האם את מבשלת בשעות כאלה?… ואם יש לך בן זוג… טוב נו…

          • בישול הוא חלק מעבודתי (קייטרינג לילדים שאותם גם מלמדת), כשאני ישנה בשעות שבהן אני אמורה לבשל ,אז אני מבשלת בשעות שבהן אני אמורה לישון. הגיוני לא?
            :0)

          • שכחתי את תפקידי המבשלת…
            מסכים אתך שזוגיות היא עניין דינמי, ובעצם מין יצירה בלתי פוסקת, אבל לא בטוח שאפשר להפוך חברות לרומן אהבה. חושב שגם בזה יש נקודת אל חזור.

          • גם אני לא חושבת. זה בלתי הפיך. לא יודעת. קיים בעולם זוג שהמשיך שנים באותו להט? יש דבר כזה?

          • ההורים שלי כן. הם חברים מצויינים ואבא שלי מעולם לא הפסיק להעריץ ולסגוד לאמי. הם לא דוגמא לשאלת האל חזור אבל כן, מאמינה שכן, מאמינה שצריך למצוא את כפתור הנכון ופשוט ללחוץ.

          • טוב, סיגל, שמת את האצבע על הבעיה. זה המובן מאליו. אם יש הערצה – וכמעט לא חשוב על מה – זה אפשרי לעשות לה ארוטיזציה ו/או רומנטיזציה. אבל כשמאבדים את זה, אבוי שום לבנים ושום זיקוקוקים. אולי יש שותפות אבל לא הרבה יותר 🙁
            החזיה שאשה קונה רק בשביל עצמה נשמעת לי יותר טובה מחזיה שלא קונים כי לא אכפת כבר, אבל זו באמת "וחזיה על סגור ליבך סגרת".

          • אם מאבדים כי מאפשרים לקשר ללכת לאיבוד אז זה באמת עצוב. אם מאבדים בעקבות איזשהי התפכחות מאשליה אז לדעתי אין טעם להתאמץ על חיי שותפות ובטח לא בטענה השגויה :" בשביל הילדים".

          • שירית קופה

            כן. יש.חייבת ללכת . אפרט.

          • הי שירית
            ??? יש – מה?

          • שירית קופה

            יש לי תשובה שלי על תעלומת התעלומות הזו, בהחלט לא תשובה מלאה , אלא קצה חוט…סיגל כתבה על הוריה,ואיך אביה סגד לאמה. וגם לי התמזל מזלי והורי היו דוגמא לזוג שהאש בערה בינהם שנים רבות מאד.
            ואמיר כתב על הערצה שהיא בהחלט חלק הכרחי של הנוסחה לזוגיות טובה עם תשוקה ואהבה.
            הערב, כמה לא מיקרי, שמעתי הרצאה מקסימה בנושא יחסים. ובהמשך למחשבותי שלי,ראיתי משהו מעניין שאני רוצה לספר עליו.
            הערצה הדדית יכולה להישמר ואף להתגבר, כאשר שני בני הזוג מדגימים יכולת .כל אחד בתחומו, וכמה טוב אם זה גם בהתקדמות לעבר מטרות משותפות. יש פה משחק מאד מעניין שבו זה תפקידו של מושא ההערצה, להיות ראוי להערצת בן זוזו, או זוגתו.
            וכמובן שהיריעה רחבה באלו תחומים אתה יכול להיות ראוי להערצה, בזה שאתה או את מתעמל/ת ויש לך גוף גמיש וטוב, בתשומת של על טיפוח ואסתטיקה, בלבוש, סביבה ועוד,ובעיקר בהתפתחות רוחנית, כמו שאתה מרגיש ככה אתה בוודאי נראה גם לאחרים, ובוודאי לבן או בת הזוג.
            יש עוד המשך, אך בתמציתיות אסכם- רוצה לקבל הערצה? תן/תני הערצה. מניסיוני אני יכולה לומר ועברתי מזמן מזמן את שנות העשרה-אבל זה היה נכון גם אז וגם היום- תמיד התאהבתי ,אהבתי
            ונשביתי רק בקסמי מי שהערצתי.

          • שירית, תודה על הדברים המאירים. מה אומר? אני מסכים עם כל מלה.

          • שירית קופה

            חן-חן אמיר

          • שירית קופה

            ותודה לך על השירים המדליקים, שיצרו פרץ כזה של הגיגים.

          • בעונג, שירית. תודה.

          • כיף לקרוא את מה שכתבת שרית , מה שמטריד אותי תמיד בנושא זה האם תיתכן למשל הערצה הדדית? ממה שאני מכירה זה אבי שהעריץ ואמי שנהנתה מההערצה , לא ראיתי את אמי מעריצה את אבי ,אלא פשוט מאושרת ,כשלדעתי אבי איש משכמו ומעלה שדווקא כן ראוי להערצה ,ונכון שטוב להם והם חיים בזוגיות נהדרת שנים ,אולם הערצה הדדית נראית לי יותר הגיונית ,למרות שאינני יודעת אם היא תיתכן. מה דעתך?

          • שירית קופה

            היי סיגל, קודם כל יופי שכייף.לדעתי הערצה הדדית קשורה לבחירה של בן או בת זוג, בחירה שהיא נכונה מתחילת הקשר.הנושא הזה לבדו ,אפשר לדבר בו שעות. בקצרה, אני יכולה לומר שיש דרך לבחור אדם שהוא נכון עבורך.
            אותו אדם כמובן יכול להיות ממש לא "כוס התה",
            של מישהו אחר.
            כמה מהר האדם מולך מגיב עניינית לשאלה ששאלת אותו?
            דוגמא:שאלה:נלך לסרט היום?
            תשובה:………………………….
            ………….היום יום שלישי וביום שלישי בערב אתה יודע שאני הולכת לישון מוקדם כי ביום רביעי אני מתחילה מוקדם לעבוד.( אין תשובה לשאלה שנשאלה בעצם וכמובן שבעקבות זאת זה ששאל מרגיש,
            ש"לא מבינים אותו בבית הזה", וזו שענתה מרגישה, או עלולה להרגיש, "איזה חוסר התחשבות, רגישות, זכרון, מצידו" כמובן…)
            מישהו שהוא בעל מהירות תגובה , ימצא שיהיה לו מאד קשה לחיות עם ולהעריץ את ה"איטי".
            זו דוגמא אחת מיני רבות מתי הערצה אפשרית
            בפוטנציאל ומתי לא. כדי לא לחטוא לאמת, אני רוצה להוסיף שיש יוצאים מן הכלל גם לכלל זה. ובל נשכח שאנשים יכולים להשתנות, לפעמים מן הקצה אל הקצה, ועוד אלו משתנים רבים שיכולים להתווסף לתמונה הזו.
            בגדול מישהו שהוא בקצב שלך כייף לך איתו,
            זה מתבטא בכל תחומי החיים, בכל חדרי הבית…,
            ואספקט זה יקבע לאורך זמן, רגשות כמו אהבה הערצה, חברות ,תשוקה ועוד, גם רגשות שליליים,
            מהפאן האחר, וגם רמת תיפקוד של כל אחד מבני הזוג,ושל שניהם כיחידה הפועלת כקבוצה.
            נחמד לענות על שאלתך, כי זה גורם לי לחשוב, מה לומר קודם, מה אשמור לאחר כך, איך לנסח שיובן..
            פשוט תענוג.

          • שירית קופה

            אה, שכחתי לכתוב, אי אפשר לעשות את המבחן הזה
            בבלוג… זה חייב להיות פנים מולפנים, או לפחות בטלפון.
            בעצם אפשר להתאים זאת גם לשאלות בבלוג, אבל זה קצת אחרת.

          • שירית, אפשר? איך?
            כל הזכויות שלך כמובן 🙂
            ותודה על הטיפים. אני חושב שיש גם התאמה "כימית" בין אנשים. משהו שמתאים אנרגטית, אבל גם פיזית. מראה מסוים, שפת גוף, ריח – דברים שדי נתונים (אם כי במידת מה גם הם יכולים להשתנות). ואנשים צריכים להתאים גם מבחינת הדמיון הארוטי והרומנטי, התיאבון ועוד…
            כל זה עוד לפני שהזיזו אצבע ביחד בתוך חיי נישואין, שדומים לניהול מדינה קטנה על כל תפקידיה השונים.
            וכל זה – רק שני אנשים!
            סיפור לא קל המשפחה הגרעינית של העידן שלנו.

          • קראתי ברוב עניין שרית וגרמת לי לחשוב על הקצב שלי ולרצות לשאול האם לדעתך הקצב הוא בחשיבות התאמה באמת, שכן תמיד אפשר להתאים את הקצב כמו בנגינה על שתי גיטארות, האחד מאזין לשני ולומד להתאים את הקצב ולזוג נגנים שכזה יכולה לצאת נגינה מופלאה , בסך הכל אם לא מתאימים אז לומדים להתאים, ונראה לי שזה אפשרי עד לנקודה מסויימת שבה נפקע החוט וכבר לא מסוגלים להתאמץ כי הפער עצום מידי. (חילזון עם איילה למשל).
            מה דעתך?

          • שירית קופה

            הדוגמא שהבאת, סיגל, מאד מצאה חן בעיני. נגינה.
            והנה המשך תשובתי. נגינה ביחד כמו כל קיום מערכת יחסים, מתחילה בהחלטה להתחיל לנגן ביחד ולהמדיך לנגן ביחד, ולהמשיך לנגן ביחד, ולהמשיך לנגן ביחד…ישנם אנשים שאחרי שעשו החלטה, הר לא יזיז אותם מההחלטה, וישנם כאלה שכל משב רוח צדדי מעיף אותם לדרכים אחרות.וכך גם ביחסים.כל זמן שההחלטה
            קיימת, ליצור את הקשר, את היחסים, את החום, את התשוקה, יש סיכוי להמשיך. אני בכוונה כותבת יש סיכוי להמשיך, ולא שהדבר ודאי.במה תלויים הסיכויים האלה?..

          • שירית, אמנם לא אלי הפנית את הדברים אלא אל סיגל, אבל תודה על ההסבר לגבי יצירה של זוגיות. בכל זאת, לפעמים דבקות בהחלטה יכולה להיות אסון לא קטן, לא?
            ו…לא ענית על תגובתי לעיל לגבי השאלון וגם לגבי עצם התא הזוגי:

            אני חושב שיש גם התאמה "כימית" בין אנשים. משהו שמתאים אנרגטית, אבל גם פיזית. מראה מסוים, שפת גוף, ריח – דברים שדי נתונים (אם כי במידת מה גם הם יכולים להשתנות). ואנשים צריכים להתאים גם מבחינת הדמיון הארוטי והרומנטי, התיאבון ועוד…
            כל זה עוד לפני שהזיזו אצבע ביחד בתוך חיי נישואין, שדומים לניהול מדינה קטנה על כל תפקידיה השונים.
            וכל זה – רק שני אנשים!
            סיפור לא קל המשפחה הגרעינית של העידן שלנו.

          • שירית קופה

            אמיר, בכייף תכתוב לגבי מה שאני כותבת גם אם זו לא היתה פניה ישירה אליך. בבלוג הכל פנייה ישירה לכולם ,לא?אני מסכימה לגמרי לגבי התאמה אנרגטית.ולגבי כימיה, ריח, מראה, שפת גוף ועוד ,כולם קשורים לדעתי למה אותו אדם המתבונן מחשיב כאסטתטיקה- כמו שנאמר- היופי הוא בעיני המתבונן.מבחינת דימיון ארוטי ורומנטי, תיאבון ועוד,אני לא רואה זאת ככל- כך שונה מכל התחומים האחרים שיש בין בני הזוג הסכמה לגביהם.הערצה, התלהבות ,הענקת אושר והנאה לאחר, קיימים בכל תחום שיש בו יצירתיות. בסקס, בשירה,בהתלהטות לכוון מטרות גדולות בעולם.יש בטח כמה דוגמאות יפות בסרטים שראינו-כך היינו, אדומים ועוד..ואשמח לשמוע עוד דוגמאות.
            ולדעתי האישית,חיי נישואין שאין בהם את האושר לשני בני הזוג בתחום הסקס,הם כמו לאכול ארוחה שלמה נחמדה מאד, אבל שכחו להגיש לי את הסטייק
            (יסלחו לי אלו שהם לא טורפי בשר-גם זה ענין של טעם אישי)
            ובהמשך למה שכתבת סיגל לגבי הסיכויים, אני מסכימה איתך שרצון משותף הוא תנאי הכרחי.
            אני רוצה לפתח את הרצון המשותף, לתחום מסויים מאד שכדאי שיהיה בו רצון משותף- וזה הרצון שבן בזוג ידע עליך- מה ידע עליך?טוב וגם רע.
            דוגמא קטנה להמחשה, קמתי בבוקר וסתם בלי סיבה רציתי לשמח את בן זוגי בארוחת בוקר טובה- אחר כך התחלתי להתחשבן- אבל אתמול הוא היה מגעיל
            אלי- וברגע שבמקום ללכת עם עצמי ורצוני הראשוני לעשות לו טוב ,התחלתי במשחק של , מה קרה אתמול ולמה וכמה, אני במו ידי תוקעת את המסמר הראשון,
            בארון הקבורה של הזוגיות הזאת שבפוטנציאל יכולה להיות מקסימה, אחרי שכבר סיכמנו שהריח, מראה, שפת הגוף, קצב ועוד כל מיני משתנים היו ממש בסדר ואולי אפילו טובים מאד. ובקיצור- התייחס לאחרים כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך, ואל תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו הם לך.
            ההערצה והאהבה יפרחו.

          • מהנהנת. מהנהנת. ושוב מהנהנת.
            בדרך כלל כשושלפים מולי פנקס חשבונות אני עצובה כי אני בטוחה שאם היה לי פנקס משלי אז גם לי היה מה להגיד בחזרה אבל מצד שני אני מעדיפה להסתובב בחיים עם תיק קטן ובלי פנקסים. בזוגיות שבה חיים אנשים עם פנקסים נראה לי שאלו חיים מסוייטים לגמרי. אז כבר העלנו כאן כמה נקודות לזוגיות מוצלחת ובכל זאת כמו שאמר אמיר אין דבר כזה שיש באדם אחד הכל אולם אם זוכרים להעריך את מה שיש ולא מעצימים את מה שאין הרי שהיש מתעצם והאין מתגמד ,והזוגיות יכולה להיות מוצלחת במידה רבה.

          • במה תלוי הסכוי? ברצון משותף. לא מספיק לדעתי שאחד ירצה, חשוב שהשניים מביעים את הרצון ובנוסף כמובן כמו אצל נגנים , צריכה להיות פתיחות והסכמה שכל אחד מההרכב יוכל לפתח ולהתפתח בתחומים שמתאימים לו. הם ימשיכו לנגן ביחד כשהם "צוות לעניין" הם יכירו כמו שרק נגנים חברים טובים יודעים לנגן ויהיה להם נעים נוח וכיך מהביחד הרגוע, צמיחה והתפתחות אישית חייבת לקבל את מקומה ואם צמיחה של האחד לא פוגמת ברצון של השניים להמשיך ולנגן ביחד ואין האחד מתנשא מעל לאחר האי שהזוגיות תימשך. קרה המקרה במשפחתי שאשת דוד , אחרי שנים של עקרות בית וגידול של ששת ילדיהם, החליטה שהיא רוצה ללמוד. בעלה היה איש פשוט וחייהם היו שלווים. לפתע היא נהייתה עורכת דין מצליחה ופתאום היא התחילה לשמוע מוסיקה קלאסית כשלפני כן הבית שמע רק שירי דיכאון מזרחיים, פתאום בעלה לא היה "בליגה" שלה והם נפרדו. עצוב, אבל קורה , הנגן שלה כבר לא התאים לה לפתע הוא נראה לה נגן מתחיל גמגמן. זוגיות זו בעצם לא הייתה לדעתי מושקעת נכון ולא היה להם סיכוי להתגבר על מכשלוים שמעמידה בפניהם צמיחה והתפתחות.

          • סיגל, מצד שני, אני לא חושב שיש דבר כזה, התאמה מושלמת. לצפות מבן אדם אחד שיפרנס בשפע, יבשל כמו שאת אוהבת, יהיה אבא מסור, מאהב מהסרטים, רומנטיקן, אנין תרבות, שרברב ומכונאי מחונן וכו" וכו" – כמובן לא מציאותי.
            הבעיה שבחיי זוגיות בלעדית אין כתובת אחרת אלא בן או בת הזוג. צליל אחד נתון.

          • לדעתי, בזוגיות חשוב לזכור שאין מה לצפות מהשני להיות מחושלם שהרי גם האחר איננו מושלם. אחת הבעיות כמו שאני רואה אותה אצל זוגות היא טרוניה כלפי האחר שהוא לא ככה ולא אחרת, מה שצריך זה לקבל את מי שאיתך כמו שהוא ולאהוב אותו על מה שיש בו בלי "לחפש אותו" על מה שאין. היום אני שומעת מנשים יותר ויותר תלונות על מה שאין בבני זוגן , ואנחנו הנשים מושלמות? ואם גם הגברים מתלוננים בחזרה אז סדק קטנטן הופך לקרע ואז כבר הרבה יותר קשה לאחות. לגבי מה שחסר באמת בתוך הזוגיות הרי שאם ניתן לפתור את זה דרך קשרים חברתיים אחרים אז מה טוב ואם לא ומתאפשר להתפשר ולקבל את המצב הקיים אז גם טוב ואם ממש אין אפשרות לוותר על מה שחסר ואין פתרון אחר אז נדמה לי שעדיף לזוג כזה "לפרק את החבילה" וכמה שיותר מהר.

          • שירית קופה

            מסכימה על המכלול חוץ מהענין של להתפשר. יש תחליף אחר לדעתי הרבה יותר מוצלח מהתפשרות. זה לעזור לשני להשתפר. יש דרך מאד מאד פשוטה לעשות זאת , גם עם דורשת לפעמים עצבי ברזל.
            אקח דווקא דוגמא מחיים עם ילדים, ככל שאני כהורה שמה את הזרקורים על מה שלא תקין, ככה אני מקבלת יותר מהלא תקין. ברגע שאני מפנה את תשומת הלב למה שטוב, הפלא ופלא הלא תקין נעלם.צריך לבצע כדי לראות אם זה באמת עובד.

          • חושבת שאפשר. לא באופן ישיר כמעבר מחברות לרומן אהבה אבל יש זוגות שנפרדים ומתגעגעים וכשהם חוזרים זה שוב עם ניצוץ. (או שלא חוזרים כמובן)אולי בלי להפרד, הפיתרון הוא לעבור למגורים בשני חדרים נפרדים, כמו שחיו פעם המלכים שהיו מבקרים אצל נשותיהם ופילגשותיהם. זה תמיד נראה לי רעיון מדליק ,_(למרות שמדריכת הכלות אמרה לי שאסור לאישה שלא לישון במיטת בעלה כי היא עקרת בית או עוקרת בית וכך היא הצליחה להפחיד לי את המעיים ואת הרעיון מעולם לא העזתי לנסות וליישם).
            שמתי לה שבהחזרת האש התייחסתי לקשר המיני שבין בני הזוג ואני חושבת שזה בגלל שבעיניי שם טמונה המראה של הזוגיות.

          • קצת סדר בתגובות…
            התגובה מ23:05 מתחברת לזו שלך אמיר המצוטטת להלן:
            המועדים [כל המחזור ברצף] / לסיגל 27/05/2008 00:31
            אמיר אור
            אבל לא בטוח שאפשר להפוך חברות לרומן אהבה.

          • לא, בכלל לא בטוח. דרושים עוד לא מעט מרכיבים. קרבה "משפחתית" היא אויבת כל רומן. אבל לפעמים חברות שנוצרת ממטרות ומעשים משותפים לא סותרת את זה.

          • בכל אופן, לא חושבת שזוגיות משמעה להט אינסופי לכל החיים. אם לזוג חשוב שיהיה להט זוהי אחריותם לדאוג שילהט ,ומאמינה שבגיל מסויים או לאחר מספר שנים מסויים ביחד ,בני הזוג ישמחו על קצת הרגעות בלהט. אם הם יגיעו לנקודת ה"שלווה והרוגע" באותה נקודת זמן אז מצויין. בסה"כ הלהט הוא משהו ששייך יותר להתחלה, ויש כאלה שבגללו פשוט מתמכרים להתחלות ,ולדעתי עלולים להפסיד המשך, למרות שלא כל "המשך" הוא משהו מזהיר.
            טוב, אני יכולה להקליד עד אינסוף הגיגים בנושא הזוגיות אך נראה לי שנגמר המקום .

          • לא בלתי מזוהה.

          • זוגיות פירושה לחיות בזוג, לא פחות וגם לא יותר. בעל ואשה, הורה ובן, אדם וכלבו – כל צירוף שהשותפים בו רואים את עצמם כחלק מזוג.
            רומנטיקה ותשוקה הם כמובן עניין אחר, לא? אפשר לוותר עליהם – ואולי למען דברים חשובים יותר, אבל משהו בחיים מתקהה ומאפיר…

          • בטח שמשהו מתקהה ומאפיר, במיוחד אם נותנים לצבע האפור להשתלט. לדעתי זוגיות ארוכת שנים לא יכולה להמשיך לזהור כמו התחלה ,אבל יש לה את הזוהר שלה…כשהיא מצליחה. ישנן גם לאורך השנים נקודות התעצמות, לא תמיד מתקיימת דעיכה ,אם כי ניתן לחלק זוגיות לתקופות ולראות ,שגם האפור הוא חלק מתקופה ,ואז אם יש (כפי שעניתי גם לשרית), רצון משותף להחזיר את הצבע לזוגיות זה ניתן, פשוט צריך להשקיע קצת , לשחק קצת, לללבות אהבה גם אם קצת באופן מלאכותי, ולאחר מכן היא ניצתת. שוב, לא כמו התחלה אם כי שונה ,ושונה זה לא פחות אלא אחר.
            (נדמה לי, שבתגובה אחרת סתרתי את עצמי ,אך זה מכיוון שאני חושבת שאני יודעת את הדברים האלה, רק שלפעמים שוכחת ) :0)

          • חדרים נפרדים היא דרך להזרה. נחוץ מרחק כדי לשמר מתח, ואת זה ניתן להשיג בהרבה צורות, אבל קשה יותר כשחיים יחד ברצף ובמישורים בכלל לא רומנטיים, (כמו במערכת נישואין רגילה).

          • זיינולוג אחד שר לי שיר של הג"ירפות:
            מונוגמיה/ ג"ירפות

            מילים: גלעד כהנא
            לחן: גלעד כהנא ויאיר קז

            לפעמים אני פוחד
            לא להיות לבד
            לפעמים זה דבר נחמד

            מונו מונו מונו מונוגמיה
            על המונו מונו מונו מונוטוניה

            לא קל לחיות עם אישה אחת
            כל היום לתת
            כל היום לקבל
            כל היום לתת

            לא קל לחיות עם גישה אחת
            כל היום לתת
            להתקפל
            כל היום לתת

            מונו מונו מונו מונוגמיה
            על המונו מונו מונו מונוטוניה

            נמאס להיות בן אדם נחמד
            כל היום "תראה, נו תתחשב"
            כל היום "תראה…"

            נשבר מזמן להקשיב לה כבר
            נו תתחשב

            "חייבים לעבוד על זה…"
            מונו מונו מונו מונוגמיה
            על המונו מונו מונו מונוטוניה
            לפעמים אתה פשוט רוצה ביגמיה

            שתי נשים
            גבר אחד
            והלב מתפרפר ביניהן…

            לא קל לחיות עם אישה אחת.

          • :)))))
            איך זה קשור לג"ירפות, תמי?
            בכל אופן, יש בזה משהו, כמובן – ולאו דווקא ענייני ההתחשבות והנתינה.
            זה גם לא בהכרח חד צדדי (דראופדי מן האפוס ההודי היתה נשואה לחמישה בעלים שגם הם לא חיו במונוגמיה). היו צורות רבות לקשרים בהיסטוריה ובחברות שונות, ואפילו לאלה הממוסדים.
            תודה על הזמר (חבל שאין לחן).

          • :))) והתשובה כמובן: ממרום מושבן, לג"ירפות יש פרספקטיבה טובה על הדברים….
            אוי לחמשת הגברים שיקיפו אותי- כל מה שאעשה כל היום יהיה קביעת פגישות "עבודה" עם אחרות…
            חוצמיזה נמאס לי לחשוב או לחפש "סידור" מתאים, הולם את הצרכים, ממלא לב ריאה לעצמי ו/או כאידיאל חברתי…כנראה אין לי דיעה זמינה…:)

          • לא נותר אלא להיוועץ בג"ירפות המונוביגמיות האלה.

          • מאחלת לעצמי להיות פרח בכל הגילאים. לא מסוגלת לדמיין יום שבו ארגיש שונה ,ונכון שתמיד רציתי ילדים, אבל מעולם לא חיברתי בין מראה הגוף לבין למשוך דבור לעשיית דבורונים. הגוף לדעתי לא צריך להראות לא טוב בשביל הגנה, בשביל זה אמור להיות לנו פה או שלט על הדלת…לא חושבת שצריך לפגוע בעצמנו בשביל הגנה.אבל לא פעם ולא פעמיים שמעתי חברות שאומרות שילדים יש להן ובעל הספיק להם פעם אחת וכבר לא איכפת להן מאיך שהן נראות וזו הטעות בעצם…כשנראים בשביל החוץ ואין יותר עניין כלפי החוץ.

          • לסיגל, האמת שאני לא נתקלתי בזה כל כך. מכירה רק נשים שרצו להראות טוב, כל אחת בדרכה, וזה לא חייב להיות משהו מוחצן. זה טבעי לרוב הנשים, לא? הרי אומרים שאת הלבנים היפים אנו קונות לעצמינו…

          • אוי אילנה, בשעה כזו את מדברת איתי על לבנים? אני מאוד שובבה בשיחות לילה…:0) אבל אתם כאן מנהלים דיון רציני אז…אני אתאפק.
            :0)

          • למה, בשיר עצמו מוזכרת חזייה. זה רציני ביותר…

          • זה רציני ביותר. אני לא רצינית בכלל בשעות כאלה:0) וחוץ מזה הייתי מזמינה אתכם לארוחה מושקעת שנוצרה לי ,אבל אתם לא צפוניים ,ועל כן אאחל לכם המשך שיחה נעימה ולילה נפלא.

          • נשמע מפתה, והנה יצא משהו טוב למרות שזה "בשביל הילדים", לא? 🙂 לילה טוב.

          • סיגל, עשיית דבורונים היא לא המוטיבציה היחידה של הפרח שמושך אליו את הדבורים, אבל מאחל לך עם אחולייך העצמיים – הרבה פריחה.

          • לא. גם אני לא חושבת כך, רק ציינתי את שיקוליהן של חברותיי לגבי למה אין להן צורך להקפיד על מראה. לדעתי האישית אדם צריך להקפיד על מראה בראש ובראשונה למען עצמו. כשאדם נראה טוב הוא מרגיש טוב ,ולא ישכנעו אותי בנות שמזניחות את עצמן, שהן נראות מספיק טוב בעיני עצמן מכיוון שבטוחה שיש הבדל פנימי בהרגשה.

  15. גם בעיני לא, היא מניפולטיבית ונצלנית…

    • אני פחות נוטה להסכים עם מניפולטיבית ונצלנית ויותר עם חינוך של בית או הסתה של חברות. יתכן שאמרו לה בצעירותה שככה זה נכון והיא קנתה את זה. יתכן שזה אפילו "מצליח לה" אז היא כבולה להתנהגות הזאת על מנת להשיג את רצונה. ניצול ומניפולציה זה כבר דורש הסכמה של שניים ולולא היו אנשים מוכנים למעוד במשחק הזה, אני מניחה שהמשחק היה נמחב כליל מהחברה.

      • אולי היא פשוט הסתכלה על אמא שלה? 🙂
        לפעמים הדברים האלה מוטבעים בנו כמעט כמו אינסטינקט שני, כמו חיות בג"ונגל האדם.

      • כשזה במינון מתאים זה חלק מהמשחק אולי . אבל רק עד שזה גובל באכזריות…

        • אני לא יודע אם התגובה אלי, אילנה, אבל "פרח נתתי לנורית" היה השיר שהכי נגע לליבי כשהייתי בן ארבע-חמש. היא אולי הייתה המגרזזת הראשונה בספרות העברית 🙂
          (ר" לעיל, מילון אנגלי-עברי בערך קוקטיזר*) והמתח שבין הזרות לאינטימיות גם הוא כנראה ממשפחת ה"אהבה/מוות".

  16. טוב, חוק הוא באמת עניין פאלי. זה הולך טוב ביחד. שבט מחוקקים גם יחד.

  17. המשפט האחרון ממש הרס אותי
    את מגיעה אליי, שבעה מאהבה
    דוגמא לאיך אפשר לסכם בשורה
    ציפיה, ערגה, כמיהה, תאווה וגעגוע שבסופם אכזבה…

  18. למרות הטון המשועשע-במקצת, אני קוראת את הסדרה הזאת כמרירה קצת, ויש בה לא מעט עצב.
    במיוחד יפה בעיני השלישי, שבו כבר כמעט ברור, כך נדמה לי, שהעניין אבוד.

    • עדה, תודה, ואת כמובן לגמרי צודקת, אבל עדיף ככה, עם חיוך עצמי, לא?

  19. רונית בר-לביא

    קראתי גם קראתי, אמיר.

    אתה יודע שקשה להיכנס לפוסטים שלך ?
    בגלל כמות התגובות הלא תיאמן לוקח כמה שניות טובות מאד לפוסט להיפתח.

    אני אוהבת איך שהסריה הזו כתובה,
    את הצלילים, והנושא …

    לגבי הבחורה, נשמע שמדובר במשחקים,
    אתה יודע, כל משחקי הסמסרה שמביאים אותנו חזרה לעוד איזה 10 גילגולים.

    כמה שפחות יותר טוב …..

    זה קשה לשנות את זה וכשמתחילים,
    יש גם המון נחת, לא ?

    • רונית רונית, העניין הוא, כמו שאת בוודאי יודעת, לא לשלוט במשחקים האלה אלא לשנות את המקום שמזין אותם… בשביל זה, אני מניח אנחנו מוצאים פה את הסביבה שמאפשרת לנו לטעום פה מהם ומפריים.
      בסוף גם לומדים משהו, לא?
      תודה.

  20. חינני ובהיר, מתנגן ומתלבב, גימנזיסטי ומרגש, ועוסק בנושא המועדף מאז בריאת העולם, ואיך הלב לא ייצא לקראת הדובר,איך הנפש לא תחווה את מה שהוא חווה.

  21. עברה שנה ויותר מאז פירסום המועדים .אני נהנית מהם
    כל פעם מחדש .במיוחד מדבר אלי השלישי בסידרה.
    כמו השתקפות של משהו שחוויתי .מעניין לראות איך זה מרגיש הצד השני.נקודות מבט זה מאד מעניין. אני בקריאה
    של השיר הבנתי שהיא מאד רוצה לפגוש אותו אחרת מדוע התקשרה והגיעה? אבל היא כבר שבעה מאהבה אחרת שיש לה.
    כך שלא בטוח שהיתה אכזבה..לחיי האופטימיות.

    • שירית, איזה כיף שאת מוצאת כזה עונג ב'מועדים' האלה שוב ושוב.
      מבחינתי המעידה השלישית מביכה במיוחד דווקא. זה לא שהיא שבעה מאהבה אחרת שיש לה, אלא מהמבטים שנועצים בה יושבי הבאר כשהיא עוברת בדרך אליו. הספיק לה…:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור