שחרחורת סופרת ומשוררת

אז המטבח ריק. רק כמה שקיות פתיתים שנשארו מתוכנית החומש של אמא שלי, (היא הייתה כאן,  הרי, וכבר נסעה לפני חודשיים, ועדיין נשארו כמה דברים שלא הספקנו להשתמש בהם.) וקופסת רסק עגבניות אחת, וכמה גרגרי סוכר וקפה, לקפה האחרון. ושתיים שלוש כפות שוקו. וזהו. אה. ובמקרר קנקן חלב, אחד, בר תוקף, ועוד מיליון שאריות של דברים שהחמיצו, התקלקלו, נזנחו נשכחו, ...

    וזה לילה. וזה מוטל אמריקאי טיפוסי. שתי מיטות זוגיות עם כיסויים מהמאה שעברה. מזגן רחום שמנסה לצנן את החדר. ווילונות אדומים וכבדים שמשאירים את החושך בחוץ. כמה תמונות ממוסגרות, בלתי נחוצות בעליל. טלוויזיה שצעקה עלי כל היום ועכשיו סוף סוף השתתקה. מקרר קטן. קומקום אמריקאי שגם אחרי שנה אף אחד מאיתנו לא יודע איך מתפעלים בדיוק, ואיך אמור ...

      "איך זה שכוכב אחד לבד מעז/ איך הוא מעז, למען השם…" (נתן זך)   מעשה במשורר משובח מקובל, מכובד מוערך עם פרסים למכביר על כל צעד ושיר ושלושה תארים, בל נשכח   אך בבוקר אחד, לא מוצלח התעורר ידידנו וכך, הוא הביט במראה ובלי שום התרעה הוא פגש שם נתן מלוכלך.   לפוסט של ללי ציפי מיכאלי ...

  "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד; פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן ...

חברים מתוקים ויקרים. לא נוח לי עם העלאת הפוסט הזה בתשעה באב, הטיפשות כולה שלי. אז סליחה שאני לא עונה, ואשמח אם תבחרו להמנע מתגובה במשך היום הזה, ותחזרו להגיב אחריו. המון המון תודה ושוב סליחה.       הרשימה מתייחסת לרשימה הזאת של אלון עידן ב"עכבר העיר",  http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,52259,.aspx ולתרגום הנפלא של גיורא לשם ל"תאנים" לד"ה לורנס. http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17223&blogID=228 אתמול, בזמן הג'וגינג ...

        גַּעְגּוּעַ תְּאֵנָה אַחַת שֶׁנִּשְׁכְּחָה עַל הָעֵץ בְּסוֹף הַקַּיִץ, מַזְכִּירָה לִי שֶׁיָּכֹל הָיָה לִהְיוֹת פֹּה גַּן עֵדֶן.   אני מאד מאד אוהבת תאנים. מאז שהייתי ילדה. וכאישה, זה רק הלך והתעצם. הכי אני אוהבת תאנים. לא דבלים. תאנים. לא יבשות. רטובות:).  העץ הראשון ששתלתי בגינה שלנו, היה עץ תאנה. והתאנה הזאת מככבת ב"מכתוב", הספר שלי. מאז, אני ...

          בחיי שהתכוונתי לא להיכנס לבננות היום. אבל הפוסט של לי עברון ועקנין הזכיר לי משהו מדהים, ואני לא יכולה להתאפק. חייבת לספר אותו. לי סיפרה שהמציאות חיקתה סיפור שהיא כותבת. שהיא כותבת משהו על פנצ'ר, והבוקר גילתה שיש לה פנצ'ר באוטו. אז שכה אחיה, אני חושבת שזה באמת אחד הדברים הכי הזויים שקרו לי בחיים, ...

המאמר הבא מתאר באופן מדוייק ומדכא את העמדות של  יהודי ארה"ב ביחס לישראל. בכל השיחות שהיו לנו כאן, זאת בהחלט הייתה התמונה שהצטיירה. חשבתי שזה רק כאן, בבוסטון. אבל המאמר מתאר את התהליך באופן הרבה יותר נרחב. שיעור בדיכאון. או קטליזטור להתעוררות. תקראו. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1178602.html

  שלוש תמונות. שתיים מיום העצמאות האמריקאי בבוסטון. (זה לא ניו יורק. למרות שקצת דומה..) והשלישית שסתם נורא הצחיקה אותי, כי כשהסתכלתי עליה, ראיתי שכל אחד מאיתנו (חוץ מנעמי, אולי) הסתכל לגמרי, אבל לגמרי לכיוון שונה. אני מנסה לדמיין את הרגע. מוש בטח אומר, "תסתכלו אלי" וכולנו עושים דווקא ההיפך. טוב שאנחנו לא יחידה צבאית.  

         "זה לא נורמלי, נינה." לחש לה בעלה באותו בוקר, כמידי בוקר בארבעת החודשים האחרונים, והיא ידעה שגם הלילה הייתה שנתו מסוכסכת. "זה גם מסוכן… זה מסוכן." מלמל אליה בייאוש. היא אספה אליה את גופו הקודר תוך שהיא מקפידה שלא יכביד, חלילה, על בטנה, ליטפה את פניו בכפות ידיה והחליקה דרך חיבה על זיפי זקנו שנדחקו אל ...