שחרחורת סופרת ומשוררת
12/4/18
1.
בלילה הגיעו אליי מילים מהעבר: שסק. מושבה. אבא. לפנות בוקר הגיע אליי העבר עצמו, והוא, אין לו סנטימנטים, דפק, נכנס. התחיל להתמזמז איתי במיטה. הדפתי אותו בעדינות, בדיוק מכינה מרק, שלא ישרף לי המרק, אמרתי. מי מכין מרק בארבע בבוקר? הוא שאל, ובצדק, אבל איכשהו כבר לא עמד לו או שכבר לא בא לו והוא הסתלק. מה שכן, השאיר עקבות בוץ כל הדרך עד לדלת. מזל שהעוזרת צריכה לבוא היום, חשבתי תוך כדי חלום. המשכתי לישון עד שאסף העיר אותי והזכיר לי שהוא צריך ללבוש חולצה לבנה כי יום השואה ויש לו שישה מיליון יהודים מתים לזכור. שישה מיליון ואחד יהודים מתים, בעצם, כי גם סבא של אורי מת בשנה שעברה. רציתי להגיד לו, גם אבא שלי יהודי מת, אולי תשאיר איזה תא אחד לזכור את סבא אפילו שהוא לא מהשואה?
2.
בבוקר קיבלתי טלפון מאמא: חלמתי עלייך. מה חלמת? אל תשאלי. אבל כבר שאלתי, אמא. שלא נדע. אחר כך סיפרה שלחץ הדם שלה האמיר ל 200. מיד עזבתי את ענייני (לא עשיתי כלום. שתיתי קפה) ונסעתי אליה. הסתבר שסתם רצתה לראות אותי. אבל באותה הזדמנות סיפרה לי שהשכן הרוסי, כולם רוסים בבניין שלה, מת. מי זה, אמא? שאלתי. נו, הרוסי. מי, זה שתמיד נראה לי שהוא הולך להוריד עליי את מקל ההליכה שלו? לא, זה עדיין חי.
3.
אחר כך, בבית הקפה שאליו הלכתי כדי לכתוב, פגשתי איזה איש שהכיר את אבא. הוא נהיה עשיר גדול. עושה עסקים בהודו ובסין. אמר משהו גם על מונגוליה. אבא היה אומר עליו שהוא דו פרצופי. התפעלתי: וואו, מונגוליה.
חשבתי, ככה נראית אישה עם שני פרצופים. רציתי לשים לו מלח בקפה.
4.
ואז, בשעה 15:45, קיבלתי הודעה מנויתי שאני צריכה לנסוע מטבעון לראשון לציון, לראות העתק שמש, שזה השם הכי יפה שאפשר לתת לחפיסת דפים לבנים. התרגשתי, הספר יורד לדפוס! ידעתי שאני חייבת לחזור עד 19:55 גג. היו אמורים להגיע אליי 30 אנשים ל"זיכרון בסלון". ב 20:00.
עכשיו, בעיה מילולית: נסיעה מטבעון לראשון לציון אורכת שעה ורבע, בלי פקקים. איריס יצאה ב 15:45 מהבית. נסעה במהירות 120 קמ"ש כמחצית מן הדרך. כשעלתה על כביש 6 גילתה שמד המהירות מורה על 140 קמ"ש. קריין הוויז, לשם שינוי, לא הטעה אותה ולא גער בה. כשקרא בהתרגשות, מכמונת מהירות לפנייך, האטה. בדיקת העתק השמש ארכה 42 דקות. את הספר היא מסרה לרננה ב 17:34. נכנסה לרכב ב 17:48, כי התברברה בחנייה הענקית של ידיעות. ב 18:00 מילאה דלק ויצאה צפונה. ב 19:05 הגיעה איריס לטבעון. כעת צאו וחשבו מה הסבירות שיש אלוהים.
5.
לכל ספר יש את מספר המזל שלו. של "מכתוב" זה 1. הוא יצא ב 1.1.11 וזה הספר הראשון שלי וכו'. של "דושינקא" זה 4. את כל הסצנות המרכזיות מניעים 4 גיבורים, כלומר, בכל הסצנות המרכזיות יש רביעיית אנשים, וזה גם סיפור בארבעה קולות. של "גלבי": 2. הוא מלא מלא מלא בכפילויות ובזוגות תאומים והוא גם מעמיד בתוכו 2 נרטיבים מרכזיים.
זה כמובן לא היה מתוכנן, אני מאמינה שזו האנרגיה של הספר.
מספר המזל של "גבר אישה ציפור" הוא 12. מתוכנן לגמרי. דליה נולדה ב 12 באפריל. אתמול בלילה כתב לי חיים ארמון, מי שקרא את הספר הכי הרבה פעמים חוץ ממני, כדי למצוא טעויות, תמסרי מזל טוב לדליה. לקח לי רגע להבין, אבל אשכרה ב 12 באפריל ירד "גבר אישה ציפור" לדפוס.
לדפוס.