רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
השיר יוצא לדרך ומשתרך עימה "בעוד הרוח מפורר את העור". הזיכרון והמודעות מתכוונים ל"תכלית נסתרה" ואכן אף כי "האור כמעט צנוע", הפיזיות הרוחנית נחושה ומלאת אמונה. כך גם: "אתה עתה/ תמתין למשהו אחר." – מילים מלאות תנועה ודממה, תפילת הגוף והנשמה, באותה הנשימה עצמה.
שבת שלום!
תודה רוחה, אהבתי את דרכך בשיר.
שבת שלום
רות
תיאור יפה של החיים…
שבת שלום
תודה נורית,
שבת שלום
רות
באסוסיאציה פרועה לגמרי נזכרתי בשיר הדרך האולטימטיבי איתקה.
גם כאן הדרך קשה, ו"אתה" תלך בה תוך מאבק. והסיום מרמז על האור הנחוש יותר מן הנמען שבשיר, אבל גם יותר מהאופל המתקרר, שכן, לדעתי, האור טמון ב"משהו אחר" בשורה המסכמת.
אהבתי את הדרך לתאר את הדרך, במיוחד את המאמץ הנואש "קורא הוראות לשיפור התקדמות בינתיים".
האור הצנוע הוא הטבע עצמו, הגלגל הנע תמיד והיטבת להראות לנו את נחישותו.
תודה לכן נעמה ולוסי על תגובותיכן לשיר שאני אוהבת
בור אור
רות
שיר דרך יפה
והעיקר הנוף המשתנה בלי כלימה משהו בו מעורר בכל זאת איזו כמיהה
שבוע טוב רות
שמחה שקראת, חנה. השיר משנות התשעים ואני חוזרת אליו.
כל טוב
רות
הפעם השיר שלך זרק אותי למסלולים שונים, ביניהם מימי הספרדית-כמעט-נקודה.
הכתיבה שלך צנועה, כמו האור. יש לקרוא הוראות, מדי פעם ניתן לשער כיוון. ולהמשיך.
—
תודה, רות. שוב איחרתי להגיע. אבל לא איחרתי להנאת הקריאה.
שבוע טוב.
רבקה
"הנוף המשתנה בלי כלימה"משפט מדהים בתוך שיר דרך אמיתי.זו אכן דרך החיים.
עפרה
תודה לכן רבקה ועפרה. שמחה על הקריאה
בוקר טוב
רות