אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
לא נעים פה.
בזה אחר זה עזבו ידידיי יעל גלוברמן, אדמיאל קוסמן, חדוה הרכבי ועוד.
עכשיו, לנוכח ההכרזה שלך, שירלי, על סינון תגובות כפוי, אפשר שהגיע תורי.
לכל אחד יש הסיבות שלו להיות בבלוגיה. הסיבה שלי אינה הפרסום (מזה כבר יש לי די) אלא הדיאלוג.
במצב הנוכחי, כשרובנו סינַנוּ, הטרולים קיבלו עידוד ונשפכו ביתר מרץ אל הבודדים שעדיין לא סגרו. למותר לציין שסינון כזה אינו יעיל ודוגמה לכך היא התגובה המזויפת בשמי ('מקבל את דין התנועה') שעברה את הסינון של שירלי בפוסט שלה.
איך שאני רואה את זה, אפשר בהחלט לבקש מאנשים לפקוח עין על מה שמתרחש אצלם בבלוגים, אבל לא יותר. אם שמתם לב, ברגע שאנשים התחילו לסנן, הודמם הדיאלוג בינינו – הדיאלוג החי, שמתקיים בזמן אמיתי. חלון התגובות הוא הסיסמוגרף של הדיאלוג הזה, אבל עם הסינון רק בעל הבלוג קורא את התגובה (שפורסמה מכבר), ואף לא איש אחר. בשביל תקשורת מסוג זה יש לכולנו מייל.
מערכת שדורשת הזדהות של מגיבים בכתובת מייל הייתה מסננת תגובות עבור בלוגייה כולה. אבל מערכת שכופה סינון על הבלוגרים – סותמת פיות.
מרגע שזה קרה הבלוגיה התחילה לחרחר את חרחוריה האחרונים. כי מי רוצה לנהל בונקר? בלוג הוא מקום להתבטאות ולחופש דיבור באופן שנראה ונכון לכל בלוגר. כבלוגיה שלא מדברים בה אני לא חושב ש"בננות" מעניינת מישהו, אפילו לא את חבריה.
אז כן, לאחרונה גם אני מסנן תגובות כשאני לא בסביבה, אך לא בגלל הנסיונות הפגומים לכפות על כולם התקפלות, אלא מפני שיותר מדי אנשים נכנעו ללחצים וסגרו אצלם.
אם מצליחים לגרום לנו להדמים את הדיאלוג החי, אז באמת מצליחים להרוס באמצעותנו את הבלוגיה.
גיורא, הוספתי למעלה בזכותך הבהרות על מה שכנראה לא היה בהיר דיו.
אני שותף להערכה ורחשי הלב הטובים למפעילות הבלוג, אך במקרה זה טעו לדעתי טעות חמורה, ותרמו לדמורליזציה מיותרת. התוצאות נכון לעכשיו הן שיעל הסתלקה, ושירלי מהדקת פיקוח… עלינו 🙂
מוזר שאתה מאשים אותי בבריחה. שום טרול לא הזיז אותי מפה מילימטר, אבל בלימה כפויה מלמעלה של הדיאלוג החי – כן. זה בפירוש מרתיע אותי.
מה גם שסינון כזה לא רק הורס את הדיאלוג אלא גם אינו יעיל, ולראייה התגובה המזויפת בשמי כ"מקבל את דין התנועה" בפוסט של שירלי.
סינון יעיל צריך כנראה לזהות מגיבים בכתובת המייל שלהם – כך אפשר לעלות על הטרולים ולחסום כתובות כאלה.
אני רוצה להבין פעם את הראש שלחם בכלל
ושלך בפרט. מה רע בתגובה "המזויפת" בשמך
כ"מקבל את דין התנועה"? שמעת פעם על
הפרודיה? יש לך טיפה של חוש הומור?
ברור שמי שכתב אותה לא צריך להכריז שיש
לו דמיון, יצרתיות והכל מה שנדרש כדי
להיות סופר/משורר.
אין שום רע בתגובה הזו (ולכן גם עברה את הסינון של שירלי) מלבד זה שלא אני כתבתי אותה, והיא שמה בפי דברים שמעולם לא אמרתי. כאן נגמר הדמיון היצירתי ומתחילה האתיקה.
ולא שזה נורא מבחינתי שכתבו תגובה בשמי. שטויות. אז הנה אני אומר שזה לא אני. אבל מכאן אפשר ללמוד שמערכת הסינון הזו לא פותרת את הבעיה.
מה זה? אתה מגיב אחרי שסיננת את התגובה
שלי? אין לך בושה?
בתגובה שלי לא פגעתי באף אחד אישי.
היא רק מבט מגילדה אחרת עם סטנדרד אתי
שונה לחלוטין.
שלום אמיר
כזכור לך בודאי, אני הייתי בין המתנגדים לשים על היוצרים צנזורה. אני עדיין חושב כך.
אם ארגיש שמישהו מכתיב לי מה להעלות לבלוג שלי, אפרוש.
אך פה לא מדובר בכך, אלא בלקיחת אחריות על מה שעולה בבלוג שלך.
אני לא בקי באפשרויות נגד פעולות מזיקים.
כל רעיון המאפשר דיאלוג ספונטני, ועדיין שם מחסום למזיקים- יבורך.
שבת שלום
גיורא
לוסי, הוספתי הבהרות בפוסט – הסינון הוא בין כה וכה בלתי יעיל, ואינו חוסם את התגובות המזויפות המתרבות כעת בבלוגייה.
לצערי הוא כן יעיל כמידה של השתקה שלנו.
מי שפנו אלייך טעו והטעו לדעתי.
אמיר, אני מבינה את כעסך, אך אין ברירה אחרת. הצעתך כי כתובת אימייל תשמש לזיהוי אינה אפשרית, כי אז תמנע התגובה מקוראים שאינם חברי הבלוגיה, וגם כתובות אימייל אפשר לזייף.
לגבי התגובות המזוייפות שפשו בבלוג – אף אני נפלתי קורבן לכך, אך אני מביטה על זאת בחיוך ובהבנה.
אני מפצירה בך לא לעזוב את הבלוג. שיהוי בהעלאת התגובות אינה פוגמת בשיח ושיג היצירתי במטענו הקטן.
ענת, לא מדובר בזה שתכתבי למטה איזו כתובת מייל, אלא שבכלל לא תוכלי להיכנס בלי זיהוי הכתובת שממנה את כותבת. והכוונה לכל כתובת שהיא, לאו דווקא של חברי הבלוגיה.
יש מערכות כאלה, והן יעילות למדי.
אילו הייתי עכשיו במצב סינון, אפילו כדי להגיב לך הייתי צריך לאשר לעצמי את התגובה. נו באמת. כמה זה יחזיק? לא בטוח שיש לי סבלנות לעבודות עפר אינטרנטיות מסוג זה.
אמיר אתה טועה. אפשר להכניס כתובת אימייל מזוייפת ואז התגובה תעלה לאויר. תראה באתר רשימות. אין ברירה, בננות הופך להיות כמו YNET והארץ וNRG חייבים סינון.
אביתר, אני לא מומחה בעניין, אבל אם הכוונה למילוי כתובת על ידי השולח אני מניח שזה פרוץ. לא לזה התכוונתי.
הבעיה מתחילה במקום אחר, אני חושב.
אנשים שרצונם למשוך תשומת לב באופן הרסני, ניזונים מתשומת הלב הזו. מלכתחילה התגובה פה הייתה מוגזמת בעיניי, וזה שורש כל הרע. מה כבר קרה? הרי אפשר למחוק תגובות או גם להעיף אותן מחלון התגובות. כל הבלגן הזה נראה לי כתופעה עצובה אך מרתקת בפני עצמה.
ואביתר, לא חשבתי על משהו כמו YNET אלא יותר כמו ה-DEMARKER. שם אינך יכול להשתתף בשיח בלי להיות מזוהה קודם על ידי המערכת.
אמיר יקר,
האמת, עדיין אין לי דיעה מגובשת, אני חושבת שמה שקרה פה הוא סוג של כדור שלג, כדור בוץ, שהתגלגל והתגלגל, וכבר אי אפשר לדעת מי, מה ואיפה. כרגע נראה לי שברור לכולנו שההצעה שלך להתקין מערכת סינון כמו בדה מרקר, היא הצעה מעולה. אתה יודע אם זה אפשרי? שירלי בחנה את האופצייה הזאת?
אין לי אלא להצטרף למפצירים בך להשהות את ההחלטה שלך. ברור לכולנו שמטע בלי שורשים ובלי צמרת הוא לא מטע. סתם שדה בור.
הי איריס, מתברר ששירלי בוחנת גם את האופציה הזאת. נחכה ונראה.
בינתיים אני פה:
http://cafe.themarker.com/post/1727407/?last_method=edit
רני היקר, אין לי טענות כלפי מי שרוצה לחסום או לסנן. בלוגו – ביתו, והוא אדון להחלטותיו. וזה בדיוק מה שאני מבקש – להמשיך להיות אדון להחלטותיי בעניין. כפי שנוכחת, הסינון בין כה וכה לא עוצר תגובות מזויפות. עדיף ליצור מערכת מזהה לאימיילים.
אשר להפסקת פעילותי פה, תודה על דבריך החמים, אבל מהסיבות דלעיל אני בהחלט נוטה לזה.
הסיבה אינה המהרסים מבחוץ אלא המגינים מבית 🙂
אם בשם "המצב הבטחוני" מצמצמים פה את הדמוקרטיה, האזרחים עלולים לעזוב…
חנה יקירתי, אני לא כותב אחרת. העולה על דעתך שאעזוב בגלל איזה טרול? חס וחלילה.
הדרך הנכונה היא בכלל לא להתייחס אלא להמשיך בשלנו.
אבל כפי שכתבתי לרני, כשבשם "המצב הבטחוני" מצמצמים לאזרחים את החופש, הם עלולים לחפש אותו במקום אחר.
אמיר
חופש חסר גבולות בעיני הוא אנרכיה, הרי איש לא ביקש חלילה שנפסיק ליצור ולהביע עמדותינו ודעותינו, אבל גם אלה כה שבירים וכה עדינים עד שהם זקוקים להגנה מפני פולשים ברברים
רק הגנה ,לא גדרי תיל ולא תחמושת ולא מינוחים צבאיים הזרים ומוגזמים לרוח הענין כאן , רק הגנה על הרוח הזקוקה למרחב בריא כדי ליצור
והגיהנום לפעמים הוא לא הצרת גבולות אלא הזולת, אנחנו ,והיחסים בינינו
זה מבחננו כבני אדם ומבחן החוסן הערכי שלנו
הייתי קוראת לזה מבחן האהבה,
ברמתה היותר גבוהה
שבת טובה שתהא מנוחת הנפש ושלות הרוח
אמן
חני, כתבתי "כנראה הגיע תורי" – כלומר,
עדיין לא סגור על זה סופית, ותלוי מה יקרה.
אפשר לראות בפוסט הזה בקשה לא להגביל את החופש של הבלוגרים לווסת את התגובות.
מה שאת כותבת לגבי הקוראים השותקים מאוד נכון, וגורם לי לחשוב שוב.
חוה יקרה, תודה על דברייך החמים.
אני אוהב את הבננות, ואם אלך, יהיה זה בצער.
לאן אלך? לא בטוח שאלך לאן שהוא. יש לי בלוגים לא פעילים בדמרקר ובתפוז, שם יש מערכת בקרה מזהה לנכנסים לבלוגיה. אבל לא מוכרחים 🙂
מירי, תודה. גם את – אישה יקרה ששמחתי להכיר פה. כן, יכולתי להיכנס למין שגרה כזאת, אבל כמו שאמרת זה לא כל כך כיף. אולי זו באמת עייפות החומר. למי יש כוח להתחיל לאשר אפילו את התגובות של עצמו? 🙂 זמן טוב לנוח.
נמאס לפעמים אז מפסיקים וחוזרים אם רוצים והמתגעגעים לא יכולים להכתיב לך את הקצב. המנוחה טובה בשביל לשוב או לא. וגם אם אתה הצמרת או השורש, אתה קודם כל של עצמך. מנוחת קיץ . לגיטימי בשביל מי שעושה כל כך הרבה.
ניפגש פה ושם….:)
כשתליתי כביסה , פתאום נזכרתי בהפצצת דרזדן שנעשתה על ידי כוחות בעלות הברית ו/או בריטניה באישורו של הפילוסוף ברטרנד ראסל שטען ש
הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה ….
יהיה קשה עם מנגנון הסינון אבל מוגן . מה לעשות זה בהחלט יישפר את איכות הסביבה.
אז חשבתי לכתוב לך אמיר את זה. והנה עכשיו התפניתי….
סיגל יקרה, זה שאנשים אפשרו לטרול להכפיש את יעל ישראל בבלוגם. כשבעצם היא זו שהביאה אותם לכאן זוהי חוסר הכרת הטוב.
והאממיני לי שגם אם אני חולקת עליה בנושאים מסוימים אני מכירה לה טובה. ולמה שלא תפגע. היא בנאדם והיא נפגעה. מה היא עשויה מחומר אחר..
מי יחליט לזולת אם הוא יפגע או לא?
אני חושבת שאמיר צריך לשקול צעדיו בלי קשר לכלום. אך נגד ההכפשות שעלו כאן אני מוחה.
הן היו הלבנות. הן אסורות על פי כל קוד אתי שבין אדם לחברו וכמובן גם קוד אלוקי, בו אני מאמינה.
רצוי לא לפרש רגשות של אחרים.
אם היא פרשה. היא נפגעה. וכל בנאדם שנפגע חשוב, יעל או מנקה רחובות.
אך מאחר והיא זו שהביאה אותנו לכאן, על אחת כמה וכמה.
שבת- שלום.
אביטל יקרה, כל מה שטענתי הוא שיעל היא אישה חזקה בעיניי שיודעלענות ויודעת למחוק כשצריך. כשהגעתי לבננות היתה בינינו סוג של התקלו, אני נגבתי תגובה מכל הלב והיא התעצבנה כי היא לא רוצה מאחת שהיא לא מכירה שתנחם אותה אז היא מחקה ונעלבתי נורא. באותם ימים הייתי ממש נגד מחיקות. חוויתי את זה על בשרי וזה ממש מעליב. אבל לימים ראיתי שיש טרולים רשעים והתחלתי לצדד במחיקות. למה? כי אני לא אדם שמתחפר בדעה ואם דעי משתנה זהבגלל שהשקעתי זמן בלמידה ובדיקה מחודשת של עמדתי. ואת יעל הבנתי לגמרי כשמחקה אותי וכבר לא נפגעתי. למדתי שכך רצונה וכיבדתי את זה. מאז תמיד הגבתי אצלה לגופו של פוסט ולא לגופן של רגשותיה. וזה בעצם כל מה שאמרתי שהיא אישה חזקה. אולי הרוח כללית הנושבת שפתאום כולם רדופים השפיעה עליה לעזוב אבל דעתי היא שזו טעות כמו גם שדעתי היא שזו טעות לסנן כשאי אפשר לסנן באמת. לכי לפןסט האחרון של גיורא פישר. דעתי מתנוססת שם למרות שזו לא אני. אז האם בגלל שאין לי בלוג אין לי זכות לחשוב שמשהו שקורה הוא לא נכון? מערכת הסינון הזאת כבר נכשלה אז צריך לחשוב מה כן לעשות ואיך.
שבת שלום מכל הלב גם לך.
הגבתי…לא נגבתי. מסתבר שגם המחשב שלי קצת רגיש יותר מהרגיל לאחרונה והשבשת מופיעה:)
סיגל, מי שרוצה להגיב לעמיתו יכול להגיב לו בבלוגו בפוסט. ולך הציעו לפתוח כאן בלוג וסרבת.
מבחינתי נעשה כאן עוול אדיר כשתגובות התנוססו כאן שעות. ומה לעשות, רובן היו על יעל. קנאה מרושעת ככל הנראה.
ואנשים חשבו על חופש ביטוי ושטויות ולא חסמו. ולאור המון דברים הגיעו מים עד נפש והיא הקפיאה פעילותה.
ומבחינתי גם אם לבלר נפגע הוא נפגע . ודמו קדוש ואינו הפקר.
וחופש ביטוי כשהוא גובה דמי נפש אינו קדוש. הוא פוגע. מגיב אלמוני אחד כתב שקרים עלי ועל ספרי ואולי הצליח בכך מבחינתו. אני מחזיקה באמונה שאולי נשלח מלמעלה. כמו שמעי. ה' אמר לו לקלל. ומבחינתי אולי מחק לי המון זדונות. אך אי אפשר לתת הכשר לעוולות. ולתת לעולם להפוך לגועל חי ונושם.
כל- טוב לך.
שלום יודית
תשובה מטומטמת- אני לא יודית.
היא צדקה בכל מילה שכתבה-אם כבר כדאי שסיגל תכנה דווקא אותה "הקול השפוי היחידי פה".
דן אני אתך. ובעד יודית. יודית, תומכים בך במאה אחוזים !!
לגמרי יודית
אקבל את זה כמחמאה להיחשב ליודית
פחחח גם להחשב הכלב של יודית יהיה בשבילך מחמ-האו האו
אה, אז עליך כתבו את הספור אדמכלב
הבנו
תזהר/י שהשנאה לא תהרוג אותך
שבת שלום
שבת שלום דניודית.
נו בבקשה – כולם מתנקזים איפה שפתוח. אז יאללה ילדים, השתעשעתם מספיק. אבא חזר ומיד הכל יימחק.
שלום יודית
אין לך שום דרך לדעת מה מניין הגולשים אלא אך ורק את מניין הגלישות. מגיבים ושאינם מגיבים 'נכנסים' לפוסט שוב ושוב.
או.קיי.
מסכים להגדרה. מדובר במניין הגלישות.
אך מה זה משנה?
אם גולש אחד רוצה לגלוש פעמים אחדות, תבוא עליו ברכה.
אני עצמי משתדל למעט בתגובות כדי לא ל"נפח" את מספר הכניסןת.
מה ההתנפלות הזאת על אמיר(ואני לא אמיר ואיננו מכירים)?
יש לו ידע, השכלה, הבנה בענייני ספרות ורוח והוא עסק, הפלא ופלא, פעמים רבות בעניינים אלה ממש כאן בפוסטים. הוא קידם יצירתיות ותרם הרבה בתגובותיו.
וכן, גם במשחקי חיים.
שכחתם כנראה מה הטיחו כאן לעתים בעלי בלוגים זה בזה וזה (או זו) במגיבים למיניהם.
חוה, למותר לציין שאני לא שותף לתארים כמו "טוטליטרית" או "פשיסטיים". זכותה של שירלי להחליט החלטות על הבלוגיה שייסדה, כי היא שלה. בו בזמן מן התבונה הוא להקשיב לאנשים וקודם כל לנקוט מדיניות בונה עבור הבלוגיה. ברור שיש לבלוגרים חלק בהצלחת הבלוגיה או כשלונה.
לאמיר,
ראיתי שמחקת את חילופי הדברים ביני לבין רונית, למרות שהשבתי וזה בסדר.
הבה נמיר פאשיזם ברודנות, וטוטאליטריות מקבילה לדעתי לדעה שהשתקה היא גהינום.
דעתך היא דעתך, ודעתי היא דעתי. הבנתי את רצונך שאקשיב לחילופי הדברים כאן.
אבל אני אינני בלוגרית (תודה לאל) ואיני מחוייבת באותו האזנה ותשובה למגיבים אחרים.
שפתי חתומות, ואני מוגבלת כאן רק להגיב על מה שאתה כותב.
אגב, מכיוון שאני חושבת שנחנתי ביכולת קריאה מהירה של תגובות דרך המילים, ופילוח המילים וגם באינטיליגנציה וידע שאינם מבוטלים – עדיף שאשתוק.
את היוצרים היותר מועדפים עלי כבר נקבתי בשמות חלק מהם. יש לי יתרון שאיני נזקקת כאן דווקא לאיזה יחסי ציבור שישאירו אותי בסדר עם כולם.
נהפוך הוא, מרדנית הייתי וגם נשארתי.
מקווה שהבנת. ועדייף אני תדיר מתאפקת.
חוה
טוב, אשאיר את הדיאלוג באמת לאלו שיש להם כאן בלוג, מי אני, בסך הכל בבחינת מגיבה מה אני יודעת על תגובות קופצות או לא והאמת, זה גם לא מעניין אותי.
כאשר הבלוגייה כולה רופסת, וחבריה אנשי שוליים, הטרולים כולם מוזמנים להיכנס.
מי שנפגע הוא חסר עמוד שדרה מלכתחילה, ופגיע שכן הוא מפקפק בקיומו העצמי.
בלוגייה כזאת עדיף לה שתימחק.
ויקום מישהו שימצא תחליף לבננות בו גם מנגנון סינון הבלוגרים יהיה יותר יעיל ולא כל רופס יעלה איזה פוסט דל בלא מגיב. אזי אין זו בלוגייה כלל.
ואמיר כולה חיפש עוד דיאלוג ואיומייו בבחינת זאבים…. זאבים…
תגובה טיפשית במיוחד
מה זה אנשי שוליים? מכיר בלוגייה שכולם כותבים מהשורה הראשונה? יש בכלל שורה ראשונה כזאת אצלך?
הרי רק ברנר ואלתרמן וזך…אולי כדאי לפנות אליו שיפתח פה בלוג?
התגובה בעינה נשארת.
טפשית או לא טפשית, לא ראיתי כאן לא את סייד קשוע, לא את אורלי קסטל בלום, גם יאיר לפיד משום מה לא הגיח לכאן. גם לא יהושע, עוז אפלפלד ואחרים. גד קינר שהוציא ספר שירה חדש גם הוא אינה נמנה על אנשי הבלוגיה הזאת.
תושביה מרביתם רופסים באופן מיוחד וברגע שטרול כזה או אחר קופץ עליהם הם מתקפלים באופן מיוחד.
והרי שרלי היא זו שיצאה על ההוראה הזאת, אמיר אור בעצמו אינו מסכים עם ההוראה של שרלי, אבל עדין שומר על כבודה המפוקפק באומרו שזוהי הבלוגיה שלה.
זהו מס שפתיים במקרה שיחליט להישאר.
מעבר לכך, אכן, מרבית הבלוגריות כאן אינם במקרה מאור הגולה של הספרות או החברה הישראלית.
מדוע שלא תקחו פעם אחת מראה, עם האגו הנפוח שלכם ללא כל סיבה רק מכיוון שיש לכם בלוג, ותשאלו את עצמכם – איזו יצירה שהיא באמת אקטואלית, תרמתם כאן.
ואגב, יעל גלוברמן לא עזבה בגלל הטרולים. היא פשוט אבדה עניין בבננות וכך גם אחרים.
מי נשאר – את זה תשאלו בעצמכם.
ומי שנשאר מקופל ואנונימי מאחורי בלוגרים שהוא מקפיד לשנוא ולזלזל בהם
מרוב נמיכות, הוא…. אתה.
כמה נמוך.
להיכנס לבלוגיית נומך בתור מגיב אנונימי מטואטא.
מי שרוצה את מאור הגולה שלא ישרוץ כאן ויזהם.
מאיתנו, בלוגרים " רופסים".
סייד קשוע, גד קינר, יאיר לפיד פחחחחחחחח
כמה נמוך אתה
לשמחתי, הנושא של דרך הסינון בבדיקה בינתיים.
לאמיר
הניסוח "גהינום של שתיקה" מקביל למשהו שהוא מנוגד לחלוטין לדמוקרטיה.
במשוואה שבין דמוקרטיה לבין מה שאינו מופיעים מונחים כמו עריצות ורודנות, שאתה עצמך מכריז בבלוג הזה או בכותרתו שאינך שותף לה.
כאשר צריך להלל אני מהללת, אבל כאשר צריך להעביר ביקורת או שאינך עונה, או שאתה מוחק.
אז תודה לך שנתת בסיכומו של דבר לרונית את הלגיטימציה להתנהג כמו ילדה קטנה שרצה לאבא, ועוד לפגוע באלו שבעינה הם כביכול לא מזוהים… אלק אין להם בלוג בבננות המעתירה.
וכמו כן, שאתה שומר לך את האופציה במקרה ששרלי תחליט שלא לחסום את התגובות ולכן, "במרכאות" ובכאילו אינך שותף לדעותי או שמא הניסוח נראה לך גרוע.
כך או כך, אני חוזרת – כותרת הפוסט עצמה מדברת על סתימת פיות, ואיני חושבת שאתה באמת ובתמים מתכוון לעזוב את בננות.
וכאן אזכיר לך שוב את שירך תיקון או וידויי.
מה לעשות, כאשר קיימות צרימות או חוסר סינכרון בין הצהרות לבין התנהגות בפועל כדאי שתשאר הסמן הימני והישר של דרכך שלך אתה.
שכן אחרת, זה פשוט לא מעניין ואתה סותם את הגולל גם על יצירתך שלך וגם על דבריך. אלו אינם האנשים ששינו את פני ההיסטוריה – אלו המתקפלים. נהפוך הוא ולא אביא כאן דוגמאות.
אבל גם אם סאפפו ואפילו עזרא פאונד היו היום בחיים אין לי ספק שלא היה לה בלוג בבננות. ובאם בכל אופן בחרת להישאר כאן כי נוח לך המקום – מדוע לא להודות בכך בצורה כזאת או אחרת.
והרי על רוב הדיאלוג כאן אפילו לא טרחת להגיב – זה שאתה מדבר בשמו. האמת הפנימית שלך היא זו שצריכה להדריך אותך תדיר ולא אינטרסים כאלו או אחרים – כמו שזה נראה די בעליל.
חוה
חוה, על רוב רובן של התגובות שהזמינו דיון דווקא כן הקפדתי להגיב, אבל לפעמים לא הייתי פנוי, או שהתקשורת של הצד השני הציפה אותי מעבר לצורך, לרצון וליכולת שלי לתקשר.
אשר להישארותי כאן – זה תלוי מה יקרה.
יש כרגע בדיקות אפשרויות להגנות על הבלוגיה ברמת התכנות, ולא ברור עדיין מה יהיה הפתרון, ואם באמת יגביל פה את השיח בצורה חמורה, או לא.
לאמיר,
טוב ניחא, מכיוון שאני מחכה דווקא ליצירותיך, המועלות כאן, ואת זה אתה בוודאי יודע, ואפילו כולם יודעים ומדקלמים כבר את המנטרה שאני נכנסת לכאן בשביל אמיר.
מצטערת באם דברי היו קשים, אבל הבלגן כאן לפעמים באמת מרגיז ברמת המקרו, ובמקום לכוון את הכעס כלפי דברים ספציפיים, אני קצת משתלחת כאן. ועל כך אני מתנצלת.
נחכה ונראה מה יהיה, בענין תגובות קופצות או לא איני מבינה שומכלום.
מקווה שהדברים יסתדרו על הצד החיובי, ועוד נזכה לקרוא מיצירותיך כאן, חרף עייפות החומר.
חוה
אין ספק אחד הקטעים הטובים בקולנוע בכל הזמנים. ברור מי הוא הגבר בהרמון. אך מי את מכל הנשים?
בדיוק סיימתי לצפות בקישור ועברה בי המחשבה במיוחד כשנזכרתי במשחק שהיה כאן בבננות שאת שמו שכחתי, ובכן חשבתי שאם אני הייתי צריכה להיות בחור שיש לו הרמון אז בעקבות מה שראיתי זה אומר המון נשים מדברות בלי הפסקה בשפה שאני לא מבינה. חתיכת כאב ראש שאני שואלת כמו עדי אשכנזי….מה זה השטויות האלה או יותר נכון…מי צריך את זה?
הגבר הוא מרצ'לו מסטרויאני אך מי הוא הסקרן?
אוף נכנסתי לראות מי כותב ומצאתי אלמונים וסקרנים, עם קצת יותר יצירתיות לפחות הייתם קוראים לעצמכם יעקוב או ששון.
לא כיף.
פה אלמונים ובכל שאר המקומות שכתבתי יש סינון מוחלט. מחר כבר לא אזכור איפה הגבתי . אז יש לי רעיון חדש…האמת יותר בשביל עצמי אבל אולי תקבעו שעות שיחה? נניח אם מישהו מפרסם פוסט חדש אז בחצי השעה הצמודה לפרסום הפוסט הוא נמצא לשיחה עם מגיבים ואחר כך נניח כל יום בין שתיים לארבע או משהו כזה.
רעיונות….אני פשוט אוהבת להמציא פתרונות לבעיות אבל יותר קל לי למצוא פתרונות לעצמי מאשר לבלוגיה שלימה שבה הגדרת הבעיה הדורשת פתרון איננה אותה הגדרה.
אז רעיונות…היצירתית שבי יכולה להכין רשימה. המגיבה שבי לא מעוניינת לשחק. אויש, המגיבה ניצחה, ליל מנוחה וגם זה במקרה הטוב אם זה לא יפורסם בבוקר.
"רעיונות….אני פשוט אוהבת להמציא פתרונות לבעיות"
מה הבעייה:
צריך לבטל את הסינון לחלוטין ולתת לכל
בלוגר לעשות כרצונו. לגוידו זה לא
הפריע לעשות סרט. להפך.
בקונטקסט של "אמירוש אל תעזוב" הגבר אינו פליני וגם לא האלטר-אגו מרצלו. אם ההפניה הייתה של מגיבה לא מזוהה – מדוע שאזדהה אני. רק שאלתי עם מי מכל הדמויות היא מזדהה. האם עם הגברת עם הנוצות למשל? זה מסקרן אבל אם כולם עם מסכות אז אולי פחות
א.אני לא אישה,יש לי דוקומנט עם החותמת.
ב."הגברת עם הנוצות – ג`קלין. כבר עניתי לך עם רשימת דמויות המקבילה.
לא הייתה לי שום כוונה לפגוע במישהו.
רק לצחוק. אמיר סינן את התגובה.
ג. קישור ותגובה 9:58 גם שלי.
תודה עדה על תגובתך המפורטת והאוהדת.
שמת את האצבע על הנקודות הנכונות. התמכרנו לזריזות ולדינמיות של חלון התגובות.
אך אני חושב שבסופו של דבר את צודקת. אם הדיון הוא באמת רציני ולא רכילותי ,אין חשיבות רבה לזמן שבו נכתבת התגובה.
ובאופן אישי, לקחתי לתשומת ליבי את הערותיך.
תודה
גיורא
רוניתוש, הרעיון טוב כברירת מחדל, אבל טוב עוד יותר יהיה אם ייערך סינון כניסה לבלוגייה (מייל וסיסמה) ולא לבלוגים.
אני מבין שכל העניינים האלה בבדיקה עכשיו, ככה שיש על מה לדבר, ונקווה לטוב.
תודה רבה, עדה. אביא את שני העניינים הראשונים לידיעתה של שירלי. את העניין השלישי אני מבין אינטואיטיבית ומאד מסכים איתך, הן לגבי תשומת הלב המיותרת המושקעת בשליליים והן לגבי האבחנה בין מגיבים על פי תוכן התגובות.
הי טובה, למה להתמרמר בשקט? אני אומר מה שצריך להיאמר 🙂 לשמחתי יש מקום לתקוה שיימצא פתרון שלא יצריך אותנו להסתובב פה כמו סוהרים עם צרור מפתחות וירטואליים.
והפוסט שלך – מרגש ביותר. במובן שדיברת עליו מאחל לך הרבה רעב 🙂
אוף, איזו שורת תגובות ארוכה!!!
אז גם אני מצטרף…
לא קראתי את הכל. מילא.
אני רוצה להודיע כי אני מסכים עם אמיר. וכבר הצעתי לשירלי – דרך יעל – להנהיג לא רק סינון ( שהוא מבורך, וחבל שלא הכל נפנים להתשתמש בו) אלא גם אפשרות זיהוי המגיב על ידי שימושו בסיסמא. אם מתברר שמישהו הצליח להסתנן מבעד לכלי הסינון ותגובתו פוגענית, בלתי אחראית, משמיצה במפגיע, הרי שניתן יהיה לעלות על עקבותיו ולחסום דרכו לבלוג מכאן ולהבא.
לחסום פרסום בפני תגובות – לא הדרך. לא חשבתי שהבלוגייה הזו היא מקום לאוטיסטים – האוהבים לדבר אל עצמם בלי כל ענין בשיתוף הזולת בהגותם. חשבתי שבאמת זו במה חופשית – מין הייד פארק או מה, שבו הכל יכולים לבטא את אשר על ליבם – כותבים ומגיבים כאחד. (אבל כאמור לא משמיצים וכו', מה שנקרא "טרולים").
הטרולים האלה, באשר הם, פאשיסטים בעיניי, אנטישמים גם, כי היתה לי החווייה להיתקל בהם כאן, על גבי דפי הבלוגייה ( אולי לא תאמינו). על חסימתם, בעיקר – וגם בין היתר – בירכתי את שירלי על הנהגת אמצעי הסינון.
אמיר חוזר על תלונתו שדבר מה שהיה לצנינים בעיניו הסתנן מבעד לרשת הסינון. זו טעות של שירלי שלא זיהתה את היסוד הפוגעני בתגובה. – וטוב שאפשר עוד למחוק, גם אחר שהתגובה הסתננה פנימה.
אמיר, אל תעזוב. תעזור ולא תעזוב.מה, אם הילדים רבים ומלכלכים את הקירות וכו' – האב עוזב?
הי אמיר, אין לי בעיה עם מה שסיגל השניה כתבה אתמול בשבע וחצי, למעט זה שאתמול לא הייתי ליד המחשב. אני אפילו לא ידעתי שאיריס לויט נפגעה, ואין לי ידיעה לגבי כמות התגובות המזויפות. עד כה קראתי על שלוש שנכתבו בשמי ואחת בשמך, זה לא מגיע לעשרות אבל היא בטח יודעת. אז מי יודע , אולי כל מה שאנחנו קוראים כתגובות אחרים, הם לא של אחרים.העיקר שיש לכם מערכת סינון. הזוי.:)
בסך הכל לא כל אחד מתאמץ לומר שזה לא הוא כתב, במיוחד אם זה לא כזה נורא. אפילו מה שנכתב כאן זה עובר את עצמי… אבל דואגת לבאות? לי יש יותר מידי ממה לדאוג בחיי שבמציאות בשביל לשבת ולדאוג לגורל בלוגיה שהחליטה שסינון תגובות הוא הפתרון. ולמה לי זה לא משנה? כי כשזו לא אני הם מפרסמים וכשזה כן אני הם מסננים ולי ממש אין חשק למשחק הזה עם הטרול.
למרות שאני אוהבת משחקים, אני אוהבת לבחור לעצמי את הפרטנרים למשחק, ובחיים הם לא יהיו אנשים כמו שורש, אז אני אמשיך לקרוא ואמשיך להגיב, אבל רק כשיש לי הרבה מה לומר:) כי זה יהיה סימן ההכר שלי, וכך גם אפנה מקום לסיגל השניה.
הוא יהיה סיגל אחת שמנסה להשתחל לבלוג בתגובות קצרות, ואני אהיה סיגל הרגילה שמשקיעה בתשובות שלה כשיש לה זמן, וכשאין לה זמן אני רק אקרא.
אני אקרא ותמיד אדע לזהות מתי שורש כאן. מתי אמנון נבות כאן ומתי יודית כאן. אלו הטרולים שלכם שהצלחתי לזהות עד כה ואמשיך להתריע בפניכם שהם כאן.
איך אני בתור מערכת לאיתור טרולים?:)
המשך יום נפלא שיהיה,
ומאמינה שלא יתנו לך ללכת דווקא כשיבינו שהמערכת נכשלה, ויחפשו אם כבר, פתרונות יותר נכונים, לך, לתומכים בך, וגם לאלה שלא יודעים שהפחד שלהם לא משרת אותם אלא רק מזיק להם וגורם להם להתחפר, להתבצר, ומתפלאים שכלום לא עוזר.
ולסיגל החדשה, משפט אחד מחייך: או שתחפשי לך פרח אחר, או שתתחילי להיות קצת פחות פסימית ולהשקיע בתגובות אורך, כשאני קוראת תגובה שלך וחושבת לשניה שזו אני, ממש מאכזב אותי לראות שאת כותבת כל כך מעט. מה אני נראית לך קצרנית? יאללה תתחילי להשקיע קצת במילים, שיהיה מה לקרוא, ושחוץ מחיוך יהיה לי גם זמן להתגלגל מצחוק.
יום נפלא גם לך,
סיגל הישנה 🙂
הי סיגלי ואני כבר חשבתי להגיד לך לא להתייאש. הבלוגייה תתקיים עד ש…החשמל ייגמר על פני כדור הארץ. יש לה הצדקה וכוח קיום. הפעם אני חורגת מקצרנותי הידועה ואומרת הי לך וכמובן הי לאמיר.
הי מירי יקרה, תודה לך על מילותייך, אינני ידועה לעצמי כמתייאשת אז הכל טוב:)
ולזאת שיודעת לשאול אני יודעת לענות וזה בסדר שאת לא מבינה את כנראה אחת מהשתיים: א-חדשה ב-מיתממת. כל השאר יודעים ואני לא חייבת לך תשובות:)
אגב, אם במקרה תרחיבי באופן כזה שאני אדע שאת חדשה ולא מיתממת, ובלהרחיב אני מדברת על ממש להרחיב, להסביר למה זה מעניין אותך ומה גרם לך להכנס ולדבר דווקא עם אחת שהיא סתם מגיבה, ורק אם זה יהיה ארוך מספיק וישכנע אותי שאת מהחדשים ולא מהמיתממים או אז אענה לך בהרחבה ובשיתוף פעולה מלא.
עד אז…
אסתפק בתשובתי הקצרה הזו שכמו שאת רואה אני יודעת להאריך גם תשובות קצרות באופן כזה שמי שרוצה להתחזות לי יצטרך להתאמץ.
ואגב…מעניין שלאור מה שקורה בפוסט, זה כל מה שמעניין אותך. מעניין מאוד ומרמז המון.
יום נפלא שיהיה לך ויופי של שאלות את יודעת לשאול, ממש תואר מתאים בחרת לך לכינוי.
סיגל.
ואגב יודעת לשאול יקרה, אז מה אם יודית שחר לא פעילה כאן גמי לא, ובכל זאת אני כותבת כאן. לעומת יודית שפשוט לא משתמשת בשמה אני משתמשת בשמי. אז אם טרחת לקפוץ ולהגן עליה. מה אני אמורה להבין מזה עלייך? שאת מעודכנת רק במה שנוח לך או אולי שאת יודית הלא פעילה שעוקבת אחרי סיגל הטרולית המפחידה כדי לחוות את חווית הטרוליות על בשרה ולגלות שרק אדם שלא מתחזה מעיז לכתוב מכתבי אורך כי את המתחזים קוראים ורואים אחרי שצליל הכתיבה מתחיל להשמע. ומי שלא יודע לזהות צלילים, אבוד לו. לפחות איתי:)
בושה וחרפה שסיגל האלמונית מכנה את ידית שחר טרול – והרי כבר הוכח בעבר שאין יודית המשוררת המכושרת טרולית.
סיגל את מדברת בלי הוכחות ואת מלבינה פנים ברבים.
כמו כן אמיר, שמתי לב שהגבת בפוסטים שונים בבלוג – זה אתה או מתחזה?
זה מתחזה. ואת, האם את לי?:)
לא, אמיר, התגובה שאני מקלידה כרגע היא הראשונה שלי בפוסט הזה.
זה מתחזה לי. לי, זאת את?
זאת אני, שלא הגבתי פה אלא כדי לומר שזאת לא אני. נשמע כמו מערכון 🙂
שלום סיגל
אני לא יודית, אבל אני ויתר החברות כאן לא מטומטמות.
התשובה שלך מתחמקת ומשחקת.
לא הסברת מדוע את שומרת חומות הבלוג ומדוע דווקא לסיגל האלמונית יש חשבון עם אמנון נבות ועם יודית שחר ולא עם אחרים.
למה דווקא הם שנואי נפשך?
לכולם כאן מתחילה להתהבר התמונה (אמנם קצת באיחור).
אני מאד מקווה שאמיר יעלה את תשובתי כמו שהעלה את תשובתך המתחמקת.
הי ליודעת לשאול שכבר ברור שהיא יודית או חברה טובה של יודית עד שעיניה טחות מלראות, אין לי שנואי נפש ולו היו לי, אלו לא היו אנשים שהם וירטואלים לי והשמות שלהם בשבילי הם בדיוק כמו שמי וכמו אורלי או אורנה או יששכר, מבחינתי ההבדל ביני לבינם איננו ספרותי כי אם לפי כך את שופטת אנשים אז אין לי קיום ואילו הם יושבים על איזה אולימפוס לפחות בעיני עצמם. אבל לא יקירתי , ההבדל בינינו הוא שאני מעולם לא השתלחתי בהם והם נכנסו בי בכל צורה אפשרית, כלומר בתחומי מה שהבלוגיה מאפשרת להם. אמנות נבות אחרי ש"ירד עלי" ואחרי שחשפו שזה הוא, לא טען שזה לא הוא, ויודית שחר אחרי שהתנפלה עלי בחסות אלמוניות כלשהי רצה ופתחה עלי פוסט שלם בשמה פוסט חסום לתגובות ובטח המיל שלה חגג עם חברות כמוך. ומה איתי? אין לי זכות להגן על עצמי. ברור שיש לי. אני לא עובדת בשלוש עבודות כי אני לא מספיק מוכשרת, ואני לא כותבת ספרים כי אני לא מוכשרת, אבל אני מזהה אנשים לפי צליל הכתיבה שלהם כי לזאת אני מוכשרת. והרבה פעמים אני מזהה אנשים מתחזים שכוונותיהם טובות ולכן אינני מזהה אותם אבל אם הם מנסים לפגוע בי זכותי להגיד את מה שיש לי על הלב, וזכותי להראות לחברי הבלוגיה מי אלה האנשים שמרעילים את הבלוגיה. וזאת למה? כי הרעל הזה מגיע עד אלי הוירטואלית. וזאת למה? כי האנשים חושבים שאני נורא חוצפנית להיות אחת שאין לה ספר ואפילו לא בלוג והיא מעיזה להוציא מתחת למקלדת שלה אמת. ולגבי האמת, אודה בגלוי שמרוב שאני לא מוכנה לשקר עבור אף אדם בשום שניה של חיי, יוצא שלא תמיד מאמינים לי. זה התחיל (אם את כבר קוראת) אז בואי נמשיך ואדבר קצת על אמת, אז ככה, זזה התחיל כשהייתי בת חמש, אז בדיוק הוריי הכניסו טלויזיה הביתה, והיה דבר כזה שאם לא שלמת את האגרה אז באים אליך הביתה ולוקחים לך את הטלויזיה. היית מאמינה? בחיי. אני לא משקרת תבדקי בגוגל היטוריה. ובכן, יום אחד נכנס איש אחד אלינו הביתה ודרש לראות את האגרה. אמי ניגשה אל מתחת לטלויזיה או מעל או אל איפה שהיא שמרה את האגרה ולא מצאה אותה. ברוב מבוכה היא התחילה לצרוח עלי (היא היתה אישה שצועקת…אולי בגלל זה אני לא אוהבת את יודית, היא גם צורחת אבל כמו שאינני שונאת את אמי כך אינני שונאת אחת שקוראים לה יודית וחושבת את עצמה), בקיצור היא צרחה עלי: "איפה האגרה סיגל?" ואני עונה:" אני לא יודעת אמא, באמת שאני לא יודעת". ואז היא צרחה עלי:"את משקרת, למה את משקרת? תגידי מיד איפה שמת את האגרה." ואני נשבעת לך אחת שיודעת לשאול יקרה שאני לא נגעתי באגרה. ומה זה עזר לי מול מי שהיתה בטוחה שאני משקרת ועוד אמא שלי. זאת היתה הפעם שבה נשבעתי שאני בחיים לא אשקר לאף אחד ושאמא שלי תתפוצץ שקרנית אני לא. ולאורך החיים, אחת שיודעת לשאול יקרה, גיליתי שלומר אמת זה קשה. הרבה פעמים יוצא שחושדים בי שאני משקרת. ואני עיקשת. אין מצב שלחץ כלשהו, ואפילו הלחץ מצד האדם הכי אהוב, דבר לא יעזור להזיז אותי מדרך הישר. מי שמכנה אותי שקרנית אינו יכול להיות חבר שלי. מי שחושד בי בשקר. אינו יכול להיות חבר שלי. מי שתוקף אותי על לא עוול בכפי, אינו יכול להיות חבר שלי. מי שבוגד בי, אינו יכול להיות חבר שלי, מי שלא מאמין בי, צריך לבדוק את עצמו כי אני כנראה מהווה איזו מראה ליושר שאם לא כן אין לי דרך להסביר מדוע אנשים חושדים בי. אם אני אומרת שאני לא אמיר. אני לא אמיר. הדרך היותר קלה לשרוד וירטואליה היא לשקר. הרבה פעמים אני רואה איזה קל היה לי לו הייתי משקרת כאן בחברתכם. הייתי אומרת שאני סיגל מירושלים שגרה בקומה שלישית ויש לה שני ילדים, רותי ורותם, שכתבתי ספר ילדים על החברים של מיכל (מכירים? לא. בטח אזל בחנויות), וזהו הייתי חברה שלכם. לא מאמינים? את בטח כבר מכירה ביצירתיות שלי עד כה, אני הייתי כל כך פשוטה והיית יודעת עלי "הכל" שלעולם לא היית חושדת בי. אבל לא. אני בחרתי לשמור מידע מסויים על עצמי בחסות עצמי, ופתאום נהייתי סיגל המתחזה השפלה שהגיע לבלוגיה עם יעד ברור לעצבן את יודית או להציק לאמנון. לא זו הסיבה שלי, הם פשוט חושבים שמצאו לעצמם קורבן. נראה לך? נראה לך שאני מתכוונת להיות קורבן רק בגלל שאת חושבת שאת יודעת לשאול.
אז מתוקה שלי, פשוט תחפשי בתוך עצמך ותשאלי את השאלות הנכונות. אבל לא אותי אלא אותך. ואם את מתקשה אז נסי שאלות כמו: מה יש לי נגד סיגל? מה היא באמת עשתה לי בשביל להרגיז אותי ככה? מה אם לרגע יש בדברים שהיא אומרת גרעין אמת. ואלוהים שישמור, מה אם יש בדברים שהיא כותבת רק אמת, אך ורק אמת וסו הלף מי גוד. (רצוי להניח יד על ספר תורה בעת מתן התשובות, כי אצלי כל מילה שנכתבת ביד אחת כאן היא כשיד שניה נמצאת על ספר קדוש או בשפתי החילונית, על הלב הרואה ויודע הכל).
טוב, לסיכום, אני מאוד נהנית לשוחח איתך.
ואת?
🙂
הי יודעת לשאול יקרה זאת אני שוב:)
בעודי מטיילת להנאתי בבלוגיה תראי מה מצאתי?
"על שירת מירי בן שמחון מדור שירה 'ישראל היום' 16/08/2010 15:42
יודית שחר
מירי בן שמחון היא המשוררת האהובה עלי.
לדעתי התעלמו ממנה זמן רב בשל היא קבלת האחר ואולי המזרחי בימים עברו.
טוב שהיא חוזרת לתודעה והיא ראויה למקום של כבוד בין משוררי ישראל".
( ציטוט מתוך, הבלוג של דפנה שחורי, ולא ראיתי שהייתה התקוממות נגד הפרת זכויות יוצרים כשהעתיקו מחני, אבל הנה אני מצטטת את המקור כי אני למרבה הפתעתך, גם לא גנבה:)
ראית את השעה?
בהפרש של עשר דקות בערך מהתגובה של זו שהתחזתה ללי העדינה, ולאחר מכן בהפרש דקות זעום גם את נולדת פה לפתע.
מה אני צריכה להבין מזה? מה החברים שלך צריכים להבין מזה?!
אני כבר הבנתי מזמן, אבל את האמת שלך אני משאירה לך לצייר פה בבלוגיה ואני אעקוב אחרייך ואזכיר לך מי את:)
המשך יום נפלא שיהיה לך,
סיגל המאריכה .
מה הקשר ? (מתייחס תגובת יודית שחר בפוסט בן-שמחון לדפנה שחורי)
הי דני, אסביר לך בקלילות כי אחד הדברים הידועים עלי בבלוגיה זה שאני מתה על מתמטיקה ויש לי קליטה לסדרות חשבוניות.
יודית שחר כתבה אצל דפנה בשעה 15.42
לי כתבה אצל אמיר בשעה 16.00
זה 19 דקות במדויק
אחת שיודעת נולדה ב 16.19
זה עוד 19 דקות.
(סדרות הנדסיות עוד לא איתרתי אבל לך תדע, הכל פתוח ופרוץ וכולם מסתננים לכולם וכולם שואלים את כולם. זה אתה? זאת את? זה אתה? זאת אני? ובכלל דני שכחתי לשאול אותך: זה אתה?
שטויות נחזור לנושא המתמטי:
אז, לא רק שזה הכל קורה סביב השעה ארבע אלא באותו קצב שלוקח לבחורה להקליד, או לחשוב, או להתמלא שינאה, או אלוהים יודע מה יש לבחורה הזאת נגדי, ופתאום היא מציעה להעלות רעיון של בואו נתקוף את סיגל. בואו נשאל אותה מה יש לה נגד יודית שחר. עכשיו דני, התמימה הזאת עשתה פוסט לכבודי על איזו אמא אני ועל איזו מתחזה אני ואחר כך כינתה את חבריה: תמימים (הטון לא היה מעריץ אם תשאל אותי).
ואני לא אהבתי שהיא עשתה את זה לחברים שלה כי הם גם מן סוג של חברים שלי. אבל אז הם שתקו בהנהון והמעט שהגיב כלפי באהדה הוא המעט הקבוע שאני נהנית לקרוא אצלו ולהתכתב איתו.
כרגע אני כותבת רק כאן כי אני מזוהת מייל אצל אמיר ואם הוא לא בטוח שזאת אני אז הוא יכול לשאול.
אבל כדי שאף אחד לא יתבלבל אני כותבת ארוך:) ונראה לי שזה עלול להתחיל לעצבן עוד כמה אנשים. אבל זה בסדר. כשרואים תגובה ארוכה עוד טרם קוראים אותה, אפשר גם לבחור שלא לקרוא.
כי העיקר מבחינתי הוא לשמור על עצמי כרגע כי יש שלא מבדילים בין וירטואליה לבין טרוליאדה וזה הגיוני כי אלוהים לימד אותנו (נדמה לי, או שזו היתה אמא שלי:) להבחין בין טוב לרע אבל לא כולם הפנימו את הידע ויש להם נטיה להתבלבל.
ווס ?????????????
טוב, עזוב אותך מחשבון דני.
בוא נעבור להגיון.
אם תראה תגובה של אביטל שנכתבה בשבת תדע שזו לא היה נכון? כי היא דתיה. זה ההגיון הפשוט.
עכשיו… כשבשעה מסויימת נכתבות שלוש תגובות האחת מיודית (שאחרכך באופן תמוה נמחקת) השניה מבחורה בשם לי (שאין בקול שלה שום צליל דומה למה שנכתב בשמה (ושים לב שהיא אמרה שזאת לא היא)
והשלישית מאחת שפתאום יודעת לשאול שאלות אבל באופן תמוה לא זוכרת שיש פוסט מהודר לכבודי באתר של יודית ששם היא יכולה למצוא את התשובות ל"מה יש לי נגד יודית".
אבל השאלה הגדולה שלה היא "למה אני שונאת".
"הפוסל במומו.."…מכיר את המשפט הזה?
ובכן, אצלי אין שנאה רק הגנה עצמית.
אז אצל מי נמצאת השינאה?:)
נו, דני, לא יכולתי שלא לקנח בחידה רטורית.:)
ואם אני כבר כותבת בהפרש של חמישים דקות, אז יצא לי לראות שהתגובה של יודית שחר הוסרה לה באלגנטיות מאצל דפנה.
כנראה יודית החליטה שמישהו "התחזה" לה (זה מחייב כדי להפוך סדרה חשבונית למשוואה עם נעלם אחד, או במקרה הזה נעלמת, והיא כמובן ביקשה מדפנה למחוק.
אם זה נכון יש את דפנה שתגיד כאן. את זה אני רק מנחשת. ברור שהניחושים שלי מפעילים תגובות כך שזה מראה שזה לא סתם. ואם זה לא מראה שזה לא סתם לפחות זה מראה שמהעיניים שלי אי אפשר לחמוק גם אם אי אפשר לראות אותן.
אבל, ואני ממשיכה:), אם יודית לא פעילה כאן כמו שאחת שיודעת לשאול יודעת גם לספר, אז איך יודית יודעת שצריך לבקש מדפנה למחוק? מה מונע ממנה להתחזות כאן אפילו לך דני אם בא לה.
נו טוב, אני מקווה שזה עובר מבחינת האורך כי נמאס לי ומשעמם לי כשאין מישהו שבאמת יודע לשאול שיגרום לי לחשוב, יגרום לי ליצור, יגרום לי לחיוך בלב.
מאז מערכת הסינון, די הזוי לראות מה הולך פה ועל מה יוצא לי לכתוב:)
אני לא מבין אמיר, למה אתה מאפשר לסיגל להכפיש את יודית שחר בבלוג שלך. מה ההבדל בינה לבין ליואר עזיז? שהיא זכתה בתחרות שירה בבלוג?
"דן", יודית העלתה פוסט שלם שבו תקפה "אאוט אוף דה בלו" והכפישה את סיגל. וזו לא הפעם הראשונה שליודית קופץ היודית. לסיגל אין בלוג להגיב בו, ולכן אני מאפשר לה לומר את דברה כאן.
לסיגל,
מצטרפת לאמיר אור. ראיתי את דבריה של יודית ופשוט לא האמנתי למראה עיני – כמובן על סיגל. נמנעתי מלהגיב, מכיוון שלא הבנתי אם אכן היה זה או שאני חולמת.
ההכפשות היו פשוט בלתי נתונות מנשוא, גם אי אפשר היה לאמת אותן, או להפריך אותן עד כדי כך היו חמורות.
ולסיגל יקירתי,
והרי כבר הזהרתי אותך מפני כל מיני חברות וירטואליות בבננות. ועדיף שכאן אדום, מכיוון שגם כאלו שאת מעריכה, גם לי יש עליהן ביקורת.
נדמה לי שיודית די ביזתה את עצמה בפוסט שכל המוסיף גורע.
חוה
וזאת אני
ועוד, דן, אני לא סבור שסיגל מכפישה את יודית, אלא רק עונה כאן בעקבות ההאשמות שיודית האשימה אותה בהתחזות לגבר.
בעבר ענת פרי כבר העלילה על סיגל, חוה ועוד מישהי האשמות מזן ההתחזות. קל היה להבחין, שמה שנכתב אז כנגד ההשמצות של ענת פרי לא היה כדי להכפיש אותה, אלא לומר את האמת עליה.
אני מאמין שסיגל מרגישה שיש משהו קודם ודומה במה שיודית עשתה לה, ולא רואה סיבה שלא לאפשר לאדם לפעול נגד עוול שעוללו לו.
וכמובן אין לזה קשר, וזה ממש לא דומה למה ששורש עשה בבלוגיה. אם את/ה סבור/ה שזה דומה, עלולות להתעורר פה תהיות רק לגבי הבנת הנקרא שלך.
ועוד, דן, אני לא סבור שסיגל מכפישה את יודית, אלא רק עונה כאן בעקבות ההאשמות שיודית האשימה אותה בהתחזות לגבר.
בעבר ענת פרי כבר העלילה על סיגל, חוה ועוד מישהי האשמות מזן ההתחזות. קל היה להבחין, שמה שנכתב אז כנגד ההשמצות של ענת פרי לא היה כדי להכפיש אותה, אלא לומר את האמת עליה.
אני מאמין שסיגל מרגישה שיש משהו קודם ודומה במה שיודית עשתה לה, ולא רואה סיבה שלא לאפשר לאדם לפעול נגד עוול שעוללו לו.
וכמובן אין לזה קשר, וזה ממש לא דומה למה ששורש עשה בבלוגיה. אם את/ה סבור/ה שזה דומה, עלולות להתעורר פה תהיות רק לגבי הבנת הנקרא שלך.
לסיגל המאריכה
אמיר לא העלה את התגובה הארוכה הקודמת שלי.
יש להניח שגם את זו הוא לא יעלה.
את בודאי יודעת למה
גם אמיר בודאי יודע
אם התגובה הזו לא תעלה. ולא תעלה התגובה הקודמת. זה יהיה האישור בעיני למי את "סיגל"
בברכה
שמבחינה ומבינה בדיוק מי הוא מי
אופס. כמעט פיספסתי את התגובה שלך.
את באמת רוצה להמשיך עם הקו הזה? אם לא היית מלאה במשהו נגדי כבר מזמן היית מניחה לנושא, אבל את ממשיכה וממשיכה וממשיכה.
ואמיר לא העלה תגובה ארוכה שלך? מסכנה:(
(יודעת כמה תגובות ארוכות וקצרות שלי לא העלו בבלוגיה. שמעת אותי מתלוננת? טוב. אולי קצת. אבל אני לא כמוך. אז לי היתה סיבה להתלונן. מעניין מה היתה התגובה שלך וכמה היא שווה בסולם המלאכים).
בטח צעקת כי הנה אני לא צועקת והוא מעלה תגובות ארוכות שלי ושל חוה גם ועוד ועוד, ולכן לא נראה לי שבמקרה שלך הגודל הוא הקובע:)
ומה אני קוראת בין השורות? אִיום! אמאלה!
פששש….סיגל היא ארנולד שווצינגר זה ידוע לכל. מה רצית לחדש בדיוק? (בסוף עוד אחשוב שענת פרי חזרה לפרק ב':)
אה, כן, ראיתי, חתימתך החדשה:
"אחת שמבחינה ומבינה בדיוק מי הוא מי".
ושוב הערצה נפלטת ממקלדתי
פשששש…..
ומילה אחת אליך אמיר, אם אין לגברת הזאת משהו להגיד לך על יצירותיך או על עזיבתך, אל תפרסם בשבילי מה שיש לה להגיד, כי מבחינתי אין לי יותר מה לומר לה.
(ואני לא מבקשת שתמחק כי חשוב לי שיוכלו לקרוא את שני הצדדים אבל כמו בין רונית לחוה כשהן בקשו להפסיק לדבר עצרת את ההתכתבות. אז כעת זאת בקשתי ואני מעדיפה לחזור לקרוא בבלוגיה בשקט בלי שאצטרך לחזור ולהגן על עצמי כל שניה מול מי שאין לו אוזניים אלא רק אג'נדה שקופה.
תודה וערב נפלא שיהיה לך,
סיגל.
הנה הטרול שוב משתולל בחלון התגובות הכללי, וכנראה, רבים כבר עזבו את הבלוג.
יודית שחר, שתלה פה תגובות אנונימיות רבות. אני יודעת ואני מבינה טוב טוב את המערכת הוירטואלית ואת הנפשות הפועלות בא. אני תמהה לזיוף ולצביעות של רבים פה בבלוג שאינם יודעים מי הוא מי, ומי דובר אמת או שקר. זו אולי הסיבה שבחרתי במודע לא להיות בעלת בלוג פה במטע.
איני חפצה לשחק במשחק שכלליו אינם ברורים. אני מעדיפה את התגובה ומייחלת לבלוג יצירתי ומפרה שיעשיר את עולמי.
סיגל
הי אמיר, אני מקווה שיש הבדל בין המתחזה הלא מוצלחת הזאת לביני. אינני משתמשת במילה זיוף וצביעות, לא אומרת שתלה תגובות אנונימיות אלא מדברת ישירות עם מי שמדבר איתי. אבל למרות שהיא הצליחה להתחזות לי היא לא אני ולעולם לא תהיה אני. למה? כי אני לא מתחזה.
ובשביל שיהיה לך קל וגם למי שקורא הלילה, אני מסיימת להיום את הכתיבה לי באתר ואם אכתוב משהו מחר מבטיחה שזה יהיה ארוך:)
ליל מנוחה,
סיגל.
סיגל היקרה, כל הכבוד על הסבלנות, אבל אין טעם לדבר עם טרולים. אלה אנשים אובססיביים שאף אחד לא יכול להגיע אליהם באמת.
בינתיים אני כאן, ואת מוזמנת:
http://cafe.themarker.com/post/1727407/?last_method=edit
הי אמיר, אתה צודק. בכל מקרה חושבת שלמדתי המון. לא שאפשר לראות מההתנהלות שעד כה את מה שלמדתי, אבל את השיעור לקחתי לתוך החיים והמשך ההתנהלות שלי באינטרנט. התחזקתי. אחרי ענת פרי2 סרט ההמשך, הבנתי שהסרטים נהיים יותר ויותר עלובים, ואין טעם להכנס להצגה השלישית, שבה הכוכב הוא האיש הקטן שמנסה גם הוא לקחת חלק מהחגיגה ושוב להכנס בך ושוב על חשבוני.
אבל…:)
את השאלה הבאה אני לא רוצה לגרור איתי לדה מרקר אז אציגה לפניך כאן:
מכיון שהחלטתי שאין לי מה לומר יותר למי שמשתלח בי, ואין דבר טוב יותר מלשתוק להם ולתת להם את הבמה שיראו מי הם בכוחות עצמם, נותרתי עם הדאגה… לך.
יודעת וקוראת את חוזקך וחוסנך בפני המקנאים בך ובכל זאת…מילים שהכיוון שלהן הוא סיגל מכוונות בעצם כלפיך בעקיפין.
אז יש לי קטע כזה, שבין לזוז ולתת לחבר להפגע מחץ, לבין לעמוד בינו לבין החץ, אני אעמוד ואגן על חבר גם במחיר אישי. (אולי אפילו בגלל זה שמחתי שאיריס סיפרה שאנחנו מתראות בסקייפ, רק בשביל שכבר ירדו ממך שאתה הוא אני, וזה לא באמת בגלל שלא האמינו לי שאני אני:) וזה בעצם העניין שמתנגד בתוכי לשתיקה.
אם אשתוק כאילו אתפוגג, ואז "תחטוף" לבד.
וזה לא חלילה שאני מעיזה לחשוב שמישהו חלש, במיוחד לא אתה שאישיותך המיוחדת והחסונה פרושה על פני הבלוגיה ומשתקפת בהצלחותיך, וזה לא שאתה צריך הגנה שלי הקטנה, אלא שזה טבוע אצלי באופי, שלא משאירים חברים לבד. (עכשיו אפשר להבין את רשימת המי לא חבר שלי הקפדנית, כי עם אופי כזה בי, אני צריכה לבחור בקפידה בעבור מי אני מוכנה לעמוד מול כיתת יורים:))) טוב, כאן אני מצחיקה את עצמי עם הדמיון שלי שעבר מחץ לכיתת יורים ומי יודע לאן אגיע עד סוף ההירהור:)
וגם אצל אביטל הבעתי את הפלונטר החשיבתי הזה. אקרא לו הפלונטר האחרון, טרם אלך לי להתנחל בדה מרקר!!!,
(ול"אוהביי", אל תרקדו לא הלכתי, יש לי פה חברים מקסימים ואני מבטיחה לכם שאם היה לי בלוג והייתי מפרסמת פוסט פרידה, היו חבריי מפרסמים את תמיכתכם בשמותיהם ולא הייתי ממציאה לעצמי הודעות תמיכה אנונימיות כמו "ההיא"…אוף , עדיין לא הצלחתי להתאפק, שובבה שכמותי:).
אז לסיום,
האם אתה עוד מגיב לפוסט אמיר? מבין את הפלונטר? מה דעתך? לדעתי יש לזה פתרון רוחני אבל אין לי מספיק ידע (כרגיל:) בתחום הזה ולך יש המון, ולכן שואלת לדעתך, או שאם יש לך תשובה כפוסט-סיפור אשמח לקרוא אותה ב…דה-מרקר?
המשך יום נפלא,
וסוף שבוע עוד יותר נפלא,
סיגל.
סיגל יקרה,
אינך צריכה לדאוג לי, וגם לא להתייצב מול כיתת היורים 🙂 אין פה כזו (מקסימום, לפעמים, יש כיתת יורקים, וגם הם די נחנקים בכיח של עצמם).
ולמה פוסט פרידה? אני, על כל פנים, לא נפרדתי, אלא הודעתי מה שהודעתי לגבי חופש הדיאלוג הנחוץ. ובינתיים רק משעה קצת פעילות פה, פשוט עד ששירלי תחליט אם ואיך היא מתארגנת פה לבקרת כניסות וזיהוי נכנסים, אבל מקווה שלא נסתם הגולל כאן.
סיגל יקרה,
אינך צריכה לדאוג לי, וגם לא להתייצב מול כיתת היורים 🙂 אין פה כזו (מקסימום, לפעמים, יש כיתת יורקים, וגם הם די נחנקים בכיח של עצמם).
ולמה פוסט פרידה? אני, על כל פנים, לא נפרדתי, אלא הודעתי מה שהודעתי לגבי חופש הדיאלוג הנחוץ. ובינתיים רק משעה קצת פעילות פה, פשוט עד ששירלי תחליט אם ואיך היא מתארגנת פה לבקרת כניסות וזיהוי נכנסים, אבל מקווה שלא נסתם הגולל כאן.
הי אמיר, " פוסט פרידה" לא התכוון אליך, אלא למי שכתבה עלי השמצות וכתבה לעצמה מכתבי תמיכה אנונימיים מחברי הבלוגיה. לא תמוה? טוב, התעייפתי מהיום הזה וראיתי שמירי מחקה את כל ההתפרעות של גיורא ונראה לי שזה זמן טוב לעבור לדה מרקר.
לגבי צריכה או לא צריכה לדאוג, זה ברור לי שאני לא צריכה, אבל זה משהו פנימי אצלי, אז רגע לפני שארפה, אולי כדאי שאציע משהו לגבי התחרות, שבה מנסים לכער את עונג המשחק: האם מספיק לך שאני יודעת שאני אני ואתה יודע שלא אתה כתבת את שיריי (למעט בקשתך הכתובה בבלוג והסכמתי לכך ותיקנת לי את הניקוד דבר שהיה לי לכבוד ובהיותי אוהבת ניקוד רוגשתי מאוד, שלא לדבר על זה שבשמך אני נעלבת שיכלו להאשים אותך בכתיבת שירים לא מלומדים כמו שלי, ובשמי אני יכולה לראות בזה כמחמאה אדירה… ועוד מצד שונאיי….פלונטר, כבר אמרתי?) וגם שאתה לא אני, או שמא תרצה שאציע דרכים להוכיח שהכל היה כשר? מצד אחד יש לי רעיונות, ומצד שני לי זה לא באמת משנה מה חושבים עלי, בסך הכל אישה וירטואלית לא ביג דיל, אבל כאן שמך הטוב והיושר שלך הועמדו על מוקד המכשפות התורן. אז האם לדעתך יש צורך להוכיח לחשדנים או שעדיף להניח להם לטבוע בחשדנות ובקנאה של עצמם ?
ומשהו אחרון, סך הכל אם מישהו באמת המציא אותי והצליח לכתוב כל כך הרבה תחת שמי הרי שזו מלאכת אמנות ולחשוב שכדי להגיב לי בטינה היו שונאיי צריכים לקרוא את כל המגילות שכתבתי….ראיתי את הפוסט על השמחה וחייבת לציין שזה כנראה מדדבק כי מצב הרוח שלי נפלא.
אבל אולי זה גם בגלל שהכרתי אתמול חברה חדשה והיא חמודה ובדרך אלי לבירה (שניים וחצי בתים ממני ולא מהבננות) וקישקושים….עושה לי חשק לכתוב שיר שמחה, דבר שתמיד שמחה שקורה. הנה כבר יש לי רעיון לתחרות שירים שמחים לדה מרקר….שם אני כבר עם התמונה שלי והמייל שלי ואף אחד לא יוכל לערער על השמחה האמיתית שלי שהיא שלי ועל כתבי העת שלך שהם שלך:)
המשד ערב נפלא שיהיה,
סיגל.
עזבי, לא כל שקרן מכפישן קטן כמו א.נ. וחבריו פה ראוי לתשומת.
תיהני מהחברותא ושכחי את מדמנת הטרולים.
היה נעים וחשבתי עליך:)
ואסביר…חשבתי על זה שאתה אוהב את המיתולוגיה היוונית בין כל הדברים שאתה אוהב והם נכנסים לשירים שלך. ולי יש אהבה אחרת והיא אהבה למתמטיקה. כלומר רק ברמה התיכונית אבל אני נהנית לפתור תרגילים ממבחני בגרות כמו שאנשים אוהבים לפתור תשבצים.
אז חשבתי שאולי אפשר לשלב בין שירה לבין המתמטיקה עם מילון מעולם אחד שנכנס לעולם השני.נניח חקירה של הפונקציה הקווית ונקודות הנשיקה שלה עם הצירים, מפגש בין שתי פונקציות עם עליות וירידות ושיפוע. בסוף הגעתי למסקנה שאין בזה כלום אירוטי ולכן לא מרגש, ואולי החברה החדשה שלי לא תרצה לשתות איתי בירות יותר:)
סתאאאאם, היא נתנה לי נשיקה ואמרה שכיף איתי.
הולכת לישון ולא מאמינה שתפרסם בשעה כזאת אז כבר מאחלת בוקר טוב למשכימי הקום ולבני הצעיר שהחליט לחכות לזריחה ומצחקק בסלון מרוב עייפות.
ו… (עוד פעם רוצה לומר משהו אבל משתלטת ומעדנת)…למי שמתלונן שאני לא כותבת דברים "ספרותיים" רוצה לומר: "אז למה אתה קורא כל מה שאני כותבת?" הזוי!
:))))
התגובה שלי נכתבה ב11 בלילה. מירי פירסמה את פוסט המחיקה שלה בשמונה בערב. בפוסט הייתה התכתבות נעימה ביני לבינה והשתוללות שלך. לא יצרתי איתה קשר לבקש שתמחק כי נהניתי לראות שאתה מראה את הפרצוף שלך. גם אם ההחלטה למחוק כיבדתי כי מירי יודעת הכי טוב מה נכון ואת פרצופך אפשר לראות בבלוג שלך וגם כאן בכל מקום שבו פנית אלי בזילזול.
לך לפוסט שלך ובו אתה קורא לי שקרנית כי כתבתי את זה לפני שמירי מחקה ואז בבקשה פרסם התנצלות:)
אחר כך לך למשה יצחקי ותראה איך שאני מספרת על המורים שלי באורנים שהוא מכיר. אחר כך תבקש ממנו שילך להנהלנ ויברר מי למדה שנה אחת כשהיתה בהריון ועזבה למרות שהיתה תלמידה מצטיינת. כך תמצא את שמי המלא וכתובתי ותוכל לעושות לי אאוטינג , דבר נבזי שעושים אנשים שלא מכבדים את רעיהם בדיוק כמו שעשית כשהבאת את תעתיק השיחה בינך לבין אמיר הכוללת את המיל שלו, דבר חמור לכל עין פשוטה, ובשבילך אני מקווה שביקשת את רשותו.
בסוף העבודה תגלה שוואללה, יש סיגל בעולם. ואז תצטרף לאוכלי הכובעים סגנון יודית ושות' ואז אל תשכח להתקשר לענת פרי ולמסור לה שהבחורה שהתקששרה אליה ובקולה האמיתי ביקשה שתרד ממנה כי היא אישה ולא גבר. כי היא סיגל ולא אמיר, ענתה לה האישה ההזויה ששאני מתחזה אשר אמיר ביקש ממנה להתקשר בשמו.
יאללה, שיהיו לך חיים טובים ותמשיך לדאוג לבדואים כי אתה איש רוח מדהים שנפל קורבן למודעה ותלו אותה אצלך בבלוג. עכשיו שגם רחמיי נתעוררו אני מרפה ממך להמשך חיים טובים.
נשיקות, סיגל:)
סיגל יקירתי
מכיון שדיברתי על חשדנות ואוירה לא נעימה בבלוגייה הורדתי את כ ל התגובות , כי בינינו אנחנו בסבבה אבל אני לא רוצה לשמש צינור למלחמות ביניכם. אני מבינה שאת מותקפת אבל עוד אנשים מרגישים כך וכוווולם התקיפו את כוולם אצלי ומי שלא התקיף והוזכר בשמו גם מבחינתי נפגע , גם אם לא התבטא.
המחיקה על כן היתה גורפת לכוווווווולכם. אנא יקירתי סלחי לי וסלחי למי שחושד בקיומך. בשבילי את קיימת ובעלת זהות ברורה, אבל מלחמות העולם שיצאת אליהם הן פן שלא היכרתי ואינני מזדהה איתם. אבל מי אני אמנית קרמיקה , אורחת לרגע בעולמכם הספרותי העשיר והמסובך. כמו שכתבתי, כך זה בכל העולמות האמנותיים,יצרים סוערים.
ולך אמיר היקר סליחה על הטרמפ, םשוט אין לי כתובת לשלוח לסיגל. בינתיים:)
אני מתנצל!
גיורא לשם, ביקשתי ממך להסיר את הפרטים האישיים שלי מבלוגך וסירבת בשם "האותנטיות של ההתכתבות". ובכן, לידיעתך אינך רשאי לפרסם אימייל,כתבת וטלפון של אדם אחר באינטרנט. נקודה. אתה עובר עבירה.
גם כל השאר הזוי, אבל מילא. יש בידי כל השמות של הבוחרים שבחרו בשיריה של "שירה עכשווית", אך התחרות היתה בעילום שם. עצם החשד שלך דוחה, ומי שחושב באופן כזה, בוודאי אינו אדם ישר.
הסרחון שהסרחת פה אינו שווה משפט דיבה, או אפילו גיחוך. מה שכן שקריך יזכו אותך בחיבוקם של כמה מכפישנים אחרים.
אני מחכה לגילוי איך ברוב ענוותי זיכיתי את עצמי במקום ראשון אינקוגניטו, ואיך גלגלתי את כספי הפרס הגדול לכיסי 🙂
עשית מעצמך צחוק די עצוב.
א.
אכן הודעתי על מחיקת כנראה בסביבות שמונה, אבל גיליתי שרק חסמתי הודעות שיבואו ולא מחקתי אחת אחת אחורה. זאת עשיתי כשהבנתי שלא מחקתי בסביבות 12 בלילה. הטעיתי אתכם שלא בכוונה ובגלל החום המטשטש נזכרתי בזה רק עכשיו- בהשהייה שהיתה במחיקות.
אם קין והבל היו מבינים כל אחד את מניעי האחר לא היה מתקיים הרצח הראשון.
קין חשב שאלוהים שעה לקורבן הבל ולא לקח בחשבון את כיווני הרוח למשל…ואלוהים ישן
מירי יקרה, עכשיו קראתי את מה שכתבת וזהה בסדר מבחינתי. גיורא בינתיים התנצל ואני מצאתי בו צד טוב ויצא דווקא פיוס, אם אתאומרת שגם הוא צדק, אז גם אני מתנצלת אבל אני שמחה שאחרי שהואשמתי בשקר יצא יושרי לאור וזה הכי כיף בעולם כי אני רגילה להתנהל בעולם שבו יושרי ידוע לכל ולכן מעולם לא יצא לי להלחם עליו והוא היה עבורי מובן מאיליו אם כי כן נהגתי לשלם על זה מחיר חברתי. הפעם נראה לי שהמלחמה על יושרי הביאה לי חברים חדשים וזה הכיף.
אם יש לך סקייפ עם וידאו אשמח שנחליף שמות ונתראה, ומה לא במיל תגידי? כי כבר התכתבי במייל עם חברה ואחרי שכבר האמינה לי שאני אני משהו בתוכה אמר לה שוב שאני לא ישרה וממש נעלבתי. אז בלי וידאו שיראו את עיניי הישרות כשאני מדברת, אני לא מתחילה יותר קשרים!
מה את אומרת?:)
סיגלי
כפי שכבר ציינתי אני מעדיפה קשרי אינטרנט עם אנשים שיצא לי לפגוש מעט. לא בא לי וידאו וסקייפ , בטח לא בחום הזה.
נורא הייתי רוצה שחלקת אלוהים הקטנה הזו תחזור להתנהל בנועם והריבים יחזרו למגירות. אני מעריכה ומחבבת רבים ממשתתפי הבננות וגם כאלה שפרשו. מי שנותן מאמנותו כבר הצליח אצלי. אז חמודה שלי אנא חידלי מהמאבקים והאמיני שחשדנות גם היא תכונה אנושית ויש לכבדה,סילחי למי שהתקיף אותך כי גם הוא הותקף והואשם באותן האשמות, והמשיכי להגיב בערנות לפוסטים משובחים.
אינני לוחצת עלייך לצאת לאור ואני מבינה לליבך אבל אנא הביני אנשים שניכוו גם הם בדמויות אנונימיות. אפילו אני נפגעתי מאוד. בעולם כזה-כוכב – שבו מפרסמים יוצרים אין בעצם מקום לאנונימיות. אבל את כאמור ייצור מיוחד ואני סולחת לך אבל לא כולם יכולים, במיוחד אנשים שכותבים בדם ליבם.
סילחי לי על חוסר החברתיות המוצהר שלי. בטוחה שתביני כי את נשמעת לי אדם שמקשיב ומוכן לקבל. גם אם היית וירטואלית,את אדם שלם בעיני ורק מבקשת שתרדי מהדברים נגד אנשים פה, זה מערער הכל. הזכות המיוחדת להתייחס אלייך כיישות קיימת היא מיוחדת , אנא שימרי עליה בכבוד ואל תנצלי את האנונימיות על מנת לפגוע , גם אם פגעו בך. אני כל הזמן חושבת על המודל של אביטל בלי האמונה העיוורת כמודל אנושי. לאור המקום שתפסת בחלל הבלוגייה הייתי שוקלת פתיחת בלוג עם שמירה על אנונימיות ורק ליעל ושירלי יהיו פרטייך. אני הראשונה שאקרא את דברייך.
הי סיגל, ביקשתי מלשם להסיר את כתובת האימייל שלי, אבל הוא רק מתפתל ומיתמם. אדם שמוכן לגרום נזק לאחר רק בשביל להשיג קצת תשומת לב על שליליותו בבלוגיה, באמת לא ראוי שאתייחס אליו. מיהו – אנחנו כבר רואים.
ואתה גיורא, למרות שהתנצלת, לא חזרת בך מדרכך הלא ישרה.
אין לי עניין בפוסט שלך כי אין בו דבר ראוי לקריאה, ואל תפנה אליי עוד, בוודאי לא במיילים. איני מתכוון לפתוח או להגיב.
1. מותר לפרסם אימייל של אחרים – זו לא עבירה. אני משפטן לא אתה.
2. נתת במה לחביבתך סיגל להכפיש אחרים – אז למה תלין על שמכפישים אותך?
3. עצתי לך להתמקד ביצירה ולא בבלוגיה.
נו שורש, אני רואה שגם אתה כאן, אני לא שייכת לבננות אז אדבר איתך באופן שאינו צריך להתגונן כל הזמן על זה שהוא בכלל נושם:)
לגבי המייל והחוק, כבר כתבתי שלי עשו אאוטינג במקום אחר ואיך התייחסה לכך ההנהלה. אנילא משפטנית אז אין לי מושג אם זה קשור לחוק או להיות האדם בן אדם עם עמוד שדרה וכבוד מינימלי כלפי רעהו.
אם זה לא עניין של הפרת חוק, הרי שבעיניי זה חמור הרבה יותר.
אז אשתדל רגע לשכוח שאינני סובלת עורכי דין ואמשיך את חוט המחשבה שלי, אה הזכרת במה ואותי.
ובכן, אני לא בבננות במטרה להכפיש אף אחד כשאני מגיבה אני מגיבה. הבעיה היא שלקשור אתהשם שלי בנושא כלשהו עושה לאנשים הרבה כניסות והרבה תגובות ופתאום יש תחושה של אחדות נגד משהו נוראי כמו אחת שקוראים לה סיגל .
פתאום, שבעלי בלוגיות ששומם אצלם כשהם יוצרים ,מחליטים לפתע לפתוח פוסטים, שבו האחד קורא לי יצור ומתחזה, והשני קורא לי שקרנית ומתחזה לאמיר, ובאופן מסויים כולם קוראים לאמיר שקרן ומתחזה, כשהם משתמשים בלהכנס באיזו סיגל אחת קטנה, שחטאה הסתכם סכך שהיא רק רצתה לשמור על אנונימיותה ולהגיב ליצירות.
ובכן עם הזמן בחרתי את היוצרים היותר אהובים עלי והפסקתי להכנס לבלוגרים שהפריע להם שהם לא יודעים את שם הישוב שבו אני גרה. האם לא תסכים איתי שזה הזוי ? האם ידיעותך הנרחבןת בחוק מכירות עולם כזה שבו אם אדם רוצה להגיב לשיר או לסיפור באנטרנט הוא צריך וחייב להיות בעל שם מלא ומינימום שהוא הוציא איזה ספר או שיש לו שכן סופר ידוע שקוראים לו מינימום יורם קניוק? וכך התחיל פשעי….התנגדתי לפלישה לפרטיותי וזה הכל.
יצא מזה שאני מכשפה וצריך להעיף אותי כי אני מסוכנת.
אבל מה הסכנה שאפשר ליחס לי? חשבו ומצאו…אמיר מתחזה לסיגל ואז הוא יבוא אליהם בלילה בחלום ויחטוף אותם במסווה שהוא אישה יפת מראה לוהטת וחושנית כמו שאני לא, כשבעצם הוא מחבל מטעם אחמדין-דין-גדי:)
ואני לא עשיתי מעולם מה שאתה עשית כאן לאף אחד. תמיד כתבתי שקוראים לי סיגל מה שאחרים מוותרים פה כל כך מהר על השם שלהם כשהם יוצאים לתקוף אותי:) תמיד הגבתי ליצירות שמוצאות חן בעיני בלבד.
אז כשאני מזהה את תוקפיי בשמם כי אני כבר קוראת כאן המון שנים. וזה כמו שאתה תקרא שיר שאתה לא מכיר ותגיד שזה יונה וולך. וזה כמו שסבינה מסג פרסמה שיר שלא הכרתי וחדה חידה של מי השיר ומיד זיהיתי את רחל. אתה מבין? לאדם יש סגנון כתיבה . ואם אני מזהה אותו זה לא הכפשה אני פשוט קראתי מספיק בשביל לזהות סגנון.
מה שהם עושים לי זה כן הכפשה. כי הם מתעלקים עלי בשביל להגיע אל אמיר, ואז כשאני מדברת הם מתעצבנים שאני אומרת אמת. וכמובן חוסר היכולת להתעמת עם המילים שלי יוצר בהם צורך להמשיך לתקוף. וההבדל? שהשם שלי מעולם לא ירד מכותרת התגובה והם בשביל להשמע הרבה אנשים ממציאים תגובות אנונימיות ומי שתומך בי הם מאשימים אותו שהוא מומצא:):)
ןלפני שאני מסיימת להלילה אז אומר לך עוד משהו, אני חושבת שהכי מעצבן אותם זה שאם מישהו מנסה לומר לי משהו על מנת המשכל שלי, על הידע שלי בספרות, על צורת הכתיבה שלי שם בשירים שבתחרות, אין לי בעיה עם זה כי אני אולי לא האישה הכי חכמה בעולם ולא למדתי ספרות בבית סםר אלא מתמטיקה וחשמל ופיסיקה, ואולי אין לי כשרון כתיבה משהו, אבל הלוא כל הזמן הצהרתי את זה בבלוגיה, אין לי רגשי נחיתות בגלל זה ואני לא חושבת שזה חטא להיות אישה פשוטה כמוני.
אני לא משוררת ושהשירים שלי לא נחשבים לשירה טובה בעיניי, אלא משמשים לי לכלי ביטוי אישי ופרטי.
אז מה אני אשמה שכל מי בחר בי כתב כאן שאני הייתי בחירתו? ולמה אני צריכה להתנצל שהיה לי נעים לקבל מחמאות? ולמה אני צריכה לשתוק כשאלה שמאשימים אותי אני כבר לא יודעת במה קודם, ועוד כשאני יודעת שהכל הזוי. מה שמרגיז אותם שהם לא יכולים לפגוע בי כשהם וגם אתה לעניין זה, "מבקרים" אותי. כי אני, מצידי תבקרו ממחר עד סוף החיים, לי אין בעיה עם מי שאני ואני המבקרת הכי מחמירה עם עצמי שאפילו אלה שמנסים לפגוע בי עוד מחמיאים לי לעומת דעתי על יצירותיי:) והבעיה שלהם היא שהם לא עושים את ההפרדות הכי הגיוניות. אני קודם כל אדם. ואני אדם טוב. ואני אדם ישר. אז אחרי שלא הצליחו עם הקו ההולך נגד המשוררת הדגולה עברו לרעיון שאני לא באמת אדם ואחר כך לכך שאני לא באמת טובה. ואחר כך שני שקרנית. ואחר כך שאני גבר מתחזה. ואחר כך שאני בעצם אמיר אור.
וכל זה התחיל בעצם ההפך אבל יש לי זכרון הפוך אז תהפוך כל מה שקראת ותקרא מההתחלה לסוף":)
אז ודאי שכבר הבנת למה אמיר מאפשר לי להגיב כאן,אבל זה לא רק הוא. אבל כאן אני באמת מרגישה הכי בבית ויש להרגשה הזאת היסטוריה, כי כבר עברתי סרטים כאלה בבלוגיה הזאת גם בעבר.
וזה שאתה לא חלק מההיסטוריה הזאת ניכר עליך, כיאתה כתבת שלושה סעיפים מאוד תמימים ומאוד לא מבינים כלום ממה שקורה כאן ובכלל יכולת להתחיל מזה שאתה אומר שלום ומחפש יוצרים שכן נעים בחברתם ויש לך דברים טובים לומר להם. במקום זה נכנסת ועשית כזה בלאגן אבל פתאום הזכרת להם שואללה הגיע הזמן להכנס בסיגל ושורש אתה בסך הכל היית הטריגר:)
אז אני מקווה שצלחת את האןרך, לי עצמי אין כוח לקרוא שוב כדי לתקן שגיאות, אז תשתמש בהגיון לשם תיקון אם יש צורך.
ולגיורא….כמו שכבר אמר לך אמיר זה בדיוק מה שאמרתי לו: גיורא קטן עלי. רק לצערי קטן מידי ונורא גראמפי:(
ואם שוב קראת את הכל גיורא אני צריכה אוולי לחשוב על להעתיק מהבלוגיה את כל התגובות הארוכות והמעניינות שלי ולהוציא סוף סוף ספר שעל גב הכריכה יהיה כתוב: גיורא לשם קרא כל מילה בשקיקה ולאור תגובתו מובטח לקוראים שהספר לא ישאיר אותך הקורא אדיש. מי זאת סיגל? האם היא אישה? האם היא גבר? האם היא אם לילדים או אב מאושר לסמור וקנגרו? לעולם לא נדע את התשובה אבל מה שבטוח זה גיורא לשם לא מצליח לחייך יותר כשהוא עובר ליד שכנו יורם קניוק, כי מאז צאת הספר הוא הפסיק לישון בלילו ואולי הוא בכלל לומד את הספר המדהים "סיגל" בעל פה והלוא רק דבר אחד בטוח בספר הזה גיורא לשם קרא בו כל מילה!
וספויילר שיהיה מפורסם באינטרנט: לאחר המפגש בין איריס לסיגל צולמה התמונה הנמצאת באמצע הספר שבה נראית יודית שחר אוכלת כובע.
ליל מנוחה לקוראיי השונאים ולקוראיי האוהבים כיף איתכם בלילה גם כשהמסננת מונפת לי על הראש:)
לעסוק ביצירה זו תמיד עצה טובה 🙂
הי אמיר, איזה כיף בדיוק אני כותבת תגובות בבלוגיה להסתגל לכך שלא אראה אותן בזמן הקרוב ולפתע שמי מופיע בחלון התגובות 🙂
קוראת מה שכתבת ויכולה רק לומר ששום דבר מפתחי בהתנהלות של גיורא לא היה. הפוסטיים היחידים שלו שמעוררים הרבה תגובותזה כשהוא משחק את הילד הרע. אז מה הפלא שהוא נהיה יותר ויותר עיקש, יותר ויותר גס רוח….מילא כלפיי אבל כלפי אדם כמוך, זה רק כי התגובות אנונימיות שקוראות לו "יופי גיורא, אנחנו תומכים בך, תמשיך להיות מגעיל בשמך האמיתי" והוא בתמימותו ממשיך ולא שם לב שמגביו מוציאים ממנו כל יכולת הקשבה, הפעלת הגיון, חיבור פשוט של כיתבה ב', והזכרות בערכים שאולי גידלו אותו עליהם פעם כשהיה צעיר. אבל לא נורא, גיורא האחר הפציע ממנו לרגע כשהתנצל אבל לדעתי זה רק לכך שהאשים אותי בשקר כשההוכחה לכך שמירי מחקה כשאמרתי כתובה בשחור על צהוב בבלוגיה, לדעתי ההתנצלות האמיתית מגיעה לך אבל הוא לא מסוגל לשמוע את הקול הישר שלך, לפחות לא כרגע כשהשדים לוחשים לו באוזן אנונימיים ומלבים.
לגבי פרסום המיל שלך…קרה לי שעשו לי אאוטינג פעם, המנהל של אותה קהילה דרש מהכותב למחוק ולפרסם התנצלות וכך היה.
סיגל, חמודה, את כל כך תמימה (לא ברור למה גיורא לא רואה את זה) – ההתנצלות של גיורא היא זיוף – ראי פירוט בבלוגו. גיורא עדיין לא הגיע לשלב ההתנצלות, הוא מעדיף, כדבריו, לא להרפות עד תצא האמת לאור (האמת שהוא מחפש הרי לא תמצא). עצוב וחבל אבל זה מה יש.
תראה מה קרה לפרופ' הנחשב מנחם פרי
עד כמה ששמתי לב, סיגל הקפיצה תגובות כדי להוריד את הגועל של שורש – פעולה לא שלילית כלל.
וסיגל אינה אני, יותר משאת/ה מהטמה גנדהי, אבל שמועות שווא מקומן לא כאן, ודבריך יימחקו.
הוא גם סיגל בן יאיר! שימו לב לארוטיקה הדוחה בשיריהם! בשירים חסרי המקוריות והשטחיים, שנתלים על מיתולוגיות! נחשפת!
לאמיר,
התגובה מעלי אינה שלי. מעניין מאוד מי כותב בשמי.
"יש לי קראש עליך לא קטן"
ואני מחבבת אותך מאוד.
וגם הרהרתי רבות בפרישתך?
אם יש לי קראש על אמיר, אז איך זה שאני רק מחבבת?
קראש בלשון עמך אמור להיות הרעלת הורמונים, כלומר התאהבות, אז איך זה שאני רק מחבבת אותך? היה צריך להיות כתוב שאני מאוהבת בך? הלא כן?
לפחות התגובות בשמי הן די מנומסות, הייתי אומרת.
בפעם האחרונה עד כמה שאני זוכרת, כאשר התוודיתי בפני אמיר שאני מאוהבת בו.
ענה האחרון: ככה אמיר אור:
מכיוון שאני אדם פרטי, איני יכול להשיב לך באותה המטבע.
מה שהיה די מעליב, אז עוד פעם אני צריכה להתוודות בפני אמיר שאני מאוהבת בו? מה יעלה הדבר ומה יוסיף, באם האחרון אינו יכול להשיב אהבה אל חיקי?
לפי נישואי ניהאד והרי אמיר אור אוהב את הנשים שלו יפיפיות אדירות, מדיפות ניחוחות של מושק, לבונה, שמן זית, שום ופלפל. (וגם שמיר ושית – שיהיה),
כאלו נשים שלקול תרועת האהבה יריכיהן מיד הופכות ויברטיביות על המקום. ונפשותיהן צוהלת.
ואני הרי לקול קריאת האהבה די בורחת.
אז זה לא מתאים…
כלומר שיהיה לי קראש על אמיר אור, וגם אם היה לי הייתי נאבקת בו יומם וליל עד שהיה נמחץ אפיים ארצה.
טוב, מכיון שאני סתם מלהגת, ומצאתי כאן תגובה בשמי, החלטתי להכניס כאן קצת אהבה.
ובססמא השחוקה עד תום
"עשו אהבה ולא מלחמה"
הדיון הזה כבר הפך להיות די מייגע.
אם עדיין אפשר להעלות פוסטים
אנא אמיר, הבא לנו מפרי עטך
וגם אם תהיה זו בפעם האחרונה.
חוה
והפעם באמת זו אני, כלומר זמירי – בר, זאת שאומרים עליה שהיא מנפנפת בדוקטורט שלה.
שירית היקרה, תודה על דברייך החמים, שבאמת נותנים חשק להמשיך.
את כמובן צודקת לגבי הקוראים. אני עדיין פה, ומקווה שיימצא פתרון אחר. פשוט קשה לי ליהנות מחדוות הדיאלוג במערכת של תגובות חסומות.
בינתיים אני כאן:
http://cafe.themarker.com/post/1727407/?last_method=edit
מסכים איתך, מד. מקווה שזה יהיה הפתרון שימנע פה פעילות טרולית.
בינתיים אני באמת בדה-מרקר ואתה מוזמן:
http://cafe.themarker.com/post/1727407/?last_method=edit
מאוד מוזר שההודעה / פנייה הזו נעשית בעילום שם וכתגובה בפוסט, לא?
למיטב זכרוני התגובות היו חיוביות ולא היה בהן שום אלמנט פוגעני, לא שזה מוצדק , אבל תלונה במשטרה ?
הצחקתם !!!
גשו ישירות אל קראדי או אהרונישקי