בננות - בלוגים / תלמה פרויד / יוסף בעל החלומות
תלמה פרויד
  • תלמה פרויד

    נולדה בתל אביב, כמעט על מדרגות בית החולים ולא התאוששה עד היום. למדה ספרות עברית ולשון באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ועשתה תואר נוסף בספרות, בהצטיינות, באוניברסיטה הלאומית של דרא"פ. שהתה בשליחות בדרא"פ, לימדה בתיכון שם ובארץ. טיילה רבות באפריקה והתאהבה ביבשת. הייתה חברת מערכת 'מעריב' במשך שנים ותרמה 'אייטמים' גם לגל"ץ. בהמשך הייתה כתבת ראשית ב'עולם האשה', כתבה על ענייני תרבות ב'פנאי פלוס', כתבה טורים בענייני עיצוב, בריאות ועוד. כלשונאית, הייתה בין כותבי המילון העברי-עברי 'רב מילים' שיצא בהוצאת מט"ח שליד אוניברסיטת ת"א בשיתוף עם אחרים – בפרק הביטויים. עורכת לשונית, כותבת, פריקית של שפות, מציירת במילים. גרה בהרצליה

יוסף בעל החלומות

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

יוסף

מאת תלמה פרויד


פורסם בחוברת 'הילולים' של ביהמ"ד 'אלול', משכן אמנים, הרצליה
  

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו, ועשה לו כתונת פסים" (בראשית ל"ז, 3) – מן הפסוק הזה משתלשלות כל הרעות המוצאות את יוסף בהמשך. האמנם 'האהבה מקלקלת את השורה'? אנחנו למדים ממנו, כי מנעוריו היה יוסף יחיד ומיוחד בעיני אביו. ולא הסתפק יעקב באהבה היתרה שאהב את בן הזקונים שלו, אלא עוד 'נופף' בה, בסמנו את בנו האהוב והמועדף בכתונת פסים.

 

האם רק בעיני אביו היה יוסף יחיד ומיוחד? מן הסתם, לא. כל תולדותיו מוכיחות כי גם אלוהים בחר בו – להתגלגל למצרים, לעלות לגדולה ולמשול, להיות האיש שייתן שבר לעמו בעת הרעב הגדול – המנוף לנדודי העם מצרימה תוך העברתו בכור המצרף של ההיסטוריה וכינונו לעם.

והיה עוד מישהו ש'בחר' ביוסף, בנוסף לאביו ואלוהים, והוא – יוסף עצמו. "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי: והנה אנחנו מאלמים אלומות בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי", (בראש' ל"ז, 17) – מספר יוסף את חלומו לאחיו בתום נעורים של עלם גלוי לב, ושופך שמן על מדורת שנאתם. מודע-לא מודע לשנאתם-קנאתם, הוא מוסיף ומספר (שהרי 'יוסף' שמו) על "השמש והירח ואחד עשר כוכבים" המשתחווים לו, והפעם, זוכה לגערה לא רק מאחיו, אלא אף מאביו האוהב.

האם היה יוסף מגלומן יהיר ותאב שררה, שהתנשא על אחיו ואולי אף על שאר הבריות, או שמא נער תם בעל הכרת ערך עצמית, שמשחר נעוריו חש ש'סומן' על ידי אלוהים ואדם, מנהיג מלידה, איש עם ייעוד היודע שנועד לגדולות ואינו מסתיר זאת? העונש לו 'זכה' – מכירתו לישמעאלים והרחקתו ממשפחתו וממולדתו לניכר, מרמז , כי היה בו גם חטא – גבהות לב, היבריס, עליו נענשים במיתוסים, שלנו ושל אחרים.

אך יש גם דרך נוספת להסתכל על תולדות יוסף: נכון שנמכר, אכן הורחק ממשפחתו ומשורשיו, אך מנגד, עלה לגדולה, זכה לכבוד ולמעמד רם והפך לאיש שהציל את עמו. האם לא זה מה שחלם בחלומותיו 'המקוממים'? האם הייתה בחלומותיו משום ראיית הנולד – שהרי 'השמש, הירח והכוכבים' הלא הם אחיו המתנכלים (ואולי אף אביו ואמו כפי שפירש זאת אביו), אכן השתחוו לו והיו תלויים במוצא פיו ובחסדו באחריתם.

ואם אכן צפה יוסף בחוש את הנולד – המעמד המזומן לו – האם ניתן להאשימו ביוהרה ובהתנשאות? האם על מי שחש שנולד להנהגה, להצניע את תחושותיו? להפגין ענווה מזויפת כדי לרצות את מי שעינם צרה בו? ובכלל, מה אפשר לצפות מנער יתום מאם (שהייתה האישה המועדפת על אביו) שאביו מעדיפו על שאר בניו ומרעיף עליו אהבה יתרה בגלוי – שלא יחוש יחיד ומיוחד ואהוב ונבחר? שיהיה בוגר ומניפולטיבי דיו כדי להסתיר את ייחודו על מנת לשרוד?

"החלומות לא שווא ידברו" חש יוסף מנעוריו והפך ל'צפנת פענח' של שר האופים ושר המשקים ולימים, אף של פרעה בכבודו ובעצמו – אלפי שנים לפני 'פשר החלומות' של פרויד.

 

שלוש פעמים בכה יוסף, ובכיו מהדהד על פני הדורות. פעם אחת בצותתו לאחיו, שלא היו מודעים לכך שהוא מאזין להם ושומע אותם מכים על החטא שחטאו לו. "ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (שם, מ"ב , 21). ותגובת יוסף – "ויסר מעליהם ויבך…" ואחר, מילא כליהם בר.

בפעם השנייה הוא בוכה כשהאחים ממלאים את דרישתו ומביאים אליו את אחיהם הקטון, בנימין. "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה ויבך שמה" (בראש' מ"ג, 30). בפעם השלישית בכה כשהתוודע אל אחיו, שלא הכירוהו. "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, ויקרא: הוציאו כל איש מעלי. ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו. ויתן את קולו בבכי, וישמעו מצרים וישמע בית פרעה, ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף. העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי. ויגשו. ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" (שם, מ"ה 1-5 ). כלומר, יוסף עוד 'מנחם' את אחיו על הרעה אשר עשו לו.

בחשבון הדורות יוסף מנצח ניצחון גדול – וגם חלומותיו, שהתגשמו אחד לאחד. יוסף, מנהיג בעל גדלות לב, שידע לסלוח ולא לנטור, לגמול טובה תחת רעה, איש בעל רגש שהאהבה שבלבו ניצחה. ואם אלו אינן מסגולותיו הנערצות ביותר של מנהיג, אז מה כן?

 

 

 

 

23 תגובות

  1. איריס אליה

    לא יודעת, תלמה יקרה. האמת היא שאף פעם לא אהבתי את יוסף. את יודעת, ככה, אני בעניין שמנהיג צריך לגלות צניעות. זאת תכונה נורא חשובה בעיני.
    בכל מקרה, המאמר שלך מרתק, והזכיר לי שכתבתי איזה מונולוג קצרצר, על אותו נושא בדיוק. אני כבר מעלה אותו. שבת שלום!

    • תַּלְמָה פרויד

      איריס יקרה, כפי שאת מבינה, אני מאוד אוהבת את יוסף. מאוד מאוד!!! ולא נזכור לו את חטאי הנעורים, נכון? הוא כיפר עליהם מעל ומעבר. וחלק מן הדברים שעוד יש לי לומר כבר כתבתי לך בבלוגך.

      תודה לך, חביבתי, על התגובה ועל הפוסט שלך. שבוע טוב. ומבורך

  2. תלמה הי
    נהניתי לקרוא את המאמר – כיף ותודה
    אין, אין על "הטלנובלה" של פרשת יוסף:)
    נוסף לכל גם היה יפה תואר ויפה מראה בדיוק כמו אמו
    אבל עלי תמיד השאיר רושם בנימין הקטן
    תמיד דאגתי לו
    שבת שלום תלמתינו

    • תַּלְמָה פרויד

      היי, תודה רבה ריקי-תיקי.
      כן, הוא היה יפה תואר יוסף ("בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" – על פי הפירוש הקלאסי). עוד סיבה להתאהב בו :)

      אל תדאגי על בניומין. הבנימין שבחבורה יסתדר.
      שבוע טוב.

  3. אהוד פדרמן

    לאור הבדלי ההשקפה לגבי יוסף בין תלמה לאיריס, אני מתיחס לסיפור יוסף כאל טקסט ספרותי ושואל את עצמי האם מחבר הטקסט חיבב את הדמות שיצר, או לא ?

    לדעתי, מתוך הטקסט עצמו אפשר לחלץ חיבה עיקבית. אם לשפוט את יוסף על פי תאור מעשיו הריהו צדיק תמים. גם בהציגו את חולשתו היחידה של יוסף, ההתנשאות על אחיו, הכותב מציג אותו במשתמע כקורבן של פינוק וחינוך קלוקל מצד אביו. וסך הכל במה חטא ופשע ? בחלומות ! וחלומות, כידוע למחבר הסיפור, למרות שלא ידע את פרויד, אינם נמצאים בשליטה. ומי אתם, הקוראים החסודים הפוסט פרוידיאנים שתשפטו ,מה אתם משטרת החלומות ?

    בניגוד לשאר החולמים שפה ושם הורגים בחלום השינה או בהקיץ את בני משפחתם ולא מספרים את זה לאף אחד, יוסף עשה טעות ילדותית, הוא סיפר בתמימותו את דבר חלומותיו ועוד למושאיהם, במקום לדחות את הענין ולספר זאת בבגרותו למטפל שלו (או לכתוב על כך רב מכר בשם חיי וחלומותי ). האם על כך, שואל הטקסט, שוב במובלע, מגיע לו עונש מוות שהומר ברגע האחרון בעבירה חמורה על החוק נגד סחר בבני אדם ?
    ובשארית הטקסט, המספר מציג את יוסף לא רק כצפנת פענח, אלא גם כנופת צופים.

    האמת היא שגם אני לא סובל את יוסף שכן איני מאמין בצדיקים בכלל ובצדיקים מתוקים בפרט.

    • תַּלְמָה פרויד

      אהוד, עם או בלי להרגיש כתבת כתב הגנה/ניתוח אופי כל כך יפה ומשכנע בעד יוסף. ואני מסכימה עם כל מילה. ואז באה השורה התחתונה שלך (וכאן בא ה'מפנה בעלילה') ואתה מודיע: "אני לא סובל את יוסף" (מותר לך כמובן. כמו שאין משטרת חלומות, אין גם משטרת רגשות. אני יודעת, אולי עוד תהיה :)),וכאן מתפצלות דרכינו. בעוד שאני אוהבת את יוסף למרות מה שאין בו, אתה לא אוהב אותו למרות מה שיש בו. קורה.
      ו"למרות" שהלכנו בדרכים אחרות, תודה רבה על התגובה המפורטת. ושבוע טוב.

  4. גיורא פישר

    תודה תלמה
    סיפור יוסף הוא הסיפור הארוך ביותר בתנ"ך. אין ספק שהסופר הצליח ליצור בסיפור דמות מורכבת . תומס מאן הצליח לכתוב בעזרת החומר המקראי שלושה כרכים על "יוסף ואחיו".
    סיפור זה השפיע על סופרים עוד בתקופת המקרא. ספרי אסתר ובמידת מה גם סיפור דניאל הם בבואה של סיפור יוסף.

    • תַּלְמָה פרויד

      אכן, נראה שסיפור יוסף שימש השראה כבר בתקופת המקרא. בספר דניאל יש הרבה אלמנטים דומים מאוד. גם דניאל פותר חלומות. יוסף הושלך לבית האסורים, דניאל לגוב האריות.

      וכמובן, תומס מאן עם 'יוסף ואחיו' שהזכרת. ו'יוסף וכתונת הפסים' ועוד.
      אני מניחה, גיורא, שלימדת/אתה מלמד את סיפור יוסף. איך הוא עובר בכיתה?

      תודה רבה על תגובתך ושבוע טוב.

  5. לבנה מושון

    בנערותו, כשעוד היה בוסר, היה גבה לב ועל כך נענש וראוי היה שיענש כחוגר שהתהלל כמפתח (אם כי העונש היה אכזר, מופרז ושלא במקומו, ואצבע משמים כיוונה אותו), אבל עשה תיקון, התבגר ןהוכיח שנולד להיות מנהיג. מנהיג שהוא יהיר משניא עצמו ובדרך כלל נופל.

    • תַּלְמָה פרויד

      אני מסכימה איתך, לבנה, שהעונש היה אכזרי מדי. 'לא מידתי' היינו אומרים כיום. כנראה, אצבע אלהים, כפי שאחרית הסיפור מראה.
      הסבל שעבר על יוסף הפך אותו לאדם טוב ורגיש יותר אולי. כמו שקורה לא אחת לאנשים זחוחים מדי. תודה על תגובתך.

  6. מאמר יפה ומענין ,תלמה, ויוסף על פי הקבלה מסמל את ספירת יסוד – צדיק יסוד עולם ממנו ומיהודה יצאו שני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד
    שבוע טוב

    • תַּלְמָה פרויד

      אכן חנה יקרה ומאירת עיניים, 'צדיק יסוד עולם'. וספירת יסוד היא הספרה הזיכרית ביותר מבין הספירות (ר' ציור הספירות בהקְבלה לגוף האדם ומה שנכתב עליה). תודה שהזכרת את שלושת היו"דים: יסוד, יוסף, יהודה. אני אוהבת את החיבורים לקבלה, שאת עושה – ולמקורות האחרים.
      תודה לך ושבוע טוב.

  7. כל פעם שמגיעים לסיפור יוסף ואחיו אני שופכת דמעות.
    בעיקר כשהוא נותר לבדו ובוכה. וגם אני בוכה.

    סיפור של יוסף עמוק, מפתיע.

    האיש נועד להנהיג, אך עבר דרך של התבגרות מחשלת. דרך שכולנו עוברים כשרוצים למעלה באמת. לא מתוך האגו, אלא מתוך אהבה נאצלת ורצון להיטיב באמת. כי זהו מנהיג. וזהו יוסף.

    • תַּלְמָה פרויד

      אביטל, גם לי הסיפור מעלה דמעות בדיוק באותם מקומות. הקטע המספר על המפגש המחודש עם האחים, ואחר כך כשהוא נותר לבדו ובוכה, מטלטל אותי כל פעם מחדש. אגלה לך בסוד, שיותר מסיפור העקידה המאופק, המהודק והאֶפי, לדוגמה.
      בגרון והפסקתי לרגע, כדי שהילד לא יחשוב שאמא השתגעה. (נורא אהבתי לשבת על שיעורים עם הילדים – שלי או של אחרים – מין שריטה במוח. אוהבת את מה שבד"כ הורים שונאים. אמרתי לילדים שאני עושה את זה בשבילי ושיואילו להרשות לי :))

      • תַּלְמָה פרויד

        אופס, נמחק לי קטע. בקיצור: ישבתי פעם עם הילד (כיום כבר לא ילד) על שיעורים כשלמדו את זה ובאמת הסיפור העלה דמעות בגרון.

  8. רות בלומרט

    כמה יפה ונכון את מפרשת את אישיותו של יוסף. שליט ברגשותיו לאחר שלמד לקח קשה מנשוא, וחנון וסולח כשהוא קולט כמה סובלים בני משפחתו, ולא רק מן הרעב.

    • תַּלְמָה פרויד

      תודה רבה לך רות יקרה. נראה שבסיפור הזה כל המעורבים למדו לקח. איש איש ולקחו.

  9. מירי פליישר

    כתוב נהדר. אני מזדהה עם פרשנותך וחושבת שמי שחש גדולה צריך לפתח אותה.

  10. אכן, גדלות לב היא מתכונותיו הנערצות של מנהיג, ולא פחות חשובה מכריזמה וכישרון. יפה הבחנת, תלמה

    • תַּלְמָה פרויד

      תודה אמיר. אני שמחה שאתה מסכים בעניין גדלות הלב של המנהיג.

      ושמחתי להגיע סו"ס ל'שלישירה', למרות אכזבת מה מחילופי הגברי שחלו בין המשוררים ("בוקר, והנה לאה…" :)).

  11. מענין תלמה ונכון, ספורי התנך הם חומר בלתי נדלה להבנת עצמנו בפרטי ובכללי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתלמה פרויד