מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
מהות
אֲנַחְנוּ מֻצָּפִים
בְּאֵירוּעִים
בַּאֲנָשִׁים
בִּסְפָרִים
בַּחֲלוֹמוֹת
בְּמָוֶת
כְּטִפַּת שֶׁמֶן עַל מַחֲבַת לוֹהֵט
מְקַפְּצִים
וְשׁוֹרְקִים
וּמַתִּיזִים
וּמַבְאִישִׁים בְּאֵיבָה –
צָרִיךְ לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ רָאוּי
כְּמוֹ רָעָב גָּדוֹל
אוֹ עֶרְגָה
כְּדֵי שֶׁנִּתְרַכֵּז
בַּמַּהוּת
הַזְּמָנִית, הַמְקֻטַּעַת,
הַמַּרְהִיבָה
תודה על ההסתכלות הריאלית אך המעודדת הזו. מעניינת התובנה שלך שהתהפכו היוצרות עד שהמהות מקוטעת וטרדות כה רצופות…
שבוע טוב,
תמר
מקסים רות, שבוע טוב.
"צָרִיךְ לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ רָאוּי
כְּמוֹ רָעָב גָּדוֹל
אוֹ עֶרְגָה
כְּדֵי שֶׁנִּתְרַכֵּז
בַּמַּהוּת
הַזְּמָנִית, הַמְקֻטַּעַת,
הַמַּרְהִיבָה"
זו משמעות המהות המופלאה של הדברים בעיניי ~ שיר נוגעַ ונוגֶהָ!
שלום רות
מזכיר את האמרה לגבי נושאים רבים
״עד שלא מספיק רע לא יבוא השינויי הטוב״
יפה כתבת רות
שיר יפה, רות. אהבתי את דימוי טפות השמן…
ערב טוב,
תודה לכם על התגובות היפות
תודה
רות
אני קוראת את שירך רות ומהנהנת בראשי :
כה נכון !
תודה ריקי,
בוקר טוב
רות
המילה החותמת "מרהיבה" אמורה לעמוד כמעין שיווי משקל מול כל ה "זמנית, המקוטעת" "ומבאישים באיבה".
אז זהו, שהיא לא מצליחה. ונדמה לי שלכך התכוונה המשוררת.