פועלת. מילולית משוררת, עורכת, סופרת ומתרגמת

מחדרנו שבאולנדשטראסה (פינת רחוב קאנט), נשמעות בדממת הערב רכבות חולפות. הבנאליה של חלון פתוח או דומיה, מתעקרת במפתיע ממופרכותה (המטפורית. רק מטפורית).

איור מקסים שנתקלתי בו באתר 'בודהיזם בישראל'. כל מי שיוגגה אי פעם, תתחבר. ההתרגעות ב'תנוחת הגוויה' (שוואסנה) בסוף התרגול, השקטת ההכרה. אלא שלפעמים אנו חוות/ים את התחושות הבאות:  כמה זמן לוקח להעלות קישור? 🙁  https://www.facebook.com/ronit.libermensh כותרת האיור: I LOVE YOGA

http://lyrica.org.il/blog/?p=234

http://lyrica.org.il/blog/?p=230

בשעה שנעליך החריקו בשלג ההולך ונערם ברחובותיה של זבריירצ'ה-של-מעלה, ציפורני שזה עתה ניטלו למראשות מיטת חולייך החריקו בשייפן בקצביות מונוטונית את הלק הירקרק-בהיר, הילדותי מדי.

ממן לא פקדתי את בננות_בלוגס. בחודשים שבמהלכם נעלמתי,  נעתי כאחוזת תזזית בין הפייסבוק (באמביוולנטיות שגובלת במועקה), לאתר חדש לשירה,  "ליריקה". ענת קוריאל  הציעה לי להצטרף אליה לעריכת אתר איכותי לשירה, ואני נעתרתי.   בין היתר, פורסם שיר נפלא וחדש של יעל גלוברמן, שכותבת גם כאן. ובשבוע שעבר העלינו שיר שהתפרסם בראשונה בקונטרס לשירה 'הנה', בעריכת נתן זך. הנה קישור לשירי, "חיים כמעט יפים", ...

הסיטואציה: ראיון עבודה באחד מחדרי הכושר הגדולים של תל אביב-יפו-רבתי, שממוקם בטבורה של שכונה אמידה, לא הרחק ממוסד אקדמי.    העילה: צורך דוחק במקור פרנסה נוסף – מדריכת כושר – שהרי מי שאיננה מכהנת כעורכת הבית של הוצאת ספרים נתונה, מתקשה לשרוד.   העלילה (ליניארית + שימוש מזערי בזרם תודעתי; נוהג פסול לחלוטין בכתיבה אקדמית יבשושית): לאחר ששיגרתי מיוזמתי דוא"ל ...

את נושאת את נזר הקוצים של מלכוּת הכיתה במרכז קרקפתך המקלישה, אלופת "קבוצת השווים". הסירי דאגה מלבך, המתים אינם נוטרים, המתים שהדפת הלאה ממך. אל תנטשי אותי – גורת אדם מקשישה – שותתת דם בערבות הקרח. נעצי עמוק את ציפורנייך הצבועות ארגמן והישארי כך, כן, כך, כמות שאת עכשיו, מנותצת וחומלת, ריקה לפרקים, אבודה ואוהבת. הישארי כך, כמות שאת עכשיו, ...

מחרתיים יערך בבר אילן יום עיון שיוקדש לשיח/ים הפמיניסטי/ים במדיה החברתית. בואו. אמור להיות מעניין.   הפוסטר לא עולה, ועל כן מוסיפה קישור: http://gendernet.wordpress.com/%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA/

    פאוסטו נפטר אתמול. 15.5 שנות חתול שוות ערך לשבעים ומשהו שנות אדם. צעיר. צעיר מדי, לטעמי. פאוסטו ניצל בדוחק מאירוע מוחי קשה שפקד אותו לפני חודשיים, בערב ראש השנה. בהמלצת רופאנו הוא אושפז וטופל לעילא בבית החולים הווטרינרי בכפר הירוק. ובכל זאת, החתול שחזר אלינו היה מוזלמן. הברק בעיניים דעך, הגוף שהיה שרירי בקושי נשא את עצמו ומרכז ...