קשית

מקרה ראשון

רציתי להוציא לאור ספר שירה – ההוצאה לאור הציעה לי הצעה לא זולה שתיארה כהפסד שאינה יכולה לעמוד בו , והתעקשה לקבל את כל התשלום מייד , לפני שמדברים על פרטי ההוצאה בכלל .
אחר כך רציתי להגיש מועמדות לפרס , הייתי זקוק לחתימה של ההוצאה לאור על הטופס
ההוצאה דרשה שאתחייב שתקבל את סכום הפרס .
אחר כך זכיתי , פרס של עשרת אלפים שקלים מאת השר/שרה הממונה בממשלה .
תאמינו לי , באמת תאמינו לי , בדקתי מתוסכל עשרות אלפי פעמים , כמעט כל הפרס הגיע לי
ע"פ החוקים , הכללים , והכל . ההוצאה טענה מגובה בכל מיני טענות הזויות ומגוחכות ,
שהכסף מגיע לה – הציעה לי פשרה של שלושת אלפים שקלים , בהמחאה שלא ברור מי חתום עליה ,
ויצור הזוי שכמותי – קבלתי את הפשרה .

ספר שמתאר התפכחות כואבת מדי מאפשרות של קשר זוגי רומנטי וקרוב .
ומדוע הליום – כי מין ריחוף , אך כזה שכבול לחוקי הטבע השרירותיים
שעבורם כוח המשיכה והעילוי הינם היינו הך .
כלומר כל המרחק הזה למעלה הוא המרחק למטה ויכול להיות שהמרחק למטה
רב יותר על המרחק למעלה .
השיר הראשון בספר מתאר נערות בעולם אגדי , שרות ומהשיר נוצרים העולמות .
הנערות מנענעות את המרחקים שמקשים עליהן לישון ולהתמוגג מהנרקיסים .
השיר מניח אותי –
היכן שהמרחקים מתערסלים , כמו ים , מרחק אינסופי מעורסל .
געגוע , ערגה , ענן נוצה של רגש עמוק , שממהר להתפוגג .
זה בים .
וזה עיקרו של הספר , התפכחות כואבת מאהבה , רגש ענן נוצה תכלכל , שממהר להתפוגג ,
בה בנקודה שבה נוצר .
אז זה היה דיבור קצרצר , בקשר להליום .