למרבה הצער, מן הסתם ספרה של ינינה אלטמן, הוורד הלבן[1], שערכתי בשנה החולפת, לא יעפיל לרשימת רבי המכר.
להלן קטע קצר מתוך דברי ההקדמה של פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית:
"בסגנון המזכיר לעתים ספרי מתח, החורג מהסגנון האנליטי השכיח בספרי היסטוריה, מתארת ינינה אלטמן בספר מרתק ומחכים זה את נושא ההתנגדות והתפקיד המיוחד של אנשי המדע מול דיקטטורה… מחקר ראשון מסוגו מבחינת הקורא העברי, שעיקרו דיון בחבורת "הוורד הלבן" שבמינכן, מעשיה, תפישתה והשפעתה…'חברי קבוצת "הוורד הלבן", רובם ככולם צעירים, לא עוצבו מראש כמתנגדים יודעי דבר לרוע הפוליטי הקיים אלא פיתחו את הכרתם, באופן הדרגתי, מתוכו ובתוכו. אפשר היה להתמסר באורח "בנאלי" לזוועת המציאות השוררת; אפשר גם היה "פשוט" להתנגד לה משום שהייתה זוועתית והניבה רוע, סבל ודיכוי ־ ואכן, לסכן אפילו את החיים בתוך ועל–ידי מעשה ההתנגדות. ולו בשל כך, אם לא מסיבת זכרם של אלה שקיפחו את חייהם במאבקם נגד הרוע, ראוי שייקרא הקורא הישראלי את סיפורם ההירואי בפשטותו והטראגי בהירואיותו של חבורת "הוורד הלבן".'
מה גרם, אם כך, לסטודנטים הצעירים הנס וסופי שול ולחבריהם, אלכסנדר שמורל ואחרים, לחבר ולהפיץ כרוזים בידיעה ברורה שהם עתידים להיתפס ולשלם על כך בחייהם?
"…האם הפרט אמור לבנות בית קטן עם פרחים על אדן החלון וגינה מחוץ לדלת, לשבח את האל ולהודות לו ובה בעת להפנות את הגב לעולם על הסחי שבו? והאם הסתגרות אינה אלא צורה של בגידה או של עריקה?" שואל הנס ביומנו ב-2 במאי 1941, בשעה שהיה מאושר וזחוח ומאוהב.
הנס מסרב "להסתגר", ועד מהרה הוא מחבר את הכרוז הראשון של "הוורד הלבן":
"אם כל אחד ואחד מאיתנו ימתין עד אשר האחר יתחיל, לא ניתן יהיה לעצור את שליחי המלחמה של נֶמסיס הנוקמת… לפיכך שומה על כל אחד ואחד להיות מודע לאחריותו מתוקף השתייכותו לתרבות הנוצרית המערבית, ולהתגונן כמיטב יכולתו בפעולה נגד פַּרְגולה של האנושות – הלא הוא הפשיזם, ביצאו חוצץ נגד כל מה שדומה לו במדינה אבסולוטית. הביעו התנגדות – התנגדות – בכל מקום שאתם מצויים בו. אל תניחו למכונת המלחמה האתיאיסטית הזו לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שעריה של גרמניה יהפכו לעיי חורבות, כמו קלן, לפני שהצעירים האחרונים ישפכו את דמם למען מפלצת לא אנושית. אל תשכחו: כל עם ראוי לממשלה העומדת בראשו".
קישורים:
הוצאת פרדס- http://www.pardes.co.il/
ועל הספר:
http://www.bahurbooks.com/Page.asp?PID=0.2.208&ID=209
[1] הוצאת פרדס
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!