וידוי

קיבלתי את המייל הזה מידידה שלי שגרה עם משפחתה בשכונה שלי. ביקשתי את רשותה לפרסם והנה זה. לא נגעתי. מילים מהלב. הכל אמת ואני ואשתי הם אלה שבעלי הבית העלו להם את שכר הדירה על החורבה בה אנו גרים ב1700 ש"ח – לבסוף, לאחר משא ומתן.
הנה תקראו:

01/08/11
מכתב פתוח לראשי המדינה ולמתנגדי המחאה

שמי דורית כהן , אני גרה בתל אביב בשכונה דרומית, ילדיי הולכים למוסדות ציבוריים, גן עירייה ומעון ויצ"ו ואני לא מצליחה לגמור את החודש.
יש לי 21 שנות לימוד, אני אישה משכילה ורהוטה, אני לא מתלהמת ולא שורפת צמיגים. לצערי אני גם לא גרה במאהל אבל אני ובעלי משתדלים להגיע לכל הפגנה ולתמוך.
אני רוצה לספר לגברת מרגלית צנעני ולאדון דויד עמר ושאר המתלהמים והצעקניים שמאשימים אותנו המפגינים והמוחים ב"אשכנזיות ושמאלניות" כמה דברים.
אני כבר בת ארבעים, אני עובדת במשרד החינוך בשתי משרות ובקושי מצליחה להגיע ל6000 שקלים לחודש. בעלי שהוא איש תיאטרון עובד בנוסף למשרת הוראה בחלוקת עיתונים. אני לא רוצה תשואות מאף אחד , אני מנסה לעבוד ולפרנס את משפחתי ולמרות שאני עובדת ללא הפסקה ואני בעלת השכלה, אני לא מצליחה. אני לא רוצה טובות מהמדינה, אני לא רוצה דירה בחינם ולא קצבה, אני מבקשת אחריות. כל שנה אני נמצאת בחרדה מה בעל הבית יחליט עכשיו, מה יתחשק לו, אין שום חוק שיכול לעצור אותו ולהגיד לו עד כאן. למזלי בעל הבית שלי הוא איש שמתחשב במצוקות שלנו אבל גם עם ההתחשבות שלו אנחנו צריכים להיעזר בהורים שלנו. אנחנו, חברינו ושכנינו נמצאים בתוך טירוף קיומי. חברים טובים שגרים בבית שנחשב לחורבה שילמו עד עכשיו 4,000 שקלים לחודש. כחודש לפני תום החוזה התקשרה בעלת הבית והודיעה להם שהיא מעלה להם ל6,000 שקלים לחודש ואם לא מתאים להם שיעזבו. למה היא עשתה את זה ? כי היא יכולה, כי כולם עושים את זה, כי אמרו לה שהיא פראיירית ואפשר לעשות קופה. מותר לה להיות חזירה.
מישהו במדינה צריך לעצור את זה. כוחות השוק זה לא האלוהים החדש, תפסיקו לנפנף בזה, מלאי זחיחות עצמית. אני ושכמותי לא מבינים כלום בכלכלה אנחנו מבינים בלחיות, אנחנו מבינים שחשבון המים שלנו עלה, ואנחנו מבינים שחשבון החשמל עלה, ושמחירי המעונות עלו ושכר הדירה והאוכל וכמובן איך שכחתי ? המשק בצמיחה, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר.
אתם לועגים לאותה חבורה שהתחילה הכול ולא האמינה בנחשול העצום שיגיע בעקבותיהם, אתם מאשימים אותם בחוסר מנהיגות. אתם לא מתביישים ? על איזו מנהיגות אתם מדברים ? תסתכלו על עצמכם , אתם יודעים להנהיג ? מה אתם מצפים מקבוצה מקסימה של אנשים שפשוט מאסה בשיטה ? הם לא מנהיגים הם אזרחים. אתם מאשימים אותם באכילת סושי ועישון נרגילות, כי אתם מעדיפים מקררים ריקים, אזרחים לא מנוסחים שתוכלו לזלזל בהם מאחורי גבם ולשחד אותם בכמה הטבות. על מה אתם רוצים שנתנצל ? על הרצון הבסיסי שלנו לחיות בכבוד ולא להיות שקועים כל היום רק ברצון לשרוד ?
אתם שכחתם מה זה לנסוע בתחבורה ציבורית, מה זה לשלם שכר דירה לא פרופורציונלי למשכורת שלכם, מה זה ללכת לשוק ולקנות רק מה שבזול.
אל תפחידו את האזרחים, (אני בכוונה מקפידה על המילה אזרחים כי במילה "העם" יש עמימות, יש מניפולציה, יש "המון" ובמילה אזרחים, יש כבוד לפרט ולאדם.), בבולשביזם, ובקומוניזם אתם הרי יודעים שזה שטויות, אף אחד לא רוצה לחזור אחורה, אנחנו רוצים חברה יותר שוויונית, יותר מוסרית (מילה שהפכה כאן בשנים האחרונות לגסה ומוקצה מחמת מיאוס) כי בהפרטה אין מוסר ומדינה זה לא עסק כלכלי. מדינה זה חברה. בני אדם.
בכבוד רב, האזרחית דורית כהן.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג שלי באתר 70 פנים:
http://70panim.org.il/michasimhon/