שיחה עם חווית הקריאה בתורה

השבת האחרונה, שבת 'שירה' – הייתה שבת הבר מצווה שלי.

בשיר שלמטה אני משוחח עם חווית הקריאה בתורה כילד בבית הכנסת בקיבוץ.

אבי ז"ל, חוקר הטעמים מכל פרלמן מקבוצת יבנה, צרב בי את להט החרב המתהפכת של הקריאה הנכונה בתורה.

הדיאלוג עם הנקדנות שלו – שהפכה לנקדנות שלי – מלווה אותי כל חיי.

אלא שהקריאה הנכונה איננה 'רק' קריאה נכונה. יש בה משהו רחב הרבה יותר.

כל קדושתו של הטקסט מועמדת על חודו של פסיק, על קיומו של דגש.

פספסת אחד מתגי התגים הללו – כל קריאתך ירדה לטמיון.

יש משהו ליבוביצ'י בדרישה לקריאה 'כהלכה', בהקדמת ה'נעשה' ל'נשמע'. הקורא משתעבד לתוים ולתגים על חשבון התוכן.

פלונטר הטקסט והעולם אינו נפתר.

אם העולם נברא במאמר –  הרי שהעולם מצוי כולו בתוך אותו מאמר – הטקסט הקדוש. ומכאן שפגימה אנושית בטקסט הקדוש עשויה להוביל לחורבן מוחלט של כל היש.

מכאן חרדת הקודש שבקריאה. ניסיון לשכלול בלתי פוסק של היכולת לקרוא נכונה. גלגול סיזיפאלי של דגשים ומתגים במעלה הר הטקסטים המתגבהה בנתיב חיי.

גם בספרי החדש, 'יצהר', שעתיד לראות אור בחודש הבא, ישנו שער שלם המוקדש לדיאלוג הנמשך עם אבי ז"ל.

השיר שבכאן התפרסם בספרי 'על פי הדיבור' שיצא לאור בשנת 2007

שִׁירִי עֲנִיָּה סוֹעֵרָה
וַאֲנָכִי אֲיַסֵּד אוֹתָךְ
בַּסַּפִּירִים שִׁירִי הוֹי
כָּל צָמֵא וְאָנֹכִי אָשִׂים
כַּדְכֹּד מְרַאֲשׁוֹתַיִךְ

שִׁירִי בְּקוֹל הַזָּמִיר
שֶׁטֶּרֶם נֶחְרַךְ בִּמְדוּרוֹת
הָאֹפֶל דַּלְּגִי בֵּין הַמְּתָגִים
בֵּין הַדְּגֵשִׁים הַקַּלִּים
וְהַחֲזָקִים מוֹלְלִי אֶת פְּתִילֵי
הַטַּלִּית בְּכַף יָדֵךְ הַמַּזִּיעָה
הִתְנוֹעֲעִי קָדִימָה וְאָחוֹר
לְקֶצֶב הַנִּגּוּן

פִּנְחָס אָמְנָם שִׁסָּה בָּךְ
אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁל הָרְחוֹב
עַל הָאַבִּיר בַּעַל דְּמוּת
הַיָּגוֹן הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַיִךְ
וְאָזְנוֹ כְּרוּיָה לְמַכְשֵׁלוֹת

אֲבָל אֶת – שִׁירִי
גּוּפְךָ מְמֻתָּח הִתְרוֹנְנִי
עֲקָרָה הַקֶּרֶן כְּבָר תָּקְעָה
הַכְּלָבִים דּוֹלְקִים אַחֲרַיִךְ
הַרְבִּיצִי בַּפּוּךְ אֵשֶׁת נְעוּרִים