בננות - בלוגים / אבנר אריה שטראוס / מרחוק, אבנר שטראוס
זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

מרחוק, אבנר שטראוס

 

מתי שהוא באמצע שנות התשעים תוך כדי הליכה ברחוב תל אביבי, ניגש אלי בחור ממושקף, חנון וסימפטי עצר אותי ושאל תגיד אתה שמך כך וכך אמרתי כן, המשיך אפשר לשאול אותך שאלה אמרתי כן בבקשה ? "יש  בספר שירים שלך שתי שורות.. ההבדל בין משוגע ושפוי נמדד בעיקר במשך הזמן בין צחוק לבין בכי , למה התכוונת. " 
אז ידעתי מישהו  קרא את הספר. יש מי שקורא שירה, יש מי ששומע.

 

 

 

 

מֵרָחוֹק

 

מוֹדֵד אֶת הַזְּמָן

בֵּין הַצְּחוֹק וְהַבֶּכִי

מֶשֶׁךְ הַזְּמָן הֶעָבֶה

מְכַסֶּה,

מֶשֶׁךְ הַזְּמָן

חֶבְלֵי פְּרֵדָה

מִתְאָרְכִים וְהוֹלְכִים

הוֹלְכִים וְדַקִּים

אֶת הַפַנְטַזִיּוֹת שׁוֹמֵר לְעַצְמִי,

אֲנִי כְּבָר לֹא מְזַיֵּף אוֹרְגַזְמוֹת,

הַהֶבְדֵּל בֵּין מְשֻׁגָּע

וְשָׁפוּי נִמְדָּד

בְּעִקָּר בְּמֶשֶׁך הַזְּמָן 

בֵּין צְחוֹק לְבֶכִי,

וְתֵדְעִי לָךְ שֶׁדְּבָרִים

כָּאֵלֶה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב

עַל רֵעֶהוּ

שׁוֹמְעִים גַּם מֵרָחוֹק .


.

מתוך ספר השירה 'מרחק ומידות אחרות'

 

 

 

 

43 תגובות

    • אני רואה את התגובות הרבות ונפעם באמת כיף שמפרגנים לכתיבה . את היית סנונית ראשונה , אולי זה אביב של כתיבה . תודה אבנר

  1. איזה יופי!

  2. יפה מאוד השיר, יש בו עצבות והשלמה של התבגרות, ומשהו מאופק.
    והסיפור ואיך שסיפרת אותו, שיש בהם נחמה.
    :)

    • יופי עצבות והשלמה של התבגרות, ומשהו מאופק.יש בהם נחמה.
      כן יש פה כמה מאלו ואיזה מד שפיות, ואיכשהו אני נזכר במשוררים שהכרתי , ש . צ. מ . ב ש. י. ו. וציירים , גרתי ליד "בית המשוגעים" בטלביה והייתי רואה אותם נכנסים ויוצאים … יוצאים לחופשות הזויות,
      מלאים בתרופות.. I saw the best minds of my generation destroyed by madness, starving hysterical naked, dragging themselves through
      …והמרחק בזמן מרח את הכאב בהרבה משחות שכחה ומרפא, תודה לילוש.

      • וואו אבנר זה לא פשוט בכלל לראות, ויפה שהיה לך הכוח לשמור על עצמך, והשיר הוא מכשיר שאולי עוזר גם בכך…
        {}

  3. גיורא פישר

    לשירה טובה יש קוראים.
    הנה הוכחה

    • אתה הוכחה מצויינת גיורא, מבחינתי
      מהקוראים היותר טובים שמישהו יכול לאחל לעצמו.הרבה תודה .

  4. מירי פליישר

    יפה אבחנה מעניינת. לגבי ההבדלים.

  5. חגית גרוסמן

    אבחנה יפה ונכונה על השגעון. חזק.

    • utuu jdh jdh thzv turj,
      באמת שמח שהגעת לקרוא . מתאים לך לאהוב את זה ,
      ובפראפרזה
      גבר באשר הוא גבר
      צריך בעצם שלוש
      אחת במטה
      אחת בלב
      ואחת בראש .
      – אם לא הבנת מה זה עושה כאן אז גם אני לא .
      אבל אני חושב שאולי את מבינה דברים שאני לא .
      רואה ויודעת. כי את בשלב של הידיעה
      אחר כך רק זוכרים שידענו.

  6. חני ליבנה

    לטעמי שיר מצוין

  7. שיר חכם ורגיש אכן דברים שאדם חושב על חברו שומעים גם מרחוק
    והמרחק הוא אמצעי רגיש מאוד למדוד הרבה דברים

    • חנה את פשוט נשמה יקרה ומרגישים את זה מרחוק. תודה.
      מרחק ומידות אחרות , סרגל כלים.

  8. איריס אליה

    שיר באמת נהדר, אבנר יקירי. ואותי תפסו השורות האלה:

    אֶת הַפַנְטַזִיּוֹת שׁוֹמֵר לְעַצְמִי,
    אֲנִי כְּבָר לֹא מְזַיֵּף אוֹרְגַזְמוֹת,

    גם גברים מזייפים אורגזמות?
    או שרק נשים?
    משוגעים?

    כי אני מחזיקה מעצמי שפויה, אז מה זה בעצם אומר?:)

    • http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=290
      זה אחד הפוסטים הנפלאים שלך
      :-))))))))))))))))))))))))))))))))
      תודה,
      ואחר כך גם אשיב לתגובה היפה שלך כאן .

      • איריס אליה

        אתה מתכוון למרק חובה? הוא לא רק יפה. הוא גם טעים.
        סתם.
        אבל כל מילה אמת, נשמה. אתה לא מבין איזה הצלחה.
        אגב, אספי מאד התפעל שזה בעברית. הוא לא הפסיק לשאול אותי, "אבל איך הם יודעים לשיר בעברית?!?"
        איך באמת?
        נשיקות.

    • זיוף אורגזמות ?
      במחשבה שניה אין לך מה לחשוש
      לשבירת המונופול הנשי ..

      אבל זה מסתבר כפיתרון יעיל…
      אם יהלומים היו אורגזמות
      :-)

  9. תמי קאלי

    אהבתי את: "דְּבָרִים
    כָּאֵלֶה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב
    עַל רֵעֶהוּ
    שׁוֹמְעִים גַּם מֵרָחוֹק ."
    כמה זה נכון…

  10. אבנר היקר,
    בסוף הספר "מרחק ומידות אחרות" נרשם "עכשיו
    כשהספר הודפס,
    לא אוכל לתקן יותר".
    אז קצת פילוסופיה (בזה אתה טוב…) מאחר ונכתב טרם ההדפסה – אם לא נכתב לא ניתן היה להדפיסו. וכן אם נכתב טרם ההדפסה ניתן לתקן עדיין…
    ובכלל לתקן, לשנות – תמיד אפשר.
    השאלה היא אם צריך בכלל?
    דברים נכונים לאותה נקודת זמן. שניה לפני ושניה אחרי הם כבר לא בדיוק. כשחוזרים לאותו הרגע – זה מושלם…
    תראה כמה מילים יצאו מ 7 מילים שלך…

    • אבנר שטראוס

      ובכלל לתקן, לשנות – תמיד אפשר.
      השאלה היא אם צריך בכלל?
      בעיניין הזה לא כך :-)
      וגם בעוד עיניינים )-:
      השיר הקטן הזה
      כבר אז מודה בכך שיש דברים שאי אפשר לשנות
      גם אם צריך.
      אבל תמיד יותר קל לא להתחרט מספיק בשביל להשתנות.

      אחרי הרבה שינויים הגיע אלי העורך המדפיס ירון ואמר זהו זה ההעתק שמש הסופי יותר לא תוכל לשנות . :-)
      ישבנו בקפה תמר,
      אמרתי בסדר רק עוד שינוי קטן
      והוספתי את השיר הזה בכתב יד.

      את יודעת מדי פעם אני שומע על עוד מישהו שיש הספר לי נשארו 3
      בהוצאה לא נותרו, לפעמים אני תוהה איפה עוד 396 :-)
      אגב אם היום היה אתמול וההעתק שמש היה בידי הייתי משנה הרבה כי היום היא רק שמה מים … לא שמה מים בלבד …:-)

      • תמיד יותר קל לא להתחרט מספיק בשביל להשתנות.
        הרבה חוכמה וחוכמת חיים.
        אהבתי, לקחתי לדרך. ברשותך כמובן.

        לעניין עותקי הספר שצצים מדי פעם.
        בן זוגי פרסם שלושה (בנושא חינוך) ועד היום אנחנו מגלים לעיתים עותקים של הראשון שיצא לפני כ 10 שנים במקומות הכי לא צפויים…
        סופש מקסים לך והרבה אהבה,
        טס

  11. תַּלְמה פרויד

    הרבה אמירות מחכימות יש בשיר, אבנריקו. המרחק בין שפיות לשיגעון – כמה נכון. אני הרבה פעמים שואלת את עצמי למה אם נניח אישה, תלך ברחוב לבד ותבכה, יחמלו עליה, אולי מישהו יציע עזרה. אבל, אם אותה אישה תצחק לעצמה ברחוב, יגידו 'משוגעת'. ולכן אני מתאפקת מלצחוק ברחוב (ויש הרבה על

    מה) :)) שבת שלום

    (יש לגיטימציה לצער, לא לצחוק. מעניין).

    • ואוו תלמה לא תאמיני, כנראה אנחנו חושבים במסלולים דומים כי זו סגירת מעגל מופלאה מבחינתי , שימי לב , נזכרתי בשיר הזה הישן
      בגלל פוסט על מישהי שצוחקת ברחוב והשיר צף לי כתגובה . שם הפוסט
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1590450
      ותגובתי שם לקראת הסוף. מדהים .
      נו אנשים חיים בסוגריים
      ולפעמים יוצא הצחוק .
      תודה תלמוש ואשוב .

      • תַּלְמה פרויד

        אבנריקו, קראתי. אני לא מאמינה.

        great minds think alike
        :))))))))

        מי כתב את הקטע הראשון ב'דה מרקר'? (אני לא כ"כ מתמצאת באתר הזה…)

        וזה שאנחנו חושבים במסלולים דומים כבר שמנו לב, לא? :)

        • ביום חמישי זה בולט

          מהרחובות הסמוכים לרכבת מרכז,

          ממשרדים, מסעדות, בית-החולים ובית-המשפט

          מתנקזים אנשים לתחנה.

          ובתוך כל זה, הולך איש אחד

          וצוחק.

          הולך לבד וצוחק.

          אין לו אוזנייה

          זה לא קול של ציפור (לא!)

          אין הסבר אחר לקול הצוחק

          רק הוא

          והצחוק ממשיך

          והוא מותיר אחריו שובל של אנשים

          המביטים בו.

          איך זה קרה שכל-כך לא נורמלי

          לצחוק ?
          נכתב ע"י עירית בבלוג שעליו דיברנו
          תלמה כן מסלולים דומים יקומים מקבילים. ואיך רץ שבוע
          בימי חמישי זה בולט במיוחד :-)

  12. אבנר שטראוס

    המון תגובות יפות
    אגיב אחר כך לכולן
    בינתיים
    תודה

  13. שיר פרספקטיבות ותובנות יפה.
    אני כנראה משוגעת…אבל למעשה לא גילית לנו אם הזמן הזה הוא קצר או ארוך…ועצם המדידה מה אומרת

    • אבנר
      אתה בחור מבריק.
      חשבת פעם לחבר סיסמאות פרסומת?
      חד חלק ונקי
      וגם משלמים לא כמו בשירה.
      שווה לנסות.

      • האמת שרציתי גם להיות אקדוחן במערב הפרוע , מגלה אוצרות , במאי
        פסנתרן, מנתח מוח , גניקולוג , מוח בכנופיה, משורר , כוכב רוק , בלהקה צבאית :-) ג'יגולו , פילוסוף , תיאולוג, שחיין, גורו, מדען גרעין, מיליונר , אבל בסוף בשביל תגובות כאלה החלטתי להסתפק בפוסט בבננותבלוג.

        ושלא בצחוק מי מקרוב כל הגליימור (זוהר),
        הולך כשאתה מתקרב ,
        אז החלטתי בגלל עקרונות לא לעשות ,
        אבל להצעה קונקרטית לא אסרב.
        :-)

      • אני לוקח כמחמאה וחושב מה עניין כסף לכאן, ידידי פרופ לשיווק אומר שאם משהו לא נמכר, הוא נכשל.תקצר היריעה לדיון.
        אני סבור שזה משלם
        אך אולי לא משתלם ?
        ואם חושב מה נהייתי
        אולי נעשה פה צדק פואטי .
        :-)

      • הכסף הוא משרת טוב
        אך אדון גרוע.
        פתגם אנגלי

    • המרווח בין לבין הוא שפיןת זמנית
      http://www.youtube.com/watch?v=MX8P0Kpl9ro&feature=related
      ככל שהמרווח בין הצחוק והבכי מתקצר
      זה מרמז על תסמינים מניים דפרסיביים,
      מאידך
      ככל שמשך הזמן מתארך מצביע על שפיות גדולה יותר
      כשהמרווח הוא של חודשים זה מצביע שוב על מצב עצוב של קיבעון או קטטוניות רגשית , סוג של התאבנות
      שיכולה לנבוע מגורמים שלא כאן המקום לפרטם.
      כיום ישנן תרופות המגדילות או מקצרות את משך הזמן , אך אהבה היא ודאי אחת התרופות הידועות המשווקות ברשתות חברתיות.
      בתקופות ואזורים שונים היו נהוגים סרגלי מדידה שונים ,
      לגבי המדידה עצם המדידה מראה על חרדה מסויימת .
      ואין מקום לדאגה
      http://www.youtube.com/watch?v=pHK21qZP7lc

  14. אתה יודע אבנר, יש גם משוגעים שרוב הזמן צוחקים וכמעט ולא בוכים. אז השפויים מסממים אותם. כי אותם זה מפחיד….

    • כן רותי גם אני סבור זה עיניין
      של ויטליות,
      ויטליות וחיות אמיתית מעוררת בבינוניים פחד .

    • אבנר אריה שטראוס

      כן כך גם בכאלה ששרים :-)
      שנאמר: 'משוגע שר באוטובוס, בן אדם נורמלי שורק'
      שבת שלום:-)

  15. לאבנר,
    התעכבתי בעיקר על "חֶבְלֵי פרידה מִתְאָרְכִים וְהוֹלְכִים הוֹלְכִים וְדַקִּים".
    לא יכולתי לחשוב על חבלי פרידה רק במשמעות ייסורי פרידה כי התמונה שעלתה לעיניי ראשונה היתה דווקא פרידה ויזואלית ציורית – של חבל במשמעות חוט ששני אנשים מחזיקים כביכול, כל אחד בקצה אחר, ואז מתחילים ללכת, כל אחד לדרכו, עד שהחוט מתפורר וניתק. וזה הרי אותו חוט שקשר אותם אחד לשני מלכתחילה, חבל שקושר בין שני אנשים ואז נפרם. והכאב והחוט – החֶבל והחֵבל – נכרכו לי בקריאה יחד.

    על משקל חֶבלי בראשית, חֶבלי יצירה וכו' יצרת את הצירוף הלא-כבול (והלא-מילוני במקרה) חבלי פרידה, ובדרך מיוחדת פיתחת אותו כאילו היה צירוף כבול (או אפשרת לקרוא אותו ככזה). אלמלא הניקוד טרפד את זה, שתי המשמעויות היו יכולות להתקיים זו בצד זו. הוא היה יכול לתפקד גם במשמעות מכאובי פרידה וגם במשמעות חוטים מטפוריים של פרידה.

    בחֵבל במובן מכאוב הח' מנוקדת בצירה והופכת לסגול בסמיכות (חֶבלי מצוקה), ובחֶבל במובן חוט הח' מנוקדת בסגול והופכת לפתח בסמיכות (חַבלי קסם). אלה שתי מילים שונות. אפשר לראות את זה יפה בהבדל שבין חֶבלי אהבה=ייסורים בשל אהבה נכזבת לבין חַבלי אהבה=קשרי אהבה אמיצים ועמוקים. כל צירופי החבלים שבהם הח' בסגול אינם כבולים (חבלי משיח, חבלי מוות) והחבל=המכאוב, גם כשמפרקים את הצירוף וגם כשלא, אין לו שום משמעות מטפורית. כל אלה שבהם הח' בפתח הם כבולים (חבלי אהבה, חבלי שינה), והחבל מטפורי.
    הניקוד שלך בסגול מכוון לייסורי פרידה, אבל המשך המשפט מפתח ציור של חוטי פרידה שהיה יכול לנבוע מניקוד בפתח. אם המילה לא היתה מנוקדת, שתי האפשרויות היו פתוחות.
    הניקוד אמנם סוגר ומחייב אבל לא מנע ממני לקרוא כך וגם כך (בעניין שירה ללא ניקוד, אני די בעד לשמור על כפל משמעות במקומות מהסוג הזה).
    בדרך כלל בצירוף כבול המשמעות של כל איבר בנפרד שונה מהמשמעות הכוללת שלו כאשר אינו מפורק. אבל כאן קרו כמה דברים: כשפירקת את הצירוף הלא-כבול חבלי פרידה ואחר כך אפיינת את האיבר הראשון שלו באורך ובדקוּת, הפכת אותו בכך לכבול. יותר מזה, במובן החדש הוא היה אמור לשמש בקונוטציה חיובית, של קשרים מופלאים, כמו זו שנלווית לכל שאר הצירופים הכבולים שמורכבים מהמילה חבלים, אבל כאן להפך. ונוסף לכל אלה נשמר גם המובן ייסורים דקים.
    לא מאמינה שהרבה יודעים את ההבדל בניקוד, אולי רק נקדנים ולשונאים. אני בעצמי לא ידעתי ורק כשתהיתי, בדקתי במילון.
    וכל זה התאפשר כי שיחקת על העובדה שחֵבל (pain) וחֶבל (rope) הן מילים הומונימיות.

    במדידה שלו הדובר לא נוקט ביחידות המקובלות, והזמן, כמו החבלים, נמדד ביחידות מטריות. דיבור כזה על זמן במושגים של עובי הוא כנראה דרכו הסובייקטיבית של הדובר להוסיף לזמן עוד ממד, שאולי מבטא את הכובד נפשי, הדחיסות, הקושי שבפרידה. כשם שהזמן יכול להיות עבה כשכאב הפרידה גדול, כך הייסורים יכולים להיעשות דקים ככל שכאב הפרידה הולך ושוכך. ככל שהוא מתאושש והחבלים מתרופפים ונהיים דקים יותר, כך גם הזמן מאבד מעוביו – אם בפעם הראשונה כתוב "משך הזמן העבה מכסה", הרי בפעם השנייה אחרי שינוי מנטאלי כלשהו ("אֶת הַפַנְטַזִיּוֹת שׁוֹמֵר לְעַצְמִי, אֲנִי כְּבָר לֹא מְזַיֵּף אוֹרְגַזְמוֹת"), נעלם קנה המידה של העובי, ונשאר רק המֶשך, הימים או החודשים וכו'. מה השינוי בתפיסה שלו? לא הבנתי, עלו כמה רעיונות אבל לא סגורה עליהם.

    כאשר הדובר מסתמך על האקסיומה שהמדד לשיגעון הוא פרקי זמן קצרים בין צחוק לבכי הוא לוקח את השיגעון להגדרה הכי קיצונית, של משוגע עם קבלות, שבכל רבע שעה מתנדנד בין הקצוות בהתקפים של מניה דיפרסיה.
    אבל אצל רוב האנשים התנודות הן נורמליות פחות או יותר, והחיים הם צחוק ובכי שמשמשים יחד, במרווחים משתנים, לפעמים בד בבד. וכשעובר זמן ארוך מדי בין הגוונים הרבים של צחוק לבין הגוונים הרבים של בכי – אלה חיים תפלים, לדעתי. כך שקנה המידה ששימש אותו במדידות האלה הוא קליני. אפשר לומר שבסבך הרגשות המשתוללים של אהבה-פרידה, כנראה הרגיש שהוא פשוט משתגע, לקח את הביטוי הסלנגי משוגע וקירב אותו למשמעות הפסיכיאטרית. נתן תוקף לביטוי משוגע מאהבה או משתגע מצער הפרידה.

    איתנה

    • שטראוס,

      אני פשוט לא מאמינה.
      אתה יודע, השיר הוא פשוט שיר, אבל מבחינת התקפים של בכי וצחוק כמסמנים, הרי שזה תלוי גם בויסות של התרופות.

      רוצה רשימה של תרופות?:)

      ליתיום, שזה סוג של מלח הרי שמתקשר גם לבכי, יכול לווסת את ההתקפים.
      אבל יש עוד תרופה, מה זה מגעילה
      קוראים לה דפלפט – והיא תרופה למניה דפרסיה – גם יש מינונים. באופן עקרוני, באם לוקחים את התרופות בצורה מסודרת ותחת השגחה, אפשר להביא להטבה

      אבל… לא לרפא את המחלה…
      סכיזופרניה, ומניה דיפרסיה, לא נחשבים היום לשיגעון, אלא למחלות נפש כרוניות, כאשר הסימנים הם התקפים פסיכוטיים…

      לפי ההגדרה של פרויד שכולנו ניאורוטים, המעבר אל הפסיכוזה הוא בדיוק הדיאלקטיקה שבין בריאות/מחלה.

      טוב, השיר הוא מאוד מעניין, ספרו לי פעם על מישהו שבהתקפים של מניה הוא היה מסוגל לתופף על תוף ממש שעות במהלכים של יום ולילה.

      ובאיחולי
      תהייה בריא
      חוה

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס