לדבר עם טורי איימוס

כן, ההופעה היתה מדהימה. שילוב מנצח ונדיר של סאונד מצוין, קהל חם ואוהד, אוהד רק כפי שקהל שחיכה לשמוע את הזמרת שלו 15 שנה יכול להיות. זמרת שבאמת נהנית מההופעה וכאילו לא קולטת את עוצמת אהבת הקהל אליה. "i realy donwt know y it's took so fucking long" היא אמרה בשנינות האופיינית לה. כן, גם אנחנו לא הבנו. היו כמה קשקושים פוליטיים אבל סלחנו לה על זה. הגענו לשם בערך בשתיים בצהריים. ביג מיסטייק לחודש יולי באזור מרכז הארץ אבל שרדנו את זה תוך כדי הידיעה שעוד מעט יתקיים מפגש המעריצים הידוע שטורי נוהגת לקיים, בניגוד מוחלט לכללי האגו המנופחים של כל אמן בינלאומי , עם מעריציה ברחבי העולם. וכן גם בישראל מוכת המעלות החמות. 
הופתעתי מהכמות הרבה של האנשים שויתרו על ארוחה משפחתית בצהריי השבת בשביל לחכות לטורי שתחתום להם על דיסק. לא ויתור האילוץ המשפחתי הוא מה שהפתיע אותי כמו כוח הסבל של לפחות 70 אנשים לחכות לה בחום היוקד, והיא בניגוד לשמש לא ייבשה אותנו זמן רב מידי. לאחר פעולת אזהרה עדינה וסמפטית של השומר השחור והגדול שלה, היא יצאה החוצה. 
איך אפשר לתאר זאת? התחושה של לראות אמן בינלאומי אותו את מעריצה רק חצי מהחיים שלך בגודל טבעי , לדבר איתו פנים אל פנים משל הייתם בהפסקת עשר מול מכונת הקפה- זה לא דבר של מה בכך. אקווה כי לא אצטייר כאן כמעריצה נלהבת של להקת בנים מהניינטיז והמילה מעריצה היא לא במקום. יותר נכון להגיד מושפעת, מעריכה, מזדהה עם המוזיקה של היוצרת הזו. 
טורי רזה באופן מפחיד. היא בת 44 ונראית טוב(לבד מהרזון מעורר החשד אך אני רוצה להאמין כי בגיל 44 אין לזמרת האינטילגנטית הזו כוונות אנורקסיה של ילדות בנות ;4).  עורה חלק והיא לבשה פאה ג'נג'ית לא ממש מגוחכת. בחום הזה של רעננה היא עמדה כשעה וחצי וחתמה לנו הקשיבה לכולם, קיבלה שלל מתנות הזויות (מעריץ אחד הגדיל לעשות ועיצב לה שמלה. שאלתי אותו איך הוא ידע את המידה והוא השיב בפשטות שזו שמלת one size. אה ברור) אני לא הבאתי לה מתנה, ואפילו לא דיסק. היא חתמה לי על חתיכת נייר פשוטה ושאלה אותי מה שלומי. צחקקתי באופן מפגר למדי וברחתי לצל. רציתי לשאול אותה למה היא כל כך רזה אם היא נהנית בישראל ואם היא עדיין נזכרת בחווית האונס הנוראית עליה כתבה את me and a gun אחד השירים החזקים מהאלבום הראשון שלה. אבל יש דברים שעדיף להשאיר למוזיקה.