אחוז בקולמוס כותב
היה לי נעים מאוד בחברתו של קובי אייל בתוכניתו "נוף פתוח" (רדיו עמק יזרעאל). שוחחנו על ספרי "אנסה הקולמוס ואראה" שיצא לאור זה עתה ב"עמדה".
הנה הלינק לתוכנית ושיר אחד.
http://pod.icast.co.il/Media/Index/Files/f3d0b3ac-8c9d-49b1-a15f-221c8b383efd.icast.mp3
נהג אוטובוס
אֲנִי מַבִּיט בַּנּוֹסְעִים
הַנֶּאֱחָזִים בִּתְנוּמָתָם
אִישׁ מַחֲזִיק בְּסַלָּיו
אֵם סוֹכֶכֶת עַל בִּתָּהּ
וַאֲנִי נוֹגֵן לָהֶם בַּהֶגֶה נְעִימָה רַכָּה
לְבַל תּוּפַר מַנְגִּינַת הַיְקוּם שֶׁבְּתוֹכָם
וּנְהִיגָתִי אִטִּית וְחַדְגּוֹנִית
שֶׁמָּא אָפֵר אֶת מְנוּחָתָם הַמְּתוּקָה
שלום לך צדוק יקר
תוכנית נפלאה עשית עם קובי
בהצלחה לספרך הנפלא שיצא לחנויות
והנה אני בעמק הלואר מאזין לך ופתאום הפתעה מדהימה
תודה לך על הפירגון הרב
אני עדיין מאזין אך לא התאפקתי לכתוב לך תודה תודה רבה מאד
אמשיך להאזין ואני ממש ממליץ להאזין לדברי החוכמה שנאמרים בתוכנית
ועוד הפתעת אותי ביצירה המופלאה של רות ביתך
חזרתי ושמעתי מספר פעמים יש לה כישרון וקול מאד יפה
זהו סוג מאד יפה ומעניין בחיבור המילים ולמוזיקה
ובהקשר לדבר היפה שסיפרת על אהבת הריקוד
אז בהחלט אפשר לשלב ביצירתה
תפאורה וריקוד
תמסור לה את ברכתי ושתמשיך בדרכה היפה
דוד הי,
תודה — והתודה לך על הלחן והשירה התואמים את רוחו של השיר.
אני מבין כי אתם בחו"ל — שובו בשלום.
שבוע טוב — צדוק
יופי של ראיון צדוק, מרגש. מרגשים השירים בסיפרך החדש, ומרגש לשמוע על חיי הוריך, חייך איתם, ואהבת האדם שבך.
ועוד ההלחנה שלך דוד כל כך מתאימה לשיר. שאפו
צדוק, התגובות הראשונות היו תוך כדי ההאזנה, ועכשיו משסיימתי אני חייבת לומר עוד, שבתך מוכשרת ושרה ענוגות, וכל הסיפורים שלך, השירים עומדים על הלב הנעטף בגוף ומדבר בנפש. מרגש מאד. אהבתי כל שיר. בהצלחה עם סיפרך החדש, אני כבר סקרנית.
אורה הי,
תודה. כתמיד כה נעים לי לשמוע את דברייך.
שבוע טוב — צדוק
הקול קול צדוק והמילים גם 🙂
שעה של תענוג בהאזנה לך צדוק יקר עם שירייך החמים והחורטים בקולמוס LOVE LOVE LOVE
ישירות בלב
יחד עם הלחנים והשירה של דוד ושל רות,
בתך המוכשרת
כיף ! תמשיך לחולל צדוק ברגליים ובקולמוס !
ריקי הי,
איזה יופי שעמדה לך הסבלנות להקשיב. תודה ומקווה שאזכה לעשות כברכתך.
תודה מעומק לב — צדוק
צדוק, התרגשתי מאד, נהניתי במובן העמוק של המלה. אתה משורר אמיתי. המפגש עם קובי אייל והלחן של דוד ברבי,שירת בתך, שיריך וגם דבריך — הם יחידה אחת. הזדהיתי אישית בעיקר עם מה שסיפרת על הריקוד.
אקרא את ספרך החדש.
תודה מקרב לב!
עקיבא
עקיבא הי,
תודה רבה על דבריך החמים. ובעניין הריקוד: אחי, שבתאי עלון, אומר ש"הריקוד חבוי בנו טרם לידתנו" — אימרה קולעת. והנה מה שאומר עגנון:"ענין זה, היינו ריקוד, בעצם אינו אלא תולדות הרגלים, אבל הוא מעלה את הגוף למדריגת הנשמה. איש כי ילך לתומו לא יעשה עלינו רושם, כמוהו כאלפים כרבבות כמיליוני אנשים, כי מטבע האדם להלוך, כמו שמאידך גיסא דרכו של אדם לעמוד או לשבת או לשכב, כי כל הפונקציות הללו הן מטבע האדם. ואולם כי ירים איש את רגליו ויצא במחול, כי אז נפשו מתרוממת, גם נשמתו תגביה עוף, עד כי אמור נאמר כי כל איבריו, כל גופו הם בבחינת נשמה, כי בזאת התעלה הגוף, כי היה היה לנשמה".
דברים כדורבנות. כדאי להגיע לרחבת הריקודים…
תודה שוב וד"ש — צדוק
תודה צדוק על שעה שכולה עונג והתרוממות רוח ,לא התאפקת עד צאת הצום ושמעתי
דברים חכמים אמרת ושירים יפים קראת והיטיבה לשיר אותם בתך רות
צודק אייל אתה מורה לחיים
אהבתי את דבריך על הכתיבה ,פשוטים חכמים ולא מתיימרים
אני כותב כמי שהנני
אדם כותב את נפשו להתמיד בישותו
-מילים פניניות
השיר "צרופות" והעיבוד הוואקלי של רות נפלא ומבטא את הקשר הגורדי הזה בין אבות לבנים ובנינו לבין היקום
מי יתן ותעלה אלומת אור כדבריך ותתאחד עם השמש ונתאחד כולנו בה ,אמן
אהבתי נהניתי ואקרא את כל הספר
שמזכיר לי את מה שכתב המשורר בתהילים
הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי
המשך לזכות עצמך וזכות אותנו בכתיבתך שהיא מסע אחורה וקדימה בזמן : ממך לאבותיך וילדיך ,מסע שבו אתה מדובב את היקום ומנסה לתת לו משמעות
צ"ל -לא התאפקתי עד צאת הצום- תיקון טעות מלמעלה
חנה הי,
מה אומר? תמיד נעים לשמוע אותך. רק תודות בפי.
חשבתי על תשעה באב ועל הצמים; אמי הייתה צמה (כיון שהיא בבית אבות כמובן שאינה יכולה עוד לצום), וזכור לי שבכל תשעה באב הייתה אומרת לכולם אולי תצומו רק עד הצהריים… אולי תצומו רק את הערב של תשעה באב…
שיהיה לך המשך צום קל.
מייחל להוצאת ספרך החדש לאור — צדוק
צדוק היקר, ראשית השורה התחתונה. שיחתך עם קובי אייל היתה פשוט גם מחכימה גם מרתקת גם מרובדת וגם מרתקת. עכשיו לאט לאט. עד אליך האמנתי למקובל לחשוב שיוצרים יוצרים מפצע. (או שריטה?!). איה הפצע שלך, צדוק? אין לך מושג עד כמה מרגש ומעורר קנאה אפילו לשמוע באיזה בית גדלת לתלפיות. זה דבר ראשון. עניין שני, הלחנתו של דוד ברבי את שירך פשוט ריגשה ביותר. אודה כי זו פעם ראשונה ששמעתי משהו מהלחנותיו ומקולו השר. כי קודם פשוט לא הצלחתי לתפעל את הלינקים. ובתך השרה והמלחינה – בכך ובזאת הרגשתי דומה לך ולהישגיך המשפחתיים. שהרי כבר אמרו לי שאין זה ברור שכל ילד מוכן בכלל לקרוא מה הוריו יוצרים… אז שנינו זכינו בזאת, וכנראה שאני זכיתי כי תיקנתי במשהו לעומת ההבדל במשפחתנו הגרעינית. בקיצור צדוק עכשיו נותר העניין האחרון. אנא תסביר לי איך הגעת מירושלים לעמק יזרעאל בשעה ועשרים דקות. יש לך מכונית שהיא צ'יטי צ'יטי בנג בנג? כלומר מטוס? אני אמורה להגיע מתל אביב לקובי יקירנו וכולם "הזהירו" אותי שמדובר בנסיעה שאורכה לפחות שעה וחצי!!!!!!!!
צדוק יקר. איזו תוכנית נפלאה. וכולם אמרו הכול לפני. אשריך שבית כזה והורים כאלה היו לך, ובכול זאת אני מאחלת לך מה שאתה מאחל לעצמך, להשתחרר מתורתם ואורם ולהאיר אלומות אור אדירות מפנימיותך הטהורה. כי שם מחכה הגדולה. ואולי אפילו לבקע את סלעי העומק שלך ולא לעקוף אותם. כי בספר שיריך יש רצון עז להבקיע. ועילוי הנשמה הגדול מכולם הוא שירת החיים. קולמוסך כותב ברוח. את ספר חייך , ספר נשמתך. השירה וההלחנה של בתך רות בדרגת ביצוע והלחנה גבוהה מאוד. קול פעמונים, מוסיקה מבינה. מיסטית. חיכיתי שתקריא את השיר, "לנוכח" שהיה השיר הראשון שנגלה אלי בספרך. אהבתי את הספר, התענגתי עליו. והריקוד שלך , זו תגלית בשבילי . מה שהחזיר אותי לפואמה על הריקוד שכתבתי מזמן ואולי אעלה אותה בקרוב, לכבודך. תודה צדוק.
חיה אסתר הי,
אנא שתפי אותנו בפואמה על הריקוד — כל שירתך מלווה בריקוד ובמחולות על נפלאות ההוויה.
תודה על דברייך וחיי שידעתי ש"לנוכח" יתייצב מיידית מול עינייך.
ד"ש — צדוק
ענת הי,
המרחק ממבשרת ירושלים למזרע הוא 130 ק"מ. קל לחשב כי ללא פקקים בכבישים 1 ו – 6 ובמהירות מותרת וממוצעת…
ובקשר לנושא — הנושא הוא: העצב על חד פעמיות וחלופיות ההוויה לצד השמחה הנובעת דווקא מתוך מוגבלותנו.
נעים אצל קובי — הוא נעים הליכות ואני משוכנע כי תיהני אצלו. אנא תודיעי לנו, שנוכל להאזין.
אני מסכים עימך שזכית, שמעתי את בתך — יפה, מיוחד ומעורר מחשבה גם בשל שהמילים שלך הן.
ד"ש חם — צדוק
שתדע צדוק שאתה בשבילי "ההוכחה" שאין הכרח להאמין בגישה הרומנטית הרווחת כלפי יוצרים בכלל ומשוררים בפרט. לא צריכים בארגז הכלים האפריוריים לא פצע קמאי ולא טראומה מבית אבא ולא בור אלא פשוט לב רגיש ושכל ועין-לב מיטיבה להתבונן. והניצוץ כמאמרו של משוררנו הלאומי מחלבך ומדמך ומלידתך ולכל חייך.
היי צדוק
רק עכשיו הגעתי להאזין לתכנית וישבתי מרותקת. החכמה, הצניעות והחום, גם הם כנראה באים בירושה מההורים…
אשריך שיש לך זכרונות שאתה משמר, כותב וחי אותם והם עוברים בכתמי הדיו של קולמוסך.
עוד אגיע לקרוא לעומק את הספר שלך…
נורית
נורית הי,
תודה רבה. זכרונות הם עניין שאסור לשכוח. אני יודע שגם את "נושאת מפתחות של שער הזיכרון".
שוב תודה על המילים החמות — צדוק
ראיון מקסים, לבבי ומעניין ויפה לשמוע כמה כולם במשפחה שותפים ביצירה.
את הכריכה של אשתך טרם ראיתי אבל בתך… וואוווו!
היי צדוק!
כבר דברו רבים וטובים בשבחי שיריך ויחודה של פגישתך עם קובי אייל.
אכן שעה מרגשת, מלאת חסד המילים, צלילות הקולות ומורשת הקולמוס המשפחתית שאתה מביא בהטעמה, בצניעות ובחן.
הקשבתי וספרך בידיי, ועיניי רואות את הקולות ואת האותיות "במילים שקולו שלו יפה להן במילים שקול אשה יפה להן / ובמילים שקולי יפה להן" (מתוך השיר: "מאיר אריאל שידע את השפה"), ואהבתי את החיבורים שאתה אורג כשטיח ומצייר בקולמוס.
הערה קטנה: בשיר החותם את הספר "שלושתן" ומתחיל כך: בילדותן / נְשָׂאתִין / על כתפיי //
אני מניחה שיש צורה כזו במקרא או במשנה אך נראה לי שבגלל הנגינה של השיר אולי היה כדאי להשתמש בצורה הפשוטה יותר – נְשָׂאתִיהֶן. ואולי לא.
ברכות על הספר היפה. רוחה
רוחה הי,
תודה רבה על המילים היפות. גם הפעם, כבעבר, אני חושב שההערה שלך נכונה.
מקווה שנצליח להתראות בקרוב באירועים משמחים.
תודה שוב — צדוק
רקפת הי,
תודה. אני שמח לתגובתך. ולגבי המוזיקה — איך כתב יפה אבות ישורון בשירו מוּזִיקָה כָּל מַה?
אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי הַמּוּזִיקָה
יוֹדַעַת עָלֵינוּ כָּל מַה
שֶּׁיֵּש לָנוּ לָדַעַת
עַל עַצְמֵנוּ.
מקווה שנצליח להתראות בקרוב באירועים משמחים — צדוק