נשים שותלות אורז

חזרנו מויאטנאם, ארץ שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה שהם קוראים לה "מלחמת אמריקה". מה שצד את עיני אלו פני הנשים. יפות כל כך, עדינות ועובדות קשה, בשדות הארז אתה רואה אותן מתכופפות עם כובעי הקש, בשוק יושבות שעות ליד התוצרת שלהן, בדרכים הולכות קילומטרים עם רקמות שעשו בעמל רב, "תקני ממני גברת" הן אומרות ובתחלה קניתי עוד ועוד, כי לא יכולתי לשאת את המבט המתחנן, אבל אחר כך גם הלב שלי נאטם,
הן בכל מקום שקטות מחייכות ועובדות קשה, פניהן מכוסות מפאת השמש כדי שלא תהיינה שחורות כמו איכרות, ידיהן עמוסות והן מחייכות. נשים שיומן קשה, שאין להן מכונת כביסה מכונית או חופשה, שאין להן הפוגה, אבל העיניים לא זועמות והחיוך שקט ושליו.

{הייקו של קודו}