מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שותקת
יָמִים שְׁלֵמִים
מִבּקֶֹר עַד עֶרֶב וְעוֹד
הַמֹּחַ מְעַרְבֵּל מַחְשָׁבוֹת בְּקֶצֶב בִּלְתִּי מֻכָּר –
בָּהֶלֶם הַמֻּטָּח בּוֹ הַפֶּה נֶאֶלָם.
רַעְיוֹנוֹת מִתְנַגְּשִׁים מִתְגָּרִים זֶה בַּזֶּה
מַאֲבקֵי הַמִּלִּים, הַתְּמוּנוֹת:
הַכֹּל מָחוּץ וְקָטוּעֵ
מְשַׁתֵּק.
רַעַשׁ מַצְמִית מַבְטִיחַ שֶׁאֵלֶה חַיִּים.
רות, תיאור מצויין. וכמו שנאמר "אני חושב – משמע אני קיים"
תודה נורית,
חג אורים נפלא
רות
רעש מצמית – לא הרעש של הדוברת, כי הדוברת שותקת.
שיר פסימי שאינו משלים עם המציאוּת הכפויה.
רותי יקרה, תודה!
ושבת שלום.
תודה רבקה,
שבת שלום
רות
נהדר. התחלתי עכשיו לעבור על כל ה"רשומות" בבלוג שלך, לא הכרתיו קודם. תודה רבה על השיתוף בעולמך.