אחוז בקולמוס כותב
את השיר הזה קראתי לפני מספר שבועות במסגרת ה"היידפארק" של "פסטיבל שער".
בסוף הערב ניגשה אליי בחורה צעירה כשמתלווה אליה כלב צעיר שעל גבו שלט גדול שמבהיר שהוא נועד להיות כלב נחייה. הבחורה, שכנראה הייתה המאמנת, אמרה לי בערך כך, אני רוצה לספר לך משהו. הכלב היה רגוע כל העת, אך מרגע שאתה עלית לקרוא את השיר הוא נזדקף והתנועע. היה נראה כאילו הוא יודע שאתה עומד לקרוא שיר על כלב נחייה.
מה רבו נפלאותיו של בורא עולם, כך חשבתי באותו רגע, ובעיני רוחי ליטפתי בידיי את שני כלבים – זה המבוגר שמילא את משימתו וזה הצעיר שנועד למלא את משימתו.
מאז מתחדשים בי הרהורים על נאמנותם של הברואים שאינה מתמצה בהתמדה ביישותם אלא היא אף נרחבת לסייע בידי זולתם להתמיד אף הם ביישותם.
צדוק
אתה נותן מילים לרגעים בחיים שרובנו לא מתעכבים עליהם , אתה מנסח את הרגשות והאירועים כך שלרגע אנחנו עוצרים לראות את הדברים שאנחנו בדרך כלל עוברים לידם ללא התייחסות ובכך משנה אותנו לרגע אחד קצר ונותן לנו את יופי הראיה שלך. תודה
שרה,
תודה רבה.שמח לדברייך.
ד"ש — צדוק