תשמעו סיפור על הטסט לקבלת רישיון על טוסטוס (או: האידיוט)

תשמעו סיפור על הטסט לקבלת רישיון על טוסטוס (או: האידיוט)

לפני הרבה שנים הגיע הטוסטוס לארץ, ואני, כיתר חבריי בני התשחורת, ביקשתי ללמוד לנהוג בו. לקחתי כמה שיעורים והנה הגיע מועד הטסט.

הטסט התחיל במגרש הגדול והפתוח שליד משרד הרישוי, בתלפיות ירושלים, והשתתפו בו אולי 30 נבחנים. הבוחן (אחד!) נסע גם הוא על טוסטוס והובילנו – תחילה במגרש ואחר כך ברחובות הסמוכים.

אני זוכר שתמהתי מאוד כיצד יכול אדם אחד לבחון בו זמנית כמות כזאת של נבחנים.

עשינו כל מיני סיבובים במגרש הפתוח כשעינו בוחנת כל אחד מאיתנו, והנה סימן לנו בראשו שעלינו לעקוב אחריו, ויצא לרחובות – הוא בראש וכולנו מאחוריו.

שמתי לב כי נבחן אחד (מעונב – מי היה מאמין!) עושה כל מאמץ להיצמד אליו ולנסוע כמה שיותר קרוב אליו.

אני, כהרגלי, מהר מאוד מצאתי עצמי משתרך אחרון – עיניי בזה שלפניי שמא אאבדו. הבוחן ומלווהו הצמוד בכלל לא נצפו על ידי.

נוסעים אנו לאיטנו ברחובות ירושלים והרהורים בליבי, והנה בסיבוב הבא אני מחליק ונופל, והטוסטוס ואנוכי  נגררים לאיטנו על הכביש כברת דרך.

מובן שהבנתי כי נכשלתי. קמתי, הסתדרתי, הרמתי את הטוסטוס, וריח פלאפל מקרבת מקום עלה באפי. ניחמתי את עצמי, לפחות אהנה מן הפלאפל.

אני מתיישב מזמין פאלפל, שטעמו כטעם גן עדן (באותם ימים לא היה זה עניין של מה בכך לקנות מנה פלאפל ולהתענג כיאות). וכשאני מסיים לאכול, אני רואה את הדבוקה חוזרת בהדרת כבוד – מוביל הבוחן וצמוד לו אותו אידיוט (זקוף ומעונב וידיו לופתות כהלכה את הכידון).

אני לתומי הצטרפתי אליהם, שוב מאחור, נוהג בשיא הביטחון שהרי אין לי להפסיד.

אנו מגיעים למשרד הרישוי והבוחן מעמידנו בשורה אחת, ועתה הוא עובר מאחד לאחד ומציין מי עבר את הטסט ומי נכשל. הראשון מימין הוא אותו אחד שהתמיד לרכוב בסמיכות לבוחן (ובקצרה, האידיוט) ואילו אני הראשון משמאל (דהיינו האחרון).

הבוחן עובר בשיא המהירות והטבעיות מהראשון ומכריז מי עבר ומי נכשל. הראשון (האידיוט) – נכשל; השני, השלישי והרביעי עברו; החמישי נכשל; וכך הולך הוא במהירות ומכריז. אני מביט בהשתוממות בכעס הניכר על פניו של האידיוט שאינו מבין איך יכול להיות שהוא נכשל, והנה מגיע אלי הבוחן ומכריז: אחרון – עבר. וכולם (כולל אלו שלא עברו) מוחאים כפיים ומתחבקים האחד עם השני ומנחמים את אלה שלא עברו.

הראשון, שנהג לפי כל הכללים, מגיע אלי ואומר לי – ראית מה זה? הוא הכשיל אותי. אני מביט בו במבט של הזדהות ואומר לו – אידיוט (וכמובן שהתכוונתי לבוחן…).