רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
אני דוקא הייתי משלימה אם בסוף אני רוח, אבל אם המות היה חטוף ואלים זו באמת פטריית זוועה אטומית
שיר חזק רות
מצמרר מה שהאנטרופיה יכולה לעשות לנו. מהרגע שנולדנו היא לא נחה. שיר קשה, רות.
תודה מירע, תודה תמי. חוקי הטבע והפיסיקה בשלהם ואנו בשלנו. שרים?
השיר הוא מחול של טבע ורגש, מופע מוחשי של עוצמה בראשיתית ונוראות הבלתי נמנע. מצאתי בו עידוד.
גם בכאוס יש הגיון טבעי. ורוחנו המרחפת משתקפת במים, טעם המלח עדיין בפי.
שמרי על הטעם, שושנה.
הוי רות
כשאני קורא את השירים שלך אני מרגיש מה היא קנאת סופרים.
אני לא יכול להמלט מהשוואה כי הרבה פעמים אני מגלה שאנחנו משתמשים באותם מוטיבים.
אבל מה שאת עושה מהם…
למשל.. "השבנו לטבע את אשר לשלו.." אני מניח שזה מתייחס לדברים מהברית החדשה "תנו לקיסר.."
אבל מעטים שמו לב לדמיון לקוהלת (אני לא יודע אם יש קשר לברית החדשה) שמתאים לשיר שלך:
קהלת י"ב 7:
"וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ"
וכמובן אי אפשר להתעלם מהפסוק בבראשית פרק א' אלא ששם מתואר המצב הכאוטי לפני הבריאה ואילו בשירך הוא אחרי החורבן.
אני חושב שמה שיפה בשיריך היא היכולת לתאר את הקטסטרופות בלי להיות נוטפת סנטימנטליות אך את לא מקלקלת את השורה כמו כמה מאתנו עם עודף ציניות ואירוניה.
שלחתי את עצמי לגוגל לחפש מה זה אנטרופיה…
שיר אחרית הימים, מפחיד. אבל יצרת זוועה מעולה.
בניגוד לכמה שכתבו לפניי את תגובותיהם לא ראיתי בשיר משהו קשה. להיפך. תמונות טבע יפות מצויירת על רקע החוק השני של התרמודינמיקה, סערה שמתחוללת בחוץ ומביאה לסערה בלב המשוררת. עם הסערה עולה האנטרופיה והאנתלפיה יורדת. במצב זה נגיע לקיומם של תהליכים ספונטנים של חיים ארוכים ובריאות.
כך, בנימה אופטימית אהבתי את התמונות החזקות שבשיר.