בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / גפרורים – מחזה לעשרים שחקנים
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

גפרורים – מחזה לעשרים שחקנים

 

 

 

 

 

 

 

טוב, חברים, אני ממש לא רוצה לעצבן, אבל אני מוסיפה עוד פוסט, מבטיחה שאחרון, בעקבות ההתרחשויות ההזויות שפקדו אותי השבוע.

מי שלא יודע מה קרה מוזמן להציץ בפוסטים הקודמים, חלק מההתרחשויות מתועדות: 

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13606&blogID=290

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13623&blogID=290

אישה חכמה כתבה לי, בעקבות מה שקרה, שאולי 
מישהו הרגיש שנעשה קצת צפוף פה, במטע.

צפוף? אין לי מושג. להגנתי ייאמר שאני בכלל לא שמנה.

מכל מקום, בעקבות האמירה הזאת נולד המחזה הבא. קראתי לו:  

גפרורים   
 
תיאור הבמה: עשרים גפרורים עומדים זה לצד זה, בשתי שורות שוות. גפרור מס' 1 הוא הראשון משמאל, בשורה הראשונה. גפרור מס' 20 הוא הגפרור האחרון מימין, בשורה השנייה.
הבמה חשוכה. פנס תאורה עילי מאיר בכל פעם רק את פניו של השחקן הדובר. כל השאר נותרים בעלטה.
 
מערכה ראשונה: (ויחידה, זה בסדר.)
מוזיקת רקע: שיר חנוכה. (חנוכיה לי יש. דולקת בה האש. ושחה לי בלאט. על כד קטן נחמד…) המוזיקה נחלשת.
 
גפרור 5 לגפרור 6: (בכעס) זוז כבר. תפסיק לדחוף אותי.
גפרור 6: אני לא דוחף. דוחפים אותי.
גפרור 4: (מזיז ישבן לצדדים בהגזמה) איך זה יכול להיות שדוחפים אותך? לכל אחד יש את המקום שלו. אף אחד לא זז. רק אתה כל הזמן מנסה לתפוס עוד מקום…
גפרור 5: זה נכון. אתה תמיד מנסה לתפוס עוד מקום!
גפרור 6: די כבר. תעזבו אותי. אני בקושי נושם.
גפרור 7: בטח.. בקושי נושם… להתלונן אתה יודע יופי!
גפרור 6: תגידו, מה אתם רוצים ממני? מה עשיתי?
גפרור 5: (מחקה את גפרור 6, בליגלוג) תגידו, מה אתם רוצים ממני… מה עשיתי…
גפרור 9: (בבוז) הוא אף פעם לא אשם. תמיד רק מאשימים אותו.
גפרור 6: אני באמת לא מבין מה אתם רוצים ממני? אני הכי רזה פה.. אני תופס הכי פחות מקום.
גפרור 2: (קולו קטן וצפצפני.) באמת, מה אתם מתנפלים על שש? הוא באמת ..
גפרור 5: תשתוק, שריקי! אף אחד לא שאל אותך.
גפרור 2: (מתחיל לייבב) אבל..
גפרור 5: תשתוק אמרתי לך. תתערב רק כשישאלו אותך. או כשיתחלף לך הקול.

שתיקה קלה. גפרור 6 משתעל.

גפרור 4:
וגם תפסיק להשתעל!
גפרור 3: כן. זה רק מה שחסר לנו. חיידקים!

גפרור 6 שוב משתעל. כמעט נחנק.

גפרור 4, 5 , 11 ו 13
(צועקים יחד) : די!
גפרור 4: (מנסה להישמע רגוע.): הסברנו לך שגם ככה קשה פה. וצפוף. תפסיק להשתעל. אתה תדביק את כולנו.
גפרור 6: (בקול חנוק) סליחה… אתם צודקים. פשוט נתקע לי משהו בגרון…
גפרור 9: טוב, די. הבנו! כל היום, שתו לי אכלו לי שתו לי אכלו לי… נתקע לי.. דוחפים אותי… מה הסיפור שלך, אתה?
גפרור 6: (בקול חלש) מה הסיפור שלי?
גפרור 9: (צועק) כן. מה הסיפור שלך? אתה מצטער שהגעת לכאן? לא נאה לך החברה? המנהגים שלנו לא מתאימים לך…. מצידי אתה יכול לחזור למקום שבאת ממנו!
גפרור 10: כן. יהיה לכולנו יותר טוב אם הוא יחזור למקום שהוא בא ממנו!
 
קולות הסכמה נשמעים.

גפרור 6:
בחיי שאני לא מבין מה אתם רוצים ממני. מה אני לא עושה בסדר? באמת. תסבירו לי. אני עושה תורנויות סיגריות כמו כולם. אני תמיד מתנדב ראשון לל"ג בעומר.. אני משתדל… בחיי שאני משתדל.

אט אט עולה האור על הבמה. עשרים הגפרורים מתגלים. גפרור שש מתגלה כגפרור שרוף. היחידי ששרוף.

גפרור 5 לגפרור 6:
די. די. שמענו אותך! תמיד אתה מרגיש מסכן.
גפרור 8: נמאס. נמאס! נמאס כבר לשמוע אותך! מה שלא עושים בשבילו תמיד הוא מרגיש מקופח.
גפרור 9: (במיאוס)כן. עוד מעט הוא שוב יתחיל להתבכיין שתמיד דופקים ת'שחורים.
 
המסך יורד.
ברקע שיר חנוכה:
אבי הדליק נרות לי ושמש לו אבוקה… ושמש לו אבואוקה..
 
 
ואני שואלת, מישהו מתנדב להיות הבמאי?
 
 
 
 
  
 

?

 

 

 

 

 

 

 

23 תגובות

  1. איריס איריס, תבטיחי לנו (הטובים) לא להפסיק לכתוב בבלוג שכן כתיבתך מרעננת וקולך ערב…

    אין לי כרגע זמן לקרא את המחזה אך אשוב אליו בהמשך

    • קראתי…ומה אומר לך איריס איריס, מי שיש לו מקום בלב לזולתו ירגיש נוח לא רק בקופסת גפרורים אלא גם בקופסת סרדינים…
      ומי שאין לו, העולם כולו לא מספיק עבורו…
      וכך מתחילות מלחמות העולם…

      ובליבי כבשת לך מקום של כבוד

  2. השאלה היא למה את מאמצת את הטרמינולוגיה הגזענית ומגדירה את עצמך שחורה. האם אינך משחקת בכך לידי הגזענים (גול עצמי)? או שמא את מפעילה כאן מכבסת מילים לדעתך?

    • איריס אליה כהן

      נחמן יקר, המילה "שחור", על כל הטיותיה, ועל זה עוד יופיעו ויגיעו פוסטים נוספים, לא הייתה עבורי, איננה ואף לא תהיה, טרמינולוגיה גזענית.
      וכן, אני מאד אוהבת לכבס מילים, הן יוצאות נקיות יותר. אני גם אוהבת לתלות אותן ואחר כך ללבוש אותן. אם הן יפות לי, אני משאירה. אם הן לא משהו
      אני פושטת.

  3. נעם רחמילביץ'

    שש מפשפש, האם שומע?
    מה אני אגיד לך, אלמלא הייתי רואה את הטקסטים שאת כותבת ברגיעה, הייתי אומר ששווה לעצבן אותך כי זה מוציא ממך את הטוב.

    כשאת כותבת בלילה – את עושה את זה כדי לסנן רעשי רקע, נכון? את לא תשבי באמצע מטחי הבמבה והביסלי ואמא תביאי לי ואיפה שמת את הנעליים וכ"ו ותתחברי ליו אס בי של התת-מודע שלך, נכון?
    אותו דבר כאן: ת-ס-נ-נ-י. למה זה מפריע לך? הקצף הזה (תרתי משמע אבל בעיקר במשמעות המיימימת)לא נוגע לך. מי שבוחר לקצוף, זכותו. מי שבוחר לכתוב יפה ולהיות נחמד ואמפתי לדיירי השיכון – זו זכותו לא פחות. כל אחד יחיה עם האג'נדה שלו. בסוף ממילא כולם מפצחים גרעינים על המעקה של אי התנועה.
    זיי געזונט
    נעם

    • איריס אליה כהן

      נועם יקירי.
      אתה מצחיק אותי. תודה. אני אוהבת לצחוק. ובפרט שזה על הבוקר שלי.
      שלך, איריס

      ומה שלום האלדר וואן והליטל וואן? מקווה שטוב.

      • האלדר בסדר, בכדורעף עכשיו, המידל (מיידלע) אצל חברה והליטל מנדנד רגליים מול המחשב.
        ועכשיו אני רואה שגם את לא עומדת בדברתך ונצמדת למסך הדק. תפסתי אותך. אחרי שלושה פספוסים נשלח אותך לוויפסנה.

        • איריס אליה כהן

          הי נועם, כמה אתה מצחיק אותי. בחיי שתפסת אותי. עכשיו באמת באמת אני לא נכנסת..
          הנה, אני עושה אנטר וחוזרת לספר שלי…

  4. חמוד לאללה

  5. הי איריס כמה ימים אני בלי מחשב והנה שערוריות, מתחזים גרפומנים, מתפרצים ואחרים, ההיית או חלמתי חלום??? אני מאמינה תמיד לכולם, ובעיני את נהדרת בעיני, אני אוהבת את הכתיבה ואת הנוכחות שלך!

    • חניל'ה יקרה, תודה. באמת חסרת לי. זה מדהים כמה מהר הווירטואליה מחברת בין אנשים… כן. קרו כמה דברים הזויים, אבל את יודעת, מכל מלמדי השכלתי. ממש מרגישה ככה.
      מחכה לקרוא משלך. איריס

    • הגפרור שבעירתו פנימית ,איש לא יוכל לשרוף אותו הוא ימשיך לבעור ולהצית לבבות… ככה זה

      המשבצת הריקה – טעות מקלדת

      • תודה רבה, חנה יקרה.העיקר שנמשיך לבעור… חשבתי עליכם אתמול, היית בערב לרות?

        • כן ,והלוואי ואפשר היה לקצר מרחקים ואף את היית
          ארועים כאלה הם אור לנשמה צריך להתחבר לטוב, והלוואי ויכולנו תמיד

          • הי חנה, בדיוק אני מציצה בתמונות שהעלתה גבריאלה, הייתי כל כך שמחה להיות. כתבתי גם שם, נראה לי תענוג ללב ולאוזניים.

            • היי איריס, מקווה שהרוחות נרגעו.
              לא ידעתי שאת היא זו שהגבת אצלי, השמטת את שם משפחתך… עכשיו אני יודעת שזו את. שבת שלום לך שם במרחקים.

              • הי גבריאלה יקרה, עקבתי בהתרגשות אחר המחווה המקסים שארגנתם לרות. הגד לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, תקף במקרה הזה ללא ספק.
                ובאשר אלי, אין לי ספק שגם אצלי חוכמת הזקנים תקפה עד מאד, וכבר כתבתי, מכל מלמדי השכלתי.
                תודה על ברכותייך ושבת שלום גם בציון.
                שלך איריס

  6. הבל הבלים הכל הבל, הלך הגפרור אחר החבל

השאר תגובה ל נחמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן