רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
תמונה מצמררת וכואבת וחזקה מאד,רות יקרה
עפרה
גם בשיר הזה עולה קו עדין של יופי. למרות הכאב, למרות התנועה הבלתי פוסקת שלו, ואולי בגללו- נוצר שיר (ועל אף הצמא, היכולת לשתות).
מהודק ומצמרר.
פרומטאוס, סיזיפוס, הקדוש הנוצרי אשר על הציפורים ואישה אחת שהיא כל אלה, מיטיבה לשיר כאורפאוס את סיבלה ואת סבל העולם. שירה מלא חן ויופי, מלוא כל העולם ובמיוחד את הציפורים הססגוניות והמופלאות. המשורר/ת נותנת את בשרה ויש מי שניזון ושר יחד איתה ציפור אישה ציפורי אישה,משוררות.
הרבה יופי וכאב בפרפטואום מובילה הזה – גם בקריאה חוזרת. זוכרת את השיר והתמונה העזה שהוא מעלה מפרסום קודם שלו כאן, מזמן, רות. מאחלת לך ימים טובים, ימי שירה
תמונה חזקה מאד כמו לקוחה
מטרגדיה יוונית
תודה על כל התגובות הנפלאות והמעניינות.
השיר כמובן נכתב לפני 91.
בוקר אור
רות
פרפטום מובילה של היצירה: כאב יוצר פצע ומהפצע נוצרת הצפור הנדירה של השירה
בעיני שיר ארספואטי יפהפה הלוכד תמונה ממש מיתולוגית
אהבתי
תודה לך חנה יקרה.
בוקר טוב
רות
רות, תודה!
בזכותך התחלפו אצלי תמונות, מיתוסים, קטעי שירה עתיקים ומילות כישוף – והגיעו לידי ראייה של תנועה מכאיבה, בלתי פוסקת, ומשוררת שירה.
שבת שלום.