זמן הרוך אישה, אימא, מלמדת, מנחה ועובדת עם אוכלוסיות מוחלשות

v\:* {behavior:url(#default#VML);} o\:* {behavior:url(#default#VML);} w\:* {behavior:url(#default#VML);} .shape {behavior:url(#default#VML);} Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}

    הנה אנחנו פה בבלוג של משוררים, ולא שואלים מה זה הדבר הזה, מוזה. אז אני שואלת אתכם מהי המוזה שלכם, ואשמח אם תיכנסו לספר, משום שלעניות דעתי המוזה החמקמקה שונה מאחת לאחד. המוזה בשבילי היא סוג של כאב בבטן, כבד, מתכנס, חודר. כאב שיש בו כובד של מתיקות מסויימת, משהו כמו רגש של התאהבות נואשת, פצועה. כשהיא באה, ...